מתוך שיחה שנמסרה בהילולת מוהרנ"ת בשנים עברו.
תמלול ועריכה: ש. רובינזון
רביה"ק חשב רק עלינו!
עומדים אנו כעת בהילולא של גאון עוזנו מוהרנ"ת זיע"א, בעולם נהוג, שביארצייט של צדיקים מספרים בשבחם, מעשיות מגדולתם ומהמופתים שהם פעלו. אבל אצל רבינו למדנו שלא זו התכלית, רק לבוא ולשמוע סיפור יפה או מעשיה נאה וללכת הלאה. אלא עיקר התכלית ורצון ה' הוא שנגלה ונתחזק שהצדיקים בפטירתם נשארו עמנו בעולם. לא שיעלו למעלה וישכחו מאיתנו אלא יהיה בחינת "חליפות", שאורם הגדול ימשיך להאיר ולזרוח למטה, אצלינו.
רק על עניין זה היתה כל כוונתו ומחשבתו של רבינו, עלינו!! על הדורות שיבואו בהמשך, על הדורות שלנו, על הניסיונות שלנו, על המעברים הקשים שעוברים עלינו, זה מה שאנו צריכים כדי להתחזק גם בדורנו, "לקבל את מה שהצדיקים הכינו לנו". וזה הגילוי שמגלה לנו בעל ההילולא, כמו שכבר אמר עליו רבינו, 'שבלעדיו לא היה נשאר אפי' בלעטיל שמות'.
קודם 'לחפש' אחר כך 'לציית'
כשנתבונן בקשר שהיה בין הרבי ורבי נתן אנו מוצאים דבר נפלא ביותר, שלא רואים אצל שאר הצדיקים. וזה כידוע, עניין הביטול. שהרי אצל שאר הצדיקים, התלמידים בעצמם נהיו אח"כ אדמורי"ם או לפחות אנשים חשובים בזכות עצמם, אך על ר' נתן אומרים 'לא הניח אחד כמותו', כי הוא מלמד אותנו להיות תלמידים! לציית לרבי! וזה החידוש הכי גדול שר' נתן מלמד אותנו.
כל אחד שיש לו רבי שמורה את דרכו, יודע שהוא צריך ללמוד ממנו ולשמוע בקולו, אבל החידוש אצל רבינו הוא שעוד לפני שאתה מציית לעצותיו, הדבר הראשון שעליך לעשות זה "לחפש רבי", כמאמר חז"ל 'עשה לך רב', חובה שיהיה לך רב! ואז, כשתחפש ותבקש 'רב' כפי שנבאר בהמשך, רק אז אתה תקיים את העצות, עם ההסתכלות הנכונה על 'מגלה העצות', רק כך תבין את גדולתם. זה הלימוד שמלמד אותנו מוהרנ"ת שלמרות שהוא היה גדול בתורה ובמעשים טובים, ולמרות זאת כל חייו שאף רק להיות תלמיד ולחפש עוד ועוד.
הדרך בה התקרב אל הרבי, הייתה על ידי שהעניין של 'התכלית' של העולם הזה ניקר בליבו, תמיד הוא סובב עם הכאב הזה 'מה התכלית בעולם'. וגם כשכבר זכה להסתופף בצילם של גדולי החסידות באותם ימים, לא מצא מרגוע לנפשו. רק כשהגיע לרביה"ק נחה דעתו, וזאת משום שאצל הרבי הוא הבין שאכן בסוף לא ישאר כלום מהעוה"ז. ובאמת, אז השאלה הקשה הזו התעצמה הרבה יותר. כי הרי אם 'אין עולם הזה כלל' וחייבים לזכות לעולם הבא, אז איך? איך אכן נחיה בעולם הבא? איך נחיה 'חיים אמיתיים' 'חיים קדושים' בעולם הבא שבו אי אפשר לרמות אף אחד?
ומכח הדאגה שעלתה אצלו הוא החל לחפש: מי יוביל אותי למקום הזה? מי יקח עלי אחריות?, אינני צריך 'עוד מנהיג' שינהיג אותי בהנהגה רגילה, אלא צדיק שיגיד לי כשאני טועה, שיגיד לי כשאני מחוץ לתמונה. גם לא אחד שיגיד לי שהדרגות הגבוהות רחוקות ממני, אלא הפוך, שיאמר לי שגם אני עם היצה"ר שלי יכול להגיע לתכליתי הנצחית. הרבי כבר אמר שהוא הכי מרחם על אלה שהתקרבו אליו והכירו אותו, אך למרות זאת לא שמעו בקולו ולא קיימו את ציוויו, כי אם הם כן היו מקשיבים לו הרי שהם היו זוכים לכל המדרגות ולכל הקדושות, אנו רואים מכך שיש כזה מין רבי, שיכול להביא כל אחד עד למדרגה הגבוהה ביותר.
נקודה נוספת בעניין הביטול המיוחד שהיה לר' נתן כלפי הרבי. בדרך העולם אצל רב חי אזי אימת הרב מוטלת על התלמיד, והוא כופהו כל הזמן לרצונו. אבל אחר שמת הרב, עם הזמן מתעמעמת ההשפעה. אבל ר' נתן לא ברח גם אחרי הסתלקות רבינו, והוא לא התחיל להנהיג, אלא גם הרבה שנים לאחמ"כ הוא המשיך את הפצת עניינו ודרכו לכל מבקשי ה', הוא האמין שהרבי חי.
לצאת ידי חובת תמימות
מוהרנ"ת קודם פטירתו התאנח, כששאלוהו מדוע הוא מתאנח, השיב שבכל העניינים הוא יצא ידי חובתו, אבל הוא אינו יודע האם יצא ידי חובת ה"תמימות" של הרבי. שמעתי מרלוי"צ פעם: מדוע ר' נתן חשש דווקא מעניין ה"תמימות"?! כי 'תמימות' פירושה 'אמת', כמ"ש 'תתן אמת ליעקב – יעקב איש תם', הוא סימל את התמימות. וזה עיקר הלימוד של הרבי, הרבי מלמד אותנו שנלך רק עם האמת. ולכן, התמימות של ר' נתן היא הביאה אותו להתאנח, כי הוא חשב כל הזמן מה יהיה למעלה, הוא ידע ששם מראים לאדם כמה פניות היה לו, ומזה הוא פחד האם יצא ידי חובה.
כיום שנתרפו הדורות והתרבו הנסיונות והמכשולות, הגדרים שאנו גדורים בהם לא תמיד עומדים לנו. אנו במצב של 'פרוץ מרובה על העומד'. מכל הכיוונים חודרים רוחות זרות, מכשירים שלא שיערום אבותינו רח"ל, עד שאיננו יודעים מה קורה לנו… דווקא לכן אין לנו שום עצה אחרת, רק להימשך ל'אמת לאמיתה', 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון'. אנו צריכים לחזור לרבי, בכדי ללמוד אצלו כיצד להתנהג, איך להתפלל תפילה כמו שהרבי דורש, לחזור ל'התבודדות', ללימודים של ה'אמת' שרק הם עומדים כנגד נסיונות הדור, בדרך של האמת אין 'פרווה', אין התחמקויות, כדי לטעום חיות ב'קדושה' ב'אמונה', זה רק עם האמת.
רבינו כבר אמר למשכילים שמשיח לא יגיע, עד שקודם לכן יהיה מבול של אפיקורסות. והוסיף ואמר: 'תמה אני כיצד יחזיקו מעמד האנשים המאמינים', אנשים שהם כבר נקראים 'מאמינים' גם להם ינשרו מהשרוול ספרי אפיקורסות, ותינוקות בעגלה ידברו אפיקורסות ה"י. אבל רבינו אומר שאל אנשיו המבול הזה לא יתקרב, אך למרות זאת הם צריכים לדעת זאת, רק כדי שידעו שכבר דיברו מזה.
מכאן רואים שהעצות של הרבי מצילות מהאפיקורסות כפשוטו ממש, א"כ יאמר אדם ארוצה ברחובות ובשווקים ואצעק: 'יש פתרון!!' אך לא, צריך לדעת שזה לא יעזור. כשם שמצווה וכו' כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, (וכמו שהרבי אמר למוהרנ"ת על עצת הנעור בלילה), אבל לפחות בוא נצעק את זה לעצמנו!!! וכמו שר' נתן חוזר על כך במכתבים לבנו עשרות פעמים שבספרי רבינו שם ורק שם יש תרופה לכל תחלואי נפשנו, "הפוך בהם והפוך בהם ומהם לא תזוע", צריך ללמוד הרבה ספרי רבינו ואז כשחותרים ומחפשים לבסוף גם מוצאים, כל אחד צריך לבדוק על עצמו, "כמה אני ברסלבר?!" "כמה אני מציית?!", "כמה התורות והשיחות עומדות לנגד עיני?!", "האם אני ממלא את תפקידי בעולם נאמנה?!", רלוי"צ אמר פעם שלברסבער'ס יהיה דין וחשבון אחר, למעלה ידרשו מהם יותר, כי הם הרי ידעו מהרבי ורבי נתן ובזה צריך לבדוק עצמנו.
בתורה ס"א הרבי אומר שיש הרבה ספרים בעולם ויהיו עוד ספרים, וכל אחד מהם חשוב ונצרך, אומר על זה ר' נתן בליקו"ה שכל אחד ואחד הוא בבחינת 'ספר', כי הוא מגלה גוון חדש ודרך חדשה של התקרבות לה', כל אחד מגלה מהירידות שלו, מהנפילות שלו את תורת ההתחזקות ששייכת לו, כך הוא גם מגלה את כוחו של הצדיק. כי אי אפשר להשיג בגדולת הצדיק, כי אם ע"י שרואים את הפירות שהוא מגדל, שזה התלמידים שלו, כמו שאי אפשר לקרוא את מה שכתוב בחותמת, עד שחותמים ואז מבינים מה כתוב. כך גם אצל הצדיק שעניינו מתגלה ברוב פאר רק על ידי התלמידים שלו, שמתייגעים ומשתנים בזכות העצות. וכמו שאמר ר' נחמן טולטשינער כשביקשו ממנו מופת מהרבי, וענה "אני מופת", אפשר לראות מהפכות שמתחוללות בלבבות האנשים שמקורבים לצדיק, חייהם משתנים מן הקצה אל הקצה, והם יוצאים מכל הקשיים והמבוכות הכי קשים שקיימים.
ולכן, למעשה צריך לקיים את הציוויים בתמימות ופשיטות. ומי שנוהג והולך אתם הם פועלים אצלו, הוא מתחיל לקבל את החיזוק הפנימי שטמון בהם, הוא מוצא את התקווה שיש לכל יהודי, אפי' הרחוק ביותר. הוא מקבל אמונה בתורה, אמונה בתפילה, כך בכל דבר שבקדושה, הוא מרגיש טעם באידישקייט, הוא חש את ה'חיות', את הטעם 'מעין עולם הבא'. הרבי הרי לא חידש כלום, הוא רק הכניס 'טעם' בכל דבר.
הלימוד שהרבי ור' נתן מלמדים אותנו זה שה' רוצה לשמוע אותך, הוא מחכה לך שתבוא, תשב לפניו, תבקש ממנו את רצונך ומבוקשך, כמ"ש 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' הוא ממש מחכה לזה, תתפלל אליו, תשתוקק אליו, בקיצור 'תחיה עם השי"ת!!'. מצד שני, בספרי רבינו מוזכר כל הזמן כיצד יש להתייחס לעולם הזה, לשטויות שיש לו להציע, "מיאוס העולם הזה" הוא עיקר אצל הרבי.
אפשר לראות בחוש, כיצד אנשים רבים משתנים לטובה במיאוס הבלי העולם, רק בזכות כמה דיבורים ושיחות, פתאום הם כבר אינם מתפעלים ממה שאחרים מתלהבים. הם רואים שהכל שטויות ודמיונות, שהעולם הזה הוא הבל הבלים ואין לו מה למכור, וכל זה בזכות הרבי שלהם שהוא רבי של עולם הבא!!! רבי שאמנם דיבר פה בעוה"ז, אבל דיבוריו היו רק מעוה"ב, כי בברסלב יודעים שיש 'עלמא דאתי', בלי זה לא מתחיל כלום.
כולם שואלים 'מה קרה לברסלבר'ס שהם כל היום צריכים חיזוק?!' "אין שום יאוש" וכו'… אכן, מי שלא יודע מעלמא דאתי הוא שש ושמח, אין לו סיבה לראות שחור, הוא חושב שטוב לו, הוא אינו חושב על העתיד. אבל האמת הפוכה לגמרי, רלוי"צ נשאל פעם למה ממררים את החיים עם 'עלמא דאתי'… מדוע צריך כל היום לדבר מזה ולהפחיד את כולם, והשיב: מה השאלה?! אתה הרי תגיע לזה, אין אכזריות גדולה מזו, להסתיר זאת מהאדם, ע"י שמציירים לו עולם יפה וצבעוני בשטויות והבלים. כולם נהנים ומבלים, ממה בדיוק הם נהנים…
עלינו לזכור את התכלית. זוהי הזעקה של הרבי, תעשה משהו עם עצמך, יש לך את האפשרות, קמת בבוקר תנצל את היום הזה כהוגן, העיניים שלך תשמור אותם, תחשוב מחשבות טובות ובכך תקדש את המוח, וכך תעשה גם עם שאר האיברים, וזה הלימוד שר' נתן העניק לנו 'חיפוש וביקוש', 'אבקשה את שאהבה נפשי'.
יהי"ר שנזכה לחתור לחפש ולבקש עד שנמצא.
(אבקשה – טבת. האחריות על הנאמר הינה על דעת העורך בלבד)
