וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם
במאמרנו זה נסקור את מפעל ה'קיצורים' בהם עסקו גדולי אנ"ש, החל ממוהרנ"ת עד סמוך לדורנו, מתוך רצון להוציא מתוך דברי רבינו עצות למעשה.
במאמרנו הקודם התבאר שכל כוונתו של רבינו בתורותיו שיחותיו ומעשיותיו – וממילא גם, כל מגמתנו בלימוד ספריו – היא אך ורק להביאנו לידי מעשה. ואכן, ביודעם זאת – שכל כוונת רבינו בספריו אינה אלא להביא לידי מעשה – עסקו גדולי חסידי ברסלב לדורותיהם בכתיבת ועריכת קיצורים מתורותיו של רבינו, כשמטרתם ומגמתם היא: הוצאת עצות מעשיות מתוך התורות.

• "קיצור ליקוטי מוהר"ן"
הקיצור הראשון – הלא הוא: ספר קיצור ליקוטי מוהר"ן – חובר בפקודתו של רבינו בעצמו, אשר פקד וציווה על תלמידו הנאמן "ללקט ממאמריו ודרושיו קיצור הדברים הנוגעים למעשה ולרשום על הספר, כדי שנזכה לשמור ולעשות ולקיים ככל היוצא מפיו".

וכפי שמספר מוהרנ"ת בהקדמתו לספר זה:
בְּזֶה הַכֶּרֶךְ מְלֻקָּט וּמְסֻדָּר קִצּוּר הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְמַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּקַּטְנוּ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לִקּוּטוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַיּוֹצֵא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה מִפִּי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ אוֹר הַגָּנוּז וְהַנֶּעְלָם מוֹהֲרַ"ן מִבְּרֶסְלֶב זְצוּקַ""ל, כִּי הוּא צִוָּה עָלַי לְחַבֵּר זֶה הַכֶּרֶךְ בִּהְיוֹת כָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל הַמַּאֲמָרִים וּבְכָל הַדְּרוּשִׁים הַנִּפְלָאִיים וְהַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר גִּלָּה לְעַם סְגֻלָּה, לֹא הָיְתָה כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַמַּעֲשֶׂה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר וְכוּ'.  גְּלַל כֵּן הָיְתָה פְּקֻדָּתוֹ עָלַי לְלַקֵּט מִמַּאֲמָרָיו וּדְרוּשָׁיו קִצּוּר הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְמַעֲשֶׂה וְלִרְשֹׁם עַל הַסֵּפֶר, כְּדֵיי שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו. כִּי כָּל מַאֲמָרָיו וּדְרוּשָׁיו הַנִּפְלָאִים הֵם עִנְיָנִים עעֲמֻקִּים וּרְחָבִים מְאֹד מְאֹד, וְהֵם מְלֵאִים עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת, וְאֵין שׁוּם דְּבַר עֵצָה בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִמְצֹא בְּתוֹךְ דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל.

כִּי כָּל דְּבָרָיו הֵם כְּלָלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יוּכַל לְהוֹצִיא מִדְּבָרָיו הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת לְכָל אֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ, וְכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלֵהוּ נַפְשׁוֹ לֹא יַאַצְלוּ מִמֶּנּוּ דְּבָרָיו זְצוּקַ"ל הָעֲמֻקִּים וּרְחָבִים מִנִּי יָם. אוּלָם לָאו כָּל אַפִּין שָׁוִין וְלָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲסֹק בָּזֶה, עַל כֵּן נִססְדַּר פֹּה רֹב הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַצַ"ל לְמַעֲשֶׂה לְפִי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים

(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת מוהרנ"ת)
ה'קיצור' היה למראה עיניו של רבינו והוטב בעיניו מאד, "והיה כוסף מאד שנזכה לקיימם באמת"… כפי שמספר מוהרנ"ת ביומנו:
בִּשְׁנַת תקס"ה צִוָּה עָלַי לְלַקֵּט מִתּוֹרוֹתָיו הָעֵצוֹת וְהָעֻבְדָּא שֶׁיּוֹצֵא מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה, וּבִתְחִלָּה כָּתַבְתִּי קְצָתת מֵעִנְיָן זֶה וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ הֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ וְחָזַרְתִּי וְכָתַבְתִּי וְהוּטַב בְּעֵינָיו, וְהוּא הַסֵּפֶר קִצּוּר  לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן. כְּשֶׁקָּרָא בּוֹ נִעְנַע בְּראשׁוֹ, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: פֶּתֶק יָפֶה! (אַ שֵׁיין צֶעטִיל) וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּטְבוּ מְאֹד בְּעֵינָיו הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם, וְהָיָה כּוֹסֵף מְאֹד שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָם בֶּאֱמֶת, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם.
(ימי מוהרנ"ת, ז)

• "ליקוטי עצות"
מוהרנ"ת לא הסתפק ב"קיצור" שחיבר, וכבר בהקדמתו לספר זה הוא מציין:
וְהָרוֹצֶה לְהוֹסִיף יָבוֹא וְיוֹסִיף, כִּי מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁלֵמָה יוּכַל לִמְצֹא דדְּבָרִים רַבִּים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה בְּכָל מַאֲמָר ר וּדְרוּשׁ שֶׁל הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל. כִּי מְאֹד עָמְקוּ דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה וְכָל מַאֲמָר מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים וְעִנְיָנִים נִפְללָאִים וְנוֹרָאִים, וְהוּא מָלֵא עֵצוֹת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאאֹד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.
(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת מוהרנ"ת)

ואכן, לאחר כמה שנים הוסיף וכתב 'קיצור' מסוג חדש, הלא הוא: הספר "ליקוטי עצות" ובו מסודרים העצות למעשה לפי סדר הא"ב.
שכן:
כַּאֲשֶׁר מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ"ל רָאָה אֲשֶׁר אֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בָּזזֶה כְּמוֹתוֹ לְלַקֵּט מִתּוֹרוֹתָיו עוֹד שׁוֹשַׁנִּיםים נוֹרָאִים סְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וּרְפוּאוֹת נִצְחִיּוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְחַיִּים נִצְחִיִּים, אֲשֶׁר יָדַע כִּי רַק לָזֶההָיָה כָּל תְּשׁוּקַת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זְצוּקַ"ל. עַל כֵּן נִתְעוֹרֵר בְּעַצְמוֹ לְחַבֵּר עוֹד קִצּוּר נִפְלָא מִתּוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת הוּא הַסֵּפֶר 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת' שֶׁמְּסֻדָּר עַל פִּי אָלֶף-בֵּית בְּלָשׁוֹן קָצָר וְצַח מְאֹד, וְשָׁם הוֹסִיף לְלַקֵּט עוֹד עֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִתּוֹרוֹת שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר מִסִּבּוֹת שֶׁלֹּא יְדַעְנוּם לא נִזְכְּרוּ כְּלָל בְּ'קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', כְּמומוֹ הַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, וְהַתּוֹרָה הַשְּׁלִישִׁית עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה מִסִּפּוּר הָאַקְרוּקְתָּא, וְכֵן עוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת. וְגַם אֲפִלּוּ בְּהַתּוֹרוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ מֵהֶם בְּהַ'קִּצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' הוֹסִיף לְלַקֵּט מֵהֶם עוֹד עֵצוֹת נִפְלָאוֹת בְּהַ'לִּקּוּטֵי עֵצוֹת' הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ כְּלָל בְּהַ'קִּצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן'. וְשָׁם בְּהַ'לִּקּוּטֵי עֵצוֹת' כְּלוּלִים כִּמְעַט כָּל הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ תּוֹרוֹתָיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַצַ"ל.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת המלבה"ד)
ספר זה, על אף היותו 'מעט הכמות' הרי הוא 'רב האיכות':
כִּי בְּהַלִקּוּטֵי עֵצוֹת כְּלוּלִים כָּל הָעֵצוֹת וְהַדֵּעוֹת שֶׁל שְׁנֵי חֶלְקֵי הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא הַתַּמְצִית וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל אֲשֶׁר כִּוֵּן בְּסִפְרוֹ הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן – כֵּן אָמַר מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים.

(גבורות שמשון, מכתב מח)
וְהַסֵּפֶר הַקָּטָן הַזֶּה הוּא מְעַט הַכַּמּוּת וְרַב הָאֵיכוּת, וּבוֹ כְּלוּלִים כִּמְעַט כָּל הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךךְ סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זַצַ"ל, וְהַסֵּפֶר הַזֶּה נִפְלָא מְאֹד, וּכְבָר זָכוּ רַבִּים מְאֹד עַל יְדֵי זֶה הַסֵּפֶר, כַּמְּפֻרְסָם כּכָּל זֶה. וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם כְּבָר נִתְפַּשֵּׁט וְנִתְקַבֵּל זֶה הַחִבּוּר הַקָּטָן שֶׁל 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת' מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.
(אוצר היראה, הקדמה)

וכפי שאכן מפליג מוהרנ"ת בעצמו בהקדמתו, בשבח הספר, וכותב:
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, מִי הַבּוֹחֵר בְּחַיִּים נִצְחִיִּים, מִי הֶחָס עַל נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת, מִי לַה' – יָשִׂים לִבּוֹ אֶל הַחִבּוּר הַקָּטָן הַזֶּה, מְעַט הַכַּמּוּת וְרַב הָאֵיכוּת. הַבִּיטוּ וּרְאוּ וְהִתְמְהוּ תִּמְהוּ, כִּי פֹּעַל פָּעַל בִּימֵיכֶם אֲשֶׁר נִתְגַּלּוּ דְּרָכִים וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָּז, שְׁתוּלִים עַל פַּלְגֵי מַיִם, נוֹבְעִין מִמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ, אֲשֶׁר הִדְלָם אִישׁ תְּבוּנוֹת.

לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', שִׂימוּ לְבַבְכֶם לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי הֵם דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, דְּבָרִים הַמְחַיִּין אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל מֵרוּם כָּל דַּרְגִּין עַד תַּכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה. אֵין דְּבַר עֵצָה קְדוֹשָׁה נֶעְלָם מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תִּמְצָאֵהוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וְכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשְׁךָ לֹא יֶאֱצַל מִמְּךָ הַכֶּרֶךְ הַקָּטָן הַזֶּה … וּלְהַרְחִיב בְּשֶׁבַח מַעֲלָתָם יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת, אַךְ הַמִּסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ אֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתָם, וְהָאֱמֶת יָעִיד עַל עַצְמוֹ.

(ליקוטי עצות, הקדמה)
כל כך היה ספר זה יקר בעיני מוהרנ"ת, עד אשר "פקד וציוה לכל אנשיו לעסוק וללמוד בו בכל יום", וכמסופר: וְהַסֵּפֶר הַזֶּה הָיָה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי מוֹרֵנוּ הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נָתָן זַצַ"ל, וּפָקַד וְצִוָּה לְכָל אֲנָשָׁיו לַעֲסֹק וְלִלְמֹד בּוֹ בְּכָל יוֹם!

(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת המלבה"ד)
• ליקוטי עצות בתרא"
אם לא די בכך, המשיכו התלמידים שבכל דור בעסק זה, וכעבור כמה עשרות שנים
נִתְעוֹרֵר הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן זַצַ"ל מִטְּשֶׁערִין, בְּתָמְכוֹ עַל יְסוֹד דִּבְרֵי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ"ל בְּהַקְדָּמַת הַקִּצּוּר שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתַב "וְהָרוֹצֶה לְהוֹסִיף יָבוֹא וְיוֹסִיף" כַּנַּ"ל, וְלִקֵּט וְחִפֵּשׂ וּמָצָא בְּתוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת עוֹדד דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים שֶׁלֹּא הוּבְאוּ גַּם בְּהַסֵּפֶר 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת' הָרִאשׁוֹן, וְסִדְּרָם גַּם כֵּן עַל פִּי אָלֶף-בֵּית וּקְרָאָם בְּשֵׁם 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת מַהֲדוּרָא בַּתְרָא'.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת המלבה"ד)
ובדור שלאחריו בא רבי ישראל קרדונר וקלע את שלשת הנרות – קיצור ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי עצות, וליקוטי עצות בתרא – לאבוקה אחת…
וכפי שהוא כותב בהקדמתו:
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, בְּהִתְפַּשְׁטוּתת הַחֹשֶׁךְ הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא מְאֹד כָּפוּל וּמְכֻפָּל, וְנִתְקַיֵּם בָּנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". וְאַף שֶׁכְּבָר זָכוּ הָעוֹלָם שֶׁיֻּדְפְּסוּ וְיִתְפַּשְּׁטוּ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה קִצּוּרִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַ'קִּצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַיָּשָׁן', וְהַסֵּפֶר 'לִקקּוּטֵי עֵצוֹת' מִמּוֹרֵנוּ הָרַב הַצַּדִּיק רַבִּי נָתָן זַצַ"ל, וְהַ'לִּקּוּטֵי עֵצוֹת מַהֲדוּרָא בַּתְרָא' מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִטְּשֶׁערִין זַצַ"ל, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּוַדַּאי אוֹר נִפְלָא וְנוֹרָא לְהָאִיר לְכָל אָדָם בְּחֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ לְכָל הָאֲסוּרִים בְּמַאֲסַר הַתַּאֲווֹת וְהַלְּכוּדִים בְּרִשְׁתֵי הַהֲבָלִים, לִמְצֹא עַל יָדוֹ פֶּתַח לָצֵאת מֵחֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ וּלְהַגִּיעַ לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶתת בְּדֶרֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל הֲלֹא נוֹדָע לְכָל אִישׁ כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה אוֹר שֶׁל נֵר אֶחָד, לְאוֹר הָאֲבוּקָה מִשְּׁלֹשָׁה נֵרוֹת קְלוּעִים בְּיַחַד, הַנְּחוּצָה עַתָּה מְאֹד שֶׁתָּאִיר גַּם בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבְּיָמֵינוּ אֵלֶּה.

לָזֹאת רָאִינוּ לְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר בּוֹ נְקַבֵּץ הָעֵצוֹת שֶׁבְּסֵפֶר 'קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַיָּשָׁן', וְגַם הָעֵצוֹת שֶׁבְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת' הָרִאשׁוֹן, וְשֶׁבְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת מַהֲדוּרָא בַּתְרָא', וּלְחַבְּרָם יַחַד עַל פִּי סֵדֶר סִימָנֵי הַתּוֹרוֹת שֶׁבְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' הַגָּדוֹל, בִּכְדֵי אֲשֶׁר מִי שֶׁיִּלְמוֹד אֵיזֶה תּוֹרָה בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְיִררְצֶה לְקַיֵּם "לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה", יְעַיֵּן תֵּכֶף אַחַר כָּךְ בַּססֵּפֶר הַזֶּה וְתָאִיר לוֹ אֲבוּקַת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה גַּם בְּתֹקֶף חֶשְׁכַת אֲפֵלָתוֹ, לָדַעַת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם וְחַי בָּהֶם. וּבֶטַח יִמְצָא עַל יְדֵי הַחִבּוּר הַזֶּה מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ, כִּי עַל פִּי רֹב יוּכַל לְהָבִין עַל יְדֵי הָעֵצוֹת הָאֵלֶּה שֶׁנִּקְבְּצוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה גַּם פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' הַגָּדוֹל. גַּם יָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דָּבָר מִתתּוֹךְ דָּבָר אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק נֶגֶד הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן, הקדמת המלבה"ד)
• "עצות המבוארות"
באותו דור, קם תלמיד נוסף – הלא הוא: רבי שמשון ברסקי ז"ל, נכד רבינו – וכתב ביאור בשפת האידיש לספר "ליקוטי עצות", כשמטרת הביאור אף היא: לקרב את הדברים אל הלב ולהביאם לידי מעשה.

וכפי שהוא מספר את הסיבה שהביאתו לכך:
וּמֵחֲמַת כִּי הַמּוֹחִין וְהַלְּבָבוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁל אַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלּוּ נֶחְלְשׁוּ וְנִתְקַטְנוּ מְאֹד, מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֲרָם וְגַם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִין הַקָּשִׁים הָעוֹבְרִין עַתָּה כִּמְעַט עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ וּבִפְרָט עַל הָרוֹצִים לְהִתְחַזֵּק בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת, מֵחֲמַת זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין תֹּכֶן דַּעְתּוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל הַמְּרֻמָּז בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה לְכָל אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, וּבִפְרָט הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת הַמְּרֻמָּז בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים עֲבוּר 'דָּרֵי מַטָּה', הַיְנוּ עֲבוּר הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה וְהַגְּרוּעִים וְהַפְּחוּתִים לְעוֹרְרָם וּלְחַזְּקָם בִּבְחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר", אֲשֶׁר זֶה הָיְתָה עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּכָל הַשְׁאָרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה – כֵּן אָמַר מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. … וּמֵחֲמַת כִּי הַדָּרֵי מַטָּה בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג מֵעַצְמָם בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֶת הָעֵצוֹת וְההַהִתְחַזְּקוּת הַנָּחוּץ לָהֶם מֵחֲמַת עֹמֶק הַמֻּשָּׂג, עַל כֵּן סִבֵּב ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו שֶׁיִּתְגַּלּוּ הָעֵצוֹת שֶׁל סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּלָשׁוֹן כָּזֶה וּבְהֶסְבֵּר כָּזֶהה שֶׁיּוּכְלוּ הַכֹּל לְלָמְדָם.
(גבורות שמשון, מכתב מח)

ואכן:
ר' שִׁמְשׁוֹן הַנַּ"ל זָכָה לְרוּחַ נָכוֹן וְלִתְבוּנָה גְּדוֹלָה בַּהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּדֶרֶךְ פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת עַד  לְהַפְלִיא, וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים בְּדִבּוּרָיו הַנֶּאֱמָנִים הַמְלֵאִים חֵן אֱמֶת וֶאֱמוּנָה טְהוֹרָה, לַהֲבִינָם לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה דַּעַת רַבֵּנוּ זַ"ל בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ צִמְצוּם נִפְלָא … נָחָה רוּחַ ה' עַל הָאִישׁ הַנַּ"ל וַיְּתַרְגֵּם אֶת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי עֵצוֹת עַל לָשׁוֹן עִבְרִי טַיְיטְשׁ בְּהֶסְבֵּר נִפְלָא כָּזֶה, אֲשֶׁר כָּל מִי  שֶׁרוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ דְּבַר אֱמֶת וּלְהִוָּדַע מִן דַּעַת רַבֵּנוּ זַ"ל לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה יוּכַל לִמְצוֹא בּוֹ מְבֻקָּשׁוֹ.

(מכתבו של רבי יצחק ברייטער הי"ד)
הוא טרח ויגע רבות על הדפסת ביאורו, אך למעשה נדפסו רק הערכים של האותיות אמ"ת, ובדורנו זה תורגמו ללשון הקודש, וידועים בשמם "עצות המבוארות".
• "אוצר היראה" – קיצור ספרי "ליקוטי הלכות"
כפי שכבר הזכרנו במאמרנו הקודם, הרי שגם הספר 'ליקוטי הלכות' – על אף היותו בנוי על דרך הדרוש – לא כתבו מוהרנ"ת אלא להביא לידי מעשה.
ואכן, גם מִסֵּפֶר זה בא הרב מטשעהרין ועשה 'קיצור', כדרך שעשה מוהרנ"ת לספרו של רבינו, וזאת בכדי לקרב את הדברים ולהביאם לידי מעשה, כשהוא אף קורא בהקדמתו "שהוא מצוה וחובה על כל אחד מישראל לעשות קיצורים מחידושי תורתו של הרב רבי נתן ז"ל, לקרב הדברים ביותר לכל המדרגות שבישראל ולזכות את הרבים ביותר על ידי חידושי תורתו ז"ל".

והרי מעט מדבריו הנלהבים בהקדמתו: 
וְהִנֵּה זֶה קָרוֹב לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה אַחַר פְּטִירָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל מוֹרֵנוּ מוֹהֲרַנַ"ת זַצַ"ל, וּבְעֶזְרַת ה' כְּבָר נִדְפְּסוּ וְנִתְפַּשְּׁטוּ כָּל חִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּיִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי עֵצצוֹת וְלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, וּכְבָר נִדְפְּסוּ גַּם כֵּןן בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַחִבּוּרִים שֶׁל 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' שֶׁלּוֹ, וּבְעֶזְרַת ה' נִתְקַבְּלוּ מְאֹד וְעָשׂוּ פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, כִּיי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נִתְעוֹרְרוּ עַל יָדָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְעָלָה בְּרַעְיוֹנִי: הֲלֹא רָאִינוּ הָאִישׁ קָדוֹשׁ הַזֶּה הָרַב רַבִּי נָתָן זַ"ל הִשְׁתַּדֵּל כָּל יָמָיו בִּיגִיעוֹת רַבּוֹת וּמְסִירוּתת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאֹד לִדְלוֹת וּלְהַשְׁקוֹת מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים, וּלְבַד מֵאֲשֶׁר זָכָה לְחַדֵּשׁ בָּזֶה חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים נִפְלָאִים מְאֹד, עוֹד הִשְׁתַּדֵּל וּפָעַל וְעָשָׂה מִתּוֹרַת וּמַאֲמָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זַצַ"ל קִצּוּרִים נִפְלָאִים, הַיְנוּ סֵפֶר קִצּווּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְסֵפֶר לִקּוּטֵי עֵצוֹת, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְקָרֵב בְּיוֹתֵר דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ זַצַ"ל אֶל הָעוֹלָם וּלְהָאִיר בָּהֶם גַּם בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת קְטַנּוֹת וּנְמוּכוֹת מְאֹד, כִּי כָּךְ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ דַּיְקָא בִּבְחִינַת "וְאָבִיתָ תְּהִלָּה מֵגוּשֵׁי עָפָר מִקְּרוּצֵי חֹמֶר", וְכַמּוּבָן בַּמַּאֲמָר 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם'.

וּמַדּוּעַ לֹא נִשְׁתַּדֵּל גַּם אֲנַחְנוּ בָּזֶה, בְּהַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה הַק' שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ"ל, כִּי הַדְּבָרִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים מְאֹד וּמְלֵאִים מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם וְעֵצוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת מְאֹד, וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא לְקָרֵב כָּל בְּנֵי הָאָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל פִּי רֹב הַדְּרוּשִׁים אֲרֻכִּים וְנִפְלָאִים וְיֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת  גָּדוֹל, וְכָל דְּרוּשׁ וּדְרוּשׁ כּוֹלֵל כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים נִפְלָאִים הַמֻּכְרָחִים מְאֹד לִבְנֵי אָדָם לְהִתְקָרֵב עַל יָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ לָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא, לְבָרֵר כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְכָתְבוֹ עַל לוּחַ לִבּוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְמִשְׁמֶרֶת לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם כְּכָל דְּבָרָיו, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר כַּוָּנַת חִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים זַ"ל.

… וּכְשֶׁעָלוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרַעְיוֹנַי, וַיִהְיֶה כְּאֵשׁ עָצוּר בִּלְבָבִיי, חִשַּׁבְתִּי דְרָכַי וָאֶתְבּוֹנֵן בִּלְבָבִי: הֲלֹא אֲנִי הַלְוַאי שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת עַל כָּל פָּנִים זְעִירָא דְּמִן חַבְרַיָּא, כִּי לֹא זָכִיתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצצַ"ל אֲפִילוּ בָּאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה, כִּי צָעִיר הָיִיתִי לְיָמִים אָז וְאֵיךְ אֶעֱמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים לַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ כָּזוֹ. אַחַר כָּל זֶה הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּדַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: אִם וְאוּלַי שֶׁמִּפְּנֵי שִׁפְלוּת וּפְחִיתוּת מַדְרֵגָתִי אֵין לִי רְשׁוּת לְחַדֵּששׁ בְּתוֹרָתוֹ חִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים, בִּפְרָט לְגַלּוֹתָם וּלְפַרְסְמָם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מִצְוָה וְחוֹבָה עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת קִצּוּרִים מִחִדּוּששֵׁי תּוֹרָתוֹ שֶׁל הָרַב רַבִּי נָתָן זַ"ל, לְקָרֵב הַדְּבָרִים בְּיוֹתֵר לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ ז זַ"ל.

וְעַל כֵּן נִתְעוֹרַרְתִּי וְנִתְחַזַּקְתִּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וְהִתְחַלְתִּי לְחַבֵּר קִצּוּר מִכָּל סִפְרֵי לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, עַל פִּי דֶּררֶךְ הַחִבּוּר שֶׁל הַלִּקּוּטֵי עֵצוֹת, הַיְנוּ עַל סֵדֶר הָא"ב, אַךְ בְּבֵאוּר הַדְּבָרִים וּבַאֲרִיכוּת קְצָת בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ לְפִי צֹרֶךְ הָעִנְיָן.

וּבַה' בָּטַחְתִּי כִּי בַּחִבּוּר הַזֶּה יִמְצָא הַמְּעַיֵּן הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ, וְעַל יָדוֹ יִרְאוּ וְיִתְבּוֹנְנוּ כָּל בְּנֵי אָדָם אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת הַיְּקָרִים וְהַנִּפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, וְהַסְּגֻלּוֹת הַחֲמוּדוֹת וְהַגְּנוּזוֹת, וְהָעֵצוֹת הַנִפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהַתְּמִימוֹת וְהַקְּדוֹשׁוֹת מְאֹד, הַנִּמְצָאִים בְּסִפְרֵי 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' הַקְּדוֹשִׁים בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, וְיִהְיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּמְצָאִים בְּחִבּוּר זֶה לְכָל הַחֲפֵצִים לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה' בֶּאֱמֶת כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה.

(אוצר היראה, הקדמה)
את ספרו זה קרא בשם "אוצר היראה" (כמנין הגימטריא של שמו).
וְשֵׁם כָּזֶה נָאֶה לוֹ, כִּי כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נוֹבְעִים מֵהַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ "אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם", כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן.
(כוכבי אור, צוואת הרב מטשעהרין)

ובקשר לחיבור ספר זה, אף סיפר חלום מופלא. וכמסופר:
כַּאֲשֶׁר חִבֵּר אֶת חִבּוּרוֹ הַגָּדוֹל "אוֹצַר הַיִּרְאָה" ד' חֲלָקִים, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם "לִקּוּטֵי עֵצוֹת הֶחָדָשׁ" (הַמְשֻׁלָּשׁ)), סִפֵּר בְּקֶשֶׁר לָזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:
שֶׁחָלַם לוֹ פַּעַם, וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא אֶת מוֹהֲרַנַ"ת נִצָּב לְנֶגְדּוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, וּבִשְׁנֵי יָדָיו הֶחֱזִיק ב' סְפָרִים גְּדוֹלִים וְעָבִים מְאֹד, אוּלָם נִכָּר הָיָה הַדָּבָר כִּי מִתְאַמֵּץ הוּא וּמִתְיַגֵּעַ לָשֵׂאת אוֹתָם וּבְקֹשִׁי רַב מִפְּנֵי כֹּבֶד מִשְׁקָלָם, בְּתוֹךְ כָּךְ פָּנָה אֵלָיו מוֹהֲרַנַ"ת וְאָמַר לוֹ: "הִנְּךָ רוֹאֶה סְפָרִים הַלָּלוּ, אֵלּוּ הֵם חִבּוּרַי שֶׁכָּתַבְתִּי, אַךְ קָשֶׁה עָלַי לָשֵׂאת אוֹתָם לְבַדִּי וְצָרִיךְ אֲנִי סִיּוּעַ וְעֵזֶר לָזֶה"… כְּאוֹמֵר שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנוּ וִיסַיּיֵּעַ לוֹ בְּחִבּוּרָיו הַגְּדוֹלִים.

וּבְגִין כָּךְ נִתְעוֹרֵר וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְשַׁמֵּשׁ אֶת מוֹהֲרַנַ"ת, וְהִתְחִיל כְּפִי הַנִּרְאֶה בְּחִבּוּר סֵפֶר "קִצּוּר לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת", הֵימֶנּוּ נִדְפַּס כֶּרֶךְ רִאשׁוֹן בִּלְבַד, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן שִׁנָּה אֶת מִבְנֶה הַחִבּוּר עַל פִּי תַּבְנִית הַ"לִּקּוּטֵי עֵצוֹת", וְכָךְ זָכִינוּ לְחִבּוּר גָּדוֹל וְרַב הֶקֵּף מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה בִּדְמוּת סִפְרֵי "לִקּוּטֵי עֵצוֹת הֶחָדָשׁ", אֲשֶׁר בּוֹ תַּמְצִית מִשְׁנָתוֹ שֶׁל מוֹהֲרַנַ"ת בְּכָל סִפְרֵי "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" (כְּעֵין סֵפֶר 'ללִקּוּטֵי עֵצוֹת' שֶׁחִבֵּר מוֹהֲרַנַ"ת עַל הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן), כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַמְּעַיֵּן בָּם, וְנֶחְלַק לְד' חֲלָקִים רַבֵּי הַכַּמּוּת וְהָאֵיכוּת, מְסֻדָּר עַל עִנְיָנִים וַעֲרָכִין בְּסֵדֶר א"ב וְעַל קְדֻשַּׁת הַמּוֹעֲדִים וְהַזְּמַנִּים, חִבּוּר אַדִּיר שֶׁעָשָׂה רֹשֶׁם רַב בְּכָל הָעוֹלָם לְקָרֵב הַלְּבָבוֹת לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

(מבוא לפרפראות לחכמה, מהדורת תורת הנצח)  
ואכן, ספר זה התקבל בחיבה עצומה אצל אנ"ש. וכבר בחיי הרב מטשעהרין, מונה רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה, תלמיד מוהרנ"ת, ספר זה בין רשימת הספרים בהם "אנו יכולין להחיות נפשותינו בכל שעה ושעה"… וכותב:
מַה צְרִיכִין לִדְאֹג כְּשֶׁמַּנִּיחִים עַל הַשֻּׁלְחָן אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, הָאוֹצָר שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁהִשְׁאִיר לָנוּ  רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ. אָנוּ יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁעעָה וְשָׁעָה בְּרִיצֶעפְּט [= במרשם רפואה] אַחֵר, הַיְנוּ: לִמּוּד סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, וְסֵפֶר הַמִּדּוֹת, וְקִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, וְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן, וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וְשִׁבְחֵי הָרַ"ן, וְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, וְלִקּוּטֵי עֵצוֹת, וְלִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ, וּמַהֲדוּרָה תִּנְיָנָא, וְלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, וּשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים.

(נתיב צדיק, מכתב מד)
הוא גם מייעץ לאנ"ש ללמוד בספר זה, וכותב:
אֲהוּבַי בָּנַי, אִם תִּרְצוּ לֵידַע גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְהַשָּׂגַת תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, תִּלְמְדוּ בְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ' בְּאוֹת 'צַדִּיק' כְּסֵדֶר מֵאוֹת לְאוֹת כָּל אוֹת צַדִּיק, וְשָׁם תִּרְאוּ אֵיךְ אָנוּ צְרִיכִין לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ שֶׁמִּסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, אֵיךְ אָנוּ צְרִיכִין לְבַלּוֹת יָמֵינוּ בְּנֹעַם עֲרֵבוּת סִפְפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, יוֹמָם ללֹא נָנוּחַ וְלַיְלָה לֹא נִשְׁקוֹט.
(נתיב צדיק, מכתב יד)

כך גם לקראת הימים הנוראים, הוא ממליץ להם להכין את עצמם עם ספר זה:
וַעֲצָתִי שְׁלֵמָה שֶׁבְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה תַּעַסְקוּ לִלְמוֹד בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ" אוֹת אֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמִשָּׁם תֵּדְעוּ אי"ה לְקַבֵּל אֱלוּל וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת.

(נתיב צדיק, מכתב פה)
בדורות הבאים חזרו והדפיסו ספר זה, כשרבי שמשון ברסקי ז"ל מודיע בשמחה באחד ממכתביו:
גַּם נִמְצָא לִקְנוֹת הַלִּקּוּטֵי עֵצוֹת מֵהָרַב זַ"ל מִטְּשֶׁעהְרִין, וְהוּא קִצּוּר מִכָּל הַלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת וְהוּא סֵפֶר נָחוּץ מְאֹד לְכָל הָרוֹצֶה בְּתַקָּנַת נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת!
(גבורות שמשון, מכתב כז)

במכתב אחר הוא כותב:
גַּם אֶפְשָׁר נְחוּצִים לְךָ הַסְּפָרִים 'לִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ' אֲשֶׁר חִבְּרָם וְלִקְּטָם מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת הָרַב מִטְּשֶׁערִין, גַּם כֵּן בְּאֶפְשָׁרוּת לִקְנוֹתָם וּלְשַׁלְּחָם לְךָ, וְהוּא דָּבָר נָחוּץ מְאֹד לְהִתְעוֹרְרוּת וּלְהִתְחַזְּקוּת. אֲנִי בְּעַצְמִי קִבַּלְתִּי מֵהַסְּפָרִים הַנַּ"ל טוֹבָה גְּדוֹלָה בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ!
(מכתבי רבי שמשון [החדש] מכתב מא)

וכאשר נדפס ספר זה – בקונטרסים בודדים – ע"י רבי אהרן לייב ציגלמאן הי"ד בפולין, מספר בהתלהבות אחד מחסידי ברסלב בעיירה הפולנית אוסטרובצה:
וּבְשַׁבָּת קֹדֶשׁ הֶעָבָר הִשַּׂגְנוּ מִכְתָּב מִיְּדִידֵנוּ ר' אַהֲרֹן לֵיבּ וּבוֹ רָצוּף קוּנְטְרֵס ד' מִ"לִּקּוּטֵי עֵצוֹת הַמְשֻׁלָּשׁ" שֶׁיָּצָא לָאוֹר בְּעֶזְרַת ה', וְזָכִינוּ לִלְמוֹד בּוֹ תֵּכֶף בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית. וּבְוַדַּאי זֶה חֶסֶד גָּדוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחֹשֶׁךְ גָּדוֹל כָּזֶה אָנוּ זוֹכִין לְהוֹצִיא לָאוֹר אֵיזֶה סֵפֶר מִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּבִפְרָט קוּנְטְרֵס זֶה שֶׁמְּדַבֵּר מֵעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת וְהִתְבּוֹדְדוּת.

(אור צדיקים, מכתב לב)
על בסיס ספר זה אף חיבר רבי אלתר טעפליקער הי"ד את ספריו הידועים והנפוצים "השתפכות הנפש" ו"משיבת נפש", ספרים שכידוע זכו לאורך השנים לקרב נפשות רבות ויקרות לחסידות ברסלב.
*
מלבד כל ה'קיצורים' דלעיל, הוסיפו אנ"ש שבכל הדורות לכתוב ולהדפיס קיצורים וליקוטים שונים, לקרב את הנאמר בספרי רבינו אל עולם המעשה. ביניהם ניתן למנות את הספרים: "עצות ישרות", "אמונת עתך", "סדר היום" ו"עין זוכר" אשר נכתבו ע"י אנ"ש בפולין. ועוד הרבה.

ומן הענין לציין לדבריו של רבי שמואל הורביץ ז"ל – בהקדמתו ל"מאמר התקשרות לצדיק האמת" בו ליקט וביאר את נושא ההתקשרות לצדיק – אשר מעורר על הנחיצות לכתוב ליקוטים בצורה של "שיחה פשוטה" על כל ענייני היהדות, וכך הוא כותב:

הִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָעִקָּר הוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, וְאאַף דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדִי בְּפִּלְפּוּלָאא דְּאוֹרַיְתָא, אַף עַל פִּי כֵן הַיּוֹתֵר חָשׁוּב הוּא הַלִּמּוּד לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּכְבָר יָדוּעַ דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהָעִקָּרר הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי חָכְמוֹת, וּבְשִׂיחוֹת הָרַ"ן שֶׁתְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת גָּבוֹהַּ מֵהַכֹּל, וְכֵן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת מִסִּפפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וְאִם כֵּן הָעִקָּר הוּא לָשׂוּחַ וּלְדַבֵּר [זִיךְ דוּרְךְ שְׁמִיסֶען] בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת מַהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַצְלָחַת הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּזֶה הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן כְּדַאי וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת שִׂיחָה פְּשׁוּטָה מִכָּל עִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת, מִכָּל עִנְיָן וְעִנְיָן, וּמִכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּמִכָּל מִדָּה וּמִדָּה בְּעַצְמָהּ, גֹּדֶל הַדָּבָר הַזֶּה וְהָעִנְיָן הַזֶּה.

(מאמר התקשרות לצדיק האמת, הקדמה)
סוף דבר הכל נשמע:
אנ"ש ידעו וזכרו תמיד שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וזה מה שהביאם לקצר ולסכם, ללקט ולתמצת, את אשר הם לומדים בספרי רבינו ותלמידו, למען יהיו הדברים על לבבם לשמור ולעשות ולקיים בתמימות ופשיטות.

• "כאשר תקום מן הספר"
ואכן, זוהי צורת הלימוד המתבקשת מכל אחד מאתנו: לחפש ולבקש אחר העצות היוצאות למעשה. וכהדרכת הרמב"ן באגרתו:
וֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ, וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ א אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.
(אגרת הרמב"ן)

וכדברי רבינו הקדוש:
כִּי כָל הַלִּמּוּדִים שֶׁהָאָדָם לוֹמֵד, צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל וְיוֹצִיא מֵהֶם מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת … דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּקַבֵּל וְיִלְמַד מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹמֵד מִשְׁפְּטֵי הַנְהָגוֹת, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, הֵן לְעַצְמוֹ, הֵן לַאֲחֵרִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים לְפִי דַּעְתּוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ.
(ליקוטי מוהר"ן, סא)
ואם בכל ספר כך, בספרי רבינו על אחת כמה וכמה.
כִּי כָּךְ חוֹבַת הַלִּמּוּד שֶׁיָּבוֹא לִידֵי מַעֲשֶֹה, בִּפְרָט סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּלֵאִים עֻבְדּוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת!

(עלים לתרופה, מכתב מיום א' לך לך תר"א)
כך שעל הלומד בספריו, "להשים עיניו היטב היטב ולהסתכל יפה בכל תורה ותורה", למצוא את "העובדות והעצות והמוסר וההתעוררות היוצאים משם ע"פ פשוטם של דברים". וכמובן, לבקש מהשם יתברך שיאיר עיניו למצוא אותם.

וכהדרכת מוהרנ"ת בשיחות הר"ן:
וְשִׂים עֵינְךָ הֵיטֵב הֵיטֵב, וְתִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, וְתָשִׂים לִבְּךָ לְהָבִין בְּכָל מָקוֹם הָעֻבְדּוֹת וְהָעֵצוֹת וְהַמּוּסָר וְהַהִתְעוֹרְרוּת הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וּתְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּאִיר עֵינֶיךָ  לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהָבִין הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה. כִּי כָּל דְּבָרָיו זַ"ל כֻּלָּם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים לְעֻבְדּוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ.
(שיחות הר"ן, קלא)

וגם כאשר מגיעים לתורה או שיחה "אשר לפום ריהטא בהשקפה ראשונה אין מבינים היטב איך נוגע הענין הזה לעובדא לפי מדרגתו" – יש לטרוח ולחפש גם שם אחר העצות המעשיות.

וַאֲפִלּוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר לְפוּם רִיהֲטָא בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה אֵין מְבִינִים הֵיטֵב אֵיךְ נוֹגֵעַ הָעִנְיָן הַזֶּה לְעֻבְדָּא לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וְאִם תָּשִׂים עִיּוּנְךָ וְלִבְּךָ שָׁם הֵיטֵב, בְּוַדַּאי תִּמְצָא גַּם שָׁם עֵצוֹת וּדְרָכִים טוֹבִים לְפִי מַדְרֵגָתְךָ.
(שם)

שכן, אין מציאות שכזאת שתורותיו של רבינו לא יהיו נוגעות לכל אחד ואחד. והחושב אחרת, עלול להיחשב כאפיקורוס…
וכמסופר:

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁפַּעַם אַחַת נִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים אֵלָיו זַ"ל, וְהָיָה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ כְּדַרְכּווֹ זַ"ל. אַחַר־כָּךְ סִפְּרוּ לְפָנָיו עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינָם מְבִינִיםם תּוֹרָתוֹ, כִּי מַאי נַפְקָא מִינָהּ לָהֶם בְּתוֹרָתוֹ הַגָּבוֹהַּ, כִּי הֵם צְרִיכִים תּוֹרָה פְּשׁוּטָה וְדִבְרֵי מוּסָר פְּשׁוּטִים כְּפִי מַדְרֵגָתָם הַפְּשׁוּטָה וְהַנְּמוּכָה. וְחָרָה לוֹ זַ"ל עֲלֵיהֶם וְאָמַר אָז: מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ, הוּא אֶפִּייקוֹרוֹס. כִּי בֶּאֱמֶת תּוֹרָתוֹ הִיא כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין.
(כוכבי אור, כת"י הרב מטשעהרין)

• תורת ההתחזקות הלכה למעשה
כאן המקום לציין את המובן מאליו:
גם דיבורי ה'התחזקות' אמורים לרדת לעולם המעשה, ולגרום לאדם להתחזק פשוטו כמשמעו…
מרוב אשר התרגלנו לקרוא וללמוד דיבורי התחזקות, אנו עלולים לשכוח שאינם "דיבורים בעלמא" ויש לקיימם הלכה למעשה.
וכפי שכותב ומזהיר מוהרנ"ת:

כָּל מַה שֶּׁדִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה, וּבְיוֹתֵר בַּמֶּה וְכוּ' ' וְשֶׁהִצִּילָנוּ מֵהִתְנַגְּדוּת עַל עֶצֶם הָאֱמֶת וְכוּ', הַכֹּל אֵינָם דְּבָרִים בְּעָלְמָא חַס וְשָׁלוֹם, רַק הָעִקָּר לֵילֵךְ בָּהֶם וּלְקַיְּמָם!

(עלים לתרופה, מכתב מיום ב' פקודי תקצ"ג)
תורת ההתחזקות אינה 'טפיחה על השכם' בעלמא, אלא תורה שלימה שיש להתעורר בכל לב ונפש "לעסוק בלימוד הזה, בלימוד, ובמעשה, ובקיום". וכדבריו של רבי אברהם ב"ר נחמן:
לִמּוּד הַהִתְחַזְּקוּת הַכָּלוּל מֵהִתְעוֹרְרוּת, הוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם בְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ לַעֲסֹק בַּלִּמּוּד הַזֶּה, בְּלִמּוּד, וּבְמַעֲשֶׂה, וּבְקִיּוּם. שֶׁיָּקִיץ וְיָקוּם מִשְּׁנָתוֹ וְנִבְלוּתוֹ, לְרַנֵּן וְלִשְׂמֹחַ וְלִבְטֹחַ בְּרֹב טוּב וְרַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בְּלִי סָפֵק יִגְאָלֵנוּ וִיחַיֶּה גַּם אוֹתָנוּ בְּחַיִּים נִצְחִיִּים, אֲשֶׁר עַל זֶה כָּל עֵסֶק וְהִשְׁתַּדְּלוּת הַדָּרֵי מַטָּה, בְּהַמְשָׁכָתָם הַגְּאֻלָּה וְהַתְּחִיָּה הַזֹּאת.

(ביאור הליקוטים, תורה ז' תניינא, אות פח)
וגם כשאין חשק להתחזק, יש להכריח את עצמו לכך באמצעות 'יראת העונש'… וכדבריו של מוהרנ"ת:
מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל פָּנִים, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ חִיּוּת וְשִׂמְחָה עַל פִּי כָּל הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת שֶׁהִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל, כַּמְּבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים … כִּי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ תַּכְרִיחֵהוּ לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּזְהִירִים מ מְאֹד מְאֹד אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַל פִּי דַּרְכֵי עֵצוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשׁוֹת.

(ליקוטי הלכות, בכור בהמה טהורה ד, יז)
וככל שאנו מכריחים את עצמנו כאן מלמטה, לחזק ולהחיות את עצמנו ע"פ דרכי ההתחזקות שגילה לנו רבינו, "ולקיים ככל דבריו בפשיטות בכל לבבנו ונפשנו" – כך אנו זוכים לעורר ולהמשיך לפי בחינתנו את תיקוניו של רבינו העוסק ברום גבהי מרומים באלו התיקונים עצמם.
וְעַל כֵּן עָשָׂה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אַף עַל פִּי כֵן הוּאא צָרִיךְ לְכָל זֶה אִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא גַּם מֵאִתָּנוּ, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹסֵק וּמִתְגַּבֵּר לְהִתְעוֹרֵר וּלְקַיֵּם כְּכָל דְּבָרָיו בִּפְשִׁיטוּת, בְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ, כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ לְאֵיזֶה בְּחִינָה מִכָּל זֶה.
(ביאור הליקוטים, תורה רפב)

• רק כך מרגישים טעם ברבינו
לסיום עלינו לזכור:
הדרך היחידה "לראות סימן ברכה בהתקרבות לאדמו"ר ז"ל", היא אך ורק על ידי לימוד ספרו בצורה שכזאת, של חיפוש והוצאת 'הלכות ברורות' ועצות מעשיות לעבודת ה' מספריו הקדושים.

אך לזאת הייתה כוונתו של רבינו.
כִּי 'כָּל' כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה 'רַק' שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין הָעֲבוֹדדָה וְהָעֵצוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה, וְשֶׁנְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם בִּפְששִׁיטוּת.
(ליקוטי מוהר"ן, הקדמה)

ורק כך ניתן להרגיש חיות אמיתית בהתקרבותנו אליו.
וכפי שכותב רבי שמשון ברסקי ז"ל לאנ"ש בפולין שביקשוהו לבוא למדינתם ולחזקם:
לוּ יָדַעְתִּי כִּי עַל יְדֵי בּוֹאִי אֶצְלְכֶם יִתְחַדְּשׁוּ נַפְשׁוֹת הַחֲבֵרִים בֶּאֱמֶת, עַל יְדֵי הִתְחַבְּרוּתֵנוּ לִלְמוֹד וְלַעֲסֹק בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּהִתְחַדְּשׁוּת אֲמִתִּי, אֲשֶׁר זֶה יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הִתְקָרְבבוּתֵנוּ לְאוֹר דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, יָכוֹל לִהְיוֹת כִּי לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל שׁוּם מְנִיעָה, וְהִתְחַזַּקְתִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָבוֹא לְמַחֲנֵיכֶם. אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם אֲנַ"שׁ דְּמַחֲנֵיכֶם מַרְגִּישִׁים כִּי כָּל רִפְיוֹן יָדָם וְכָל קְרִירוּת לְבָבָם וְחֶסְרוֹן הַרְגָּשָׁתָם בִּנְעִימוּת דַּעַת אַדְמוֹ"ר זַ"ל, הוּא מֵחֲמַת הִתְרַחֲקוּתָם מִלַּעֲסֹק וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּהִתְחַדְּשׁוּת גְּמוּרָה בְּכָל פַּעַם.

וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּשׁוּם אֹפֶן סִימָן בְּרָכָה בַּהִתְקָרְבוּת לְאַדְמוֹ"ר זַ"ל, כִּי אִם כְּשֶׁמַּכְנִיסִים עַצְמָם לְלִמּוּד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּעִיּוּן וּבְהִתְבּוֹנְנוּת וּבְהִשְׁתַּדְּלוּת גָּדוֹל, עַד שֶׁמּווֹצִיאִין מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּרוּרוֹת לְתִקּוּן הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים בִּכְלָל וּבִפְרָט, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי זֶה הָיָה עִקַּר כַּוָּנַת רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַשְׁאָרַת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְאִם מִתְקָרְבִין עַצְמָן לְאַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּלִי הִשְׁתַּדְּלוּת בְּאוֹר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי קָשֶׁה מְאֹד לִמְצוֹא בְּהַהִתְקָרְבוּת שׁוּם חִיוּת, וְהוּא מַמָּשׁ כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן "כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיק בְּלֹא דַּעַת יְכוֹלִין לִפּוֹל חַס וְשָׁלוֹם", וְהָבֵן.
(גבורות שמשון, מכתב ד)

במכתב אחר הוא חוזר על דברים אלו, ואף מוסיף דברים כדרבונות:
כִּי בֶּאֱמֶת, אִם אֵינָם יוֹדְעִים דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה – אֲפִילוּ אִם הָיוּ נִקְרָאִים כַּמָּה שָׁנִים 'בְּרֶסְלֶבֶר חָסִיד' וְגַם יִסְעוּ לְאוּמַן – אֵין שׁוּם מַמָּשׁ וְכֹחַ בַּהִתְקָרְבוּת! כִּי עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק תָּלוּי בְּהַרְגָּשַׁת דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְכַמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַן סִימָן רנ"ה כִּי מֵאֱמוּנָה לְבַד הַיְנוּ כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלֹא דַּעַת יְכוֹלִין לִפּוֹל, וּכְשֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַצַּדִּיק עִם דַּעַת גַּם כֵּן אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לִפּוֹל. מוּבָן וּמְבֹאָר מִשִּׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל כִּי עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק תָּלוּי בְּהַשָּׂגַת וְהַרְגָּשַׁת דַּעְתתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצוֹת לְהִתְחַזֵּק לַעֲמוֹד עַל עָמְדוֹ וְלִבְלִי לִהְיוֹת נִדְחֶה מִן הָאֱמֶת מֵחֲמַת הַשִּׁנּוּיִם וְהַיִּסּוּרִין הָעוֹבְרִין עַל ככָּל אֶחָד.
(שם, מכתב מח)

הוא חוזר ומתעניין שוב ושוב אצל אנ"ש אם הם אכן לומדים את ספרי רבינו באופן של הוצאת 'הלכות פסוקות לעובדא' מתוך דבריו, ובמכתבו לאחד מבחורי אנ"ש הוא כותב:

נִכְסַפְתִּי לֵידַע אִם קָבַעְתָּ לְךָ אֵיזֶה קְבִיעוּת בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּשֻׁתָּפוּת עִם אֵיזֶה חָבֵר טוֹב, אֲשֶׁר בָּזֶה תָּלוּי עִקַּר רְפוּאַת וְהִתְחַדְּשׁוּת נַפְשֵׁנוּ … וְהָעִקָּר לְהוֹצִיא מִכָּל לִמּוּד וְלִמּוּד הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת לְעוּבְדָא אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, אֲשֶׁר זֶה הוּא הַתַּכְלִית מִכָּל הַלִּמּוּדִים.
(שם, מכתב ח)

שכן, רק התרשלותנו "בלימוד דעת רבינו ז"ל בהתבוננות אמיתי כראוי וכנכון" היא המעכבת את רפואת נפשנו. שהרי
כְּבָר הִקְדִּים לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה לַמַּכָּה, וְשָׁלַח לָנוּ מוֹשִׁיעַ וָרָב, הוּא אוֹר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא א זַ"ל, אֲשֶׁר אִם זָכִינוּ לְהַעֲמִיק מַחְשַׁבְתֵּנוּ הֵיטֵב הֵיטֵב בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלֵילילֵךְ בִּדְרָכָיו וּלְקַיֵּם עֲצוֹתָיו הַגְּנוּזִיםם וּטְמוּנִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, הַמְּסֻגָּלִים לְרַפְּאוֹת כָּל מִינֵי תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא בְּכָל אָדָם ו וּבְכָל זְמַן, אָז בְּוַדַּאי מָצָאנוּ בְּכָל עֵת וּזְמַן תִּקּוּן גָּדוֹל לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ כְּפִי מְבֻקָּשֵׁנוּ. וְלֹא הָיִינוּ נְססוֹגִים אָחוֹר מֵהָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּכְשָׁלִין בָּזֶה כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הִתְרַשְּׁלוּתֵנוּ בְּלִמּוּד דַּעַת רַבֵּננוּ זַ"ל בְּהִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּי כָּרָאוּי וְכַנָּכוֹן.
(שם, מכתב כב)

והמסקנה הברורה היא – להיכנס מחדש ל"חיידר" של רבינו, ללמוד ממנו דרכי חיים…
מִכָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל מוּבָן, כִּי עָלֵינוּ מוּטָל לְהַשְׁלִיךְ מֵאִתָּנוּ שֵׂכֶל עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לָבוֹא לְבֵית הַסֵּפֶר הַכּוֹלֵל בּוֹ כָּל מִינֵי תִּקּוּנֵי הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, הוּא לִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל.
וּכְשֶׁיְּזַכֵּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַחְתֹּר וְלַחְפֹּר בָּהֶם בֶּאֱמֶת עַל מְנָת לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, וּבִפְרָט לְקַיֵּם צִוּוּי רַבֵּנוּ זַ"ל לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרָה תְּפִלָּה, וְעַל כָּל פָּנִים לִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ בְּכָל יוֹם אֵיזֶה שָׁעָה בְּהַתְּפִלּוֹת הַמְּיֻסָּדוֹת עַל הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַקָּדוֹשׁ – אָז בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי נִמְצָא רְפוּאוֹת וְתִקּוּנִים לְנַפְשֵׁנוּ, כְּפִי הָעֵת וְהַזְּמַן, כְּפִי תְּשׁוּקַת לְבָבֵנוּ.
(שם)

במאמרנו הבא נתייחס לענין צורת "לימוד העיון בליקוטי מוהר"ן" לאור כל מה שהתבאר
ונצא בעקבי הצאן לראות כיצד היה נראה ה'עיון' שלהם