לאחר שאורה של חסידות ברסלב כבר כמעט ונעלמה מעין כל, החלה לפתע לוחשת גחלת האש הנצחית בינות למגדלי העסקים ברובע החשוך של ניו יורק * העפר שהובא מחצר רבינו לקברו של אברך צעיר מאנ"ש * החסיד שהתגורר בין פלורידה לקליפורניה * המהפכה בישיבת סאטמר 

אהרן אייזנבך

פרק שני בסדרה

ארמון של מלכים ושרים

הפצת דבר רבינו ב'מדינה של עשירות', זו שתוארה בפרק הקודם באריכות, לא נעלמה באותם ימים מעיניה של העיתונות שסיקרה אותה ברוח אוהדת. באחד מהסיקורים של אותם ימים נוכל לקבל זווית ייחודית ומרתקת על חסידות ברסלב בארה"ב של אותם ימים.

הילולת רבינו שהתקיימה בשנת תשי"ג, שנים ספורות לאחר השואה האיומה, הרעישה את הרחוב היהודי של אז, והביאה לסיקור נרחב של המאורע על כל פרטיו המרתקים, במאמר שהתפרסם בעיתון 'מפורסם באותם ימים מסוקר השטיבל הברסלבאי ב'איסט סייד של מנהטן', בו היו אנ"ש מתאספים ועליו הרחבנו בפרק הקודם. הנה תרגום המאמר לפניכם:

"רחוב ריבינגטון סטריט באותו ליל מוצאי שבת, בערבו של יום שני של חול-המועד סוכות, לבש מראה זר… לא ניכר הרחוב היהודי הישן ריבינגטון סטריט של ה'איסט-סאיד' האידישאי, שהוא עכשיו בבחינת פושט צורה ולובש צורה, המקום קיבל פנים חדשות הודות לדיירים החדשים שזורמים לכאן מ'פורטו-ריקו' הספניולית שבדרום אמריקה. הקולות הרועשים עם תנועות הזרים הגועשים בין הרחובות שבין קלינטון סטריט עד לרחוב סופולק, מהרכבים העוברים… מהחלונות הפתוחות נשמעים קולות של שירה ושמחה מקלטות המוסיקה של הדיירים של ה'איסט-סייד' החדשה…"

"כאן ברחוב ריבינגטון הלכתי לסעודת ההילולא, היארצייט של ר' נחמן מברסלב, שיום פטירתו המאה ארבעים ושניים ייחגג באיזו סוכה של ה'חסידים האמריקאים' שלו. 'יודע אתה אולי איפה נמצאת הסוכה של המסעדה הכשרה?'. שאלתי יהודי בא בימים עם זקן לבן מקוצר. 'הנה כאן, עבור את הסימטה, ושם בסוף תמצא את הסוכה'. ענה לי היהודי באידיש גליצאית ובסבר פנים".

"בסמטה הצרה פגשתי במראה בני אדם שמעולם לא ראיתי, צעירים ומבוגרים עם פנים כהים ועיניים רושפות, גם ילדים קטנים הלכו הלוך ושוב מדברים בקול רם, צועקים, צוחקים, ורועשים, אבל… הנה כאן היא הסוכה. בצד החצר, מסובבת בנייני מגורים נטושים עם מרפסות חלודים, כל אלו מלאים עם הפורטוריקניים (-יוצאי פורטו ריקו, אפריקאים), היוצאים ונכנסים ומשוררים וצוחקים ומוחאים כפיים לפי הקצב. לעומתם, נראית הסוכה בצד כמו ארמון קטן של מלכים ושרים, מסוככת במקלות וקנים, והדפנות מצוירים עם שטיחים יקרים, זוהי הסוכה של המסעדה הכשרה, שם התאספו כמה מניינים של חסידי ברסלב לכבוד ההילולא של רבם, ה"נחל נובע מקור חכמה", ר' נחמן מברסלב, אשר מכונה בפי חסידיו עד עתה, 'מנהיג ורב חי'."

נשמתו של הרבי שם

"סביב השולחנות מסובים יהודים ומשוחחים מהצדיק האמת, זה שאמר לפני הסתלקותו לפני חסידיו, כי: "היכן שתתאספו ותלמדו את הספרים שלי תמשיכו אותי לשם"… כאשר העיר אומן שבאוקראינה עוד הייתה פתוחה לעולם, היה חסידי ברסלב מגיעים על הקבר של הרבי ביום ההילולא והיו מספרים מהעובדות שלו ולומדים יחד מהתורות שלו, אותם תורות שנכתבו ונדפסו על ידי תלמידו הגדול ר' נתן מנמירוב."

"באותם ימים, היו מגיעים על ראש השנה אלפי חסידי ברסלב להתפלל באומן, בבית הכנסת המיוחד שנבנה בידי ר' נתן לא רחוק מה'בית-עולם' (-בית החיים), כדי שהחסידים יהיו קרובים אל הציון, וגם כדי שלא יאלצו לשמוע את הדקירות מהחסידים השונים בעיר על ה'טויטע חסידות' (-החסידות המתה) של ברסלב. כיום, כשאומן סגורה ומסוגרת, היכן שמתכנסים חסידי ברסלב ללמוד קטע מלקוטי מוהר"ן, בטוחים הם שהרבי נמצא לצידם. וכך גם בסוכה ש'בריבינגטון סטריט' שרתה באותה ערב נשמתו הקדושה של ה'בעל-מספר הגדול' ואיש הנגינה, שעטף את כל סודות הבריאה והתיקון של אחרית-הימים בכוח של הניגון, בה'ע"ב נימין' שהם בגימטריא "חסד", וכמו שכתוב "עולם חסד יבנה"…

"הקערות החד-פעמיות עם ההערינג והעוגות כמעט שהתרוקנו כשאחד מן הברסלבר חבריא ר' אברהם פשבזמאן מחא כפיים כציפור בכנפיה בטרם מתחלת לפרוח, והוא התחיל לשיר בקול:  אשרי אדם עוז לו בך… עוז לו בך… אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך… בך!… דפנותיה הצרים של הסוכה כאילו פינו מקום לחבריא הרוקדת, הציבור התרומם כתף אל כתף חוברה והתחילו לשיר: 'אשרי אדם עוז לו בך'."

"באמצעו של העיגול שמתי לב אל מכרי הלא הוא הרב צבי אריה רוזנפלד, בנו של חסיד ברסלב יקר ע"ה. הוא מספר לי בשמחה, שמחה ברסלבאית אמיתית, שהוא עצמו הגיע אל ההילולא עם ארבעה צעירים, תלמידיו מלפנים מקורם מה'תלמוד תורה', היכן שהוא משמש כמורה. ואילו כיום הם בני-ישיבה, והוא לומד עמהם לקוטי מוהר"ן. על ראש השנה ויום כפור עזבו את ביתם והגיעו להתפלל ב'ברסלב'ר שטיבל' ברחוב הסטר סטריט."

הוא מספר לי, כי הבחורים מגיעים מבתים שהסבים לא יודעים מאידישקייט (-יהדות) כלל. הרב רוזנפלד עצמו מוסמך מישיבה הנובהרודוקית "בית יוסף" מברוקלין. הוא מבהיר לי מיד, כי לא למד שם כי אם את חלקי התורה שבנגלה, ולא את 'שיטת המוסר' הליטאית, ואחר שקיבל סמיכה, נסע ללמוד בישיבת ברסלב "אור הנעלם" בירושלים, ועכשיו משמש כמלמד בתלמוד תורה בברוקלין ו"עושה נפשות" לר' נחמן מברסלב. צריכים הייתם לראות איך שהארבע צעירי חסידי ברסלב שרו ורקדו ועם איזה נימוס ודרך-ארץ הקשיבו לפרקי הליקוטי מוהר"ן שנלמדו לפני הציבור. בטוחני שבעל ההילולא ר' נחמן בעצמו, בוודאי היה לו הרבה נחת באותה ערב.

'הצדיק האמת נתן לנו תיקון'

אחר הריקוד'ל הראשון, פתח ר' בירך רובינזון, חסיד ברסלב נלהב, שיצא מכבשנו של היטלר ימ"ש מחוזק עם אמונה וחסידות, והתחיל לשיר את ה'שיר ידידות', שיר עם מילים, בו הברסלב'ר חסיד מספר לעצמו על ר' נחמן, הרבי, ומשורר על "ראש בני ישראל הוא איש חי, נחל נובע מקור חכמה". הניגון מסודר לפי אלף-בית ויש לו עשרים ושתיים חרוזים, בהם מתוארים גדלותו וצדקתו של הרבי, הדרכים והחידושים שלו, המעשיות שלו משנים קדמוניות עם העשרה מיני נגינה. ר' בירך מנגן כברסלבר חסיד אמתי, הוא מדגיש את הניגון עם המילים: "גדלה רחמנותו עלינו להוציאנו מעווננו, אף אם אנו כמו שאנו הודיענו כי ה' עמנו". קולו של הברסלבר חסיד מתחיל לרטוט בעת שממשיך לנגן: "ראש כל שנה ושנה צוה להתקבץ על ציונו אומנה, להתפלל עמו יחד ברננה ולצעוק על נפילת המלכות בכוונה".

באמצע הסוכה עומד לו ר' יצחק מנדל רוטנברג, השרף מברסלב, עם האבנט הרחב על מתניו, ומעורר את כולם לקנות מספריו של הרבי שזה עתה נדפסו מחדש בירושלים. 'אני אומר לכם! רבותי…'. קרא ר' יצחק מנדל בקול רם, שעלה על קולו של המוזיקה הספניולית שנשמעה מדירה סמוכה. 'אני אומר לכם! רבותי! הצדיק האמת, שההילולא חל בו ביום האושפיזא של משה רבינו, נתן לנו תיקון, שאנו יכולים להציל על ידו את עצמינו ואת קרובינו, תיקון הברית של העשרה פרקי תהילים הוא המתנה הכי גדולה שרבנו נתן לנו!…' ר' יצחק מנדל  שתי הבהונות שלו תחובים באבנט, והוא ממשיך להלהיב את כולם: רבינו הגיע לאומן זמן קצר לפני פטירתו, כי חיכו לו שם נשמות שציפו לתיקונם, רבינו כבר אמר פעם לאברכים שמיהרו בערב שבת לטבול במקווה (במקום להישאר ולשמוע את דיברותיו הקדושים) כי "אני נחל המטהר מכל הכתמים'.

ציבור היושבים פתחו את הליקוטי מוהר"ן, ואחד מהנוכחים האדמו"ר מסאמבור ר' מרדכי גוטליב, (אביו של הרה"ח ר' שלמה אהרן גוטליב ז"ל – א.א.) לבוש בשטריימל וז'ופיצע, התחיל ללמוד תורה מר' נחמן מברסלב (תו' ד') בענין ה' אחד ושמו אחד, שלעתיד לבוא יהיה השם אלקים, הרומז על גבורה, ושם הוי' הרומז על חסד, יתאחדו, ואז יברכו רק הטוב והמטיב, ולא יותר דיין האמת, כמו שאנו מברכים כיום על בשורה רעה.

'מה זה 'עבירה'?'. ממשיך הרבי מסאמבור ללמוד מתוך הליקוטי מוהר"ן. 'עבירה היינו שעובר מעבר לעבר. כשיהודי עובר עבירה רחמנא ליצלן, זה עובר בכל גופו ונקלט בעצמותיו ממש… וזה מה שכתוב על הצדיק "שומר כל עצמותיו"…'. הרבי מסאמבור לומד את הלקוטי מוהר"ן, לא כברסלב'ר חסיד מבטן ומלידה, אלא כמי שנתקרב עכשיו.

ההתלהבות הברסלבאית המקורית והאמונה העמוקה בצדיק הורגשו באוויר בעוצמה כשר' בירך התחיל ללמוד לפני העולם את המאמר הנקרא "תקעו תוכחה"; (ח' תניינא) 'זהו המאמר שר' נחמן מברסלב אמר בראש-השנה האחרון, אחר ששתת ממנו הרבה דם, והיה ברור לכולם כי זהו הראש-השנה האחרון שלו בעלמא הדין…' אמר לנוכחים במקום.

ר' בירך רובינזון הקדים ואמר; 'כי ר' נחמן התנגד לרצון חסידיו, שביקשו כי יחוס על כוחותיו הדלים, והוא טרח ואמר לפניהם 'תורה' באותו ראש השנה, כי "ראש השנה הוא החג שלי, בראש השנה אני מתקן כל התיקונים לכל האנשים שיש להם שייכות עמי". באותו מעמד נאמר המאמר "תקעו תוכחה", שמזהיר על ה'מוכיח שאינו כראוי' שיכול להפסיד יותר מלהרוויח… כיון שה'מוכיח שאינו כראוי' הוא מעורר ריח רע מהחטא, ובלי ריח טוב אין הנשמה יכולה לינק החיות שלה, כי ריח שייכת להנשמה בלבד ואין לגוף הנאה ממנה…'

ר' בירך לומד בהתלהבות, בולע את המילים בהתפעלות, עד שאפילו ר' יצחק מנדל השרף הברסלבאי מנסה לרמז לו שהוא מאריך יותר מדאי… אבל ר' בירך מחזיק את עיניו הרטובים בתוך הליקוטי מוהר"ן ולומד ומספר בו בזמן סיפורים בעל פה על הסתלקותו של הרבי.

השעה כבר שתיים באשמורת הבוקר, ומסביב לסוכה מתלקטים השכנים הפורטוריקניים הם בוהים ומסתכלים, ודופקים ברגלם לקצב השירים והריקודים, אחד מהם עושה בידיו כמו שמנצח על התזמורת… מי יודע, אולי ר' נחמן בכוחו מעלה הניצוצות מהנגינה וההוללות שלהם?… ע"כ מהסיקור של אותם ימים.

ירושלים דאמריקא

גם לוויליאמסבורג השכנה ל'איסט סייד', זו המכונה 'ירושלים של אמריקה', הגיע אורו של רבינו באותם ימים, עד לימינו אנו מופצים דברי הצדיק למאות ולאלפים, ולהילולת רבינו ומוהרנ"ת אף מתקבצים במקום כבר שנים רבות מכל ריכוזי אנ"ש בארה"ב. ייסוד השטיבל זקופה לזכותו של הרה"ח ר' הערשל וואסילסקי ז"ל שעמל עליו מתחילה ועד הסוף, כשכל פעולותיו בכל צעד ושעל נעשה על פי הדרכתם של זקני אנ"ש בארץ ישראל, ובראשם ר' לוי יצחק בנדר, שעמד עמו בקשר מכתבים. 

וויליאמסבורג שימשה גם בתור אכסניה ראויה לאנ"ש שביקרו בארה"ב כדי לנסוע לאומן, בימים אשר היתה זו הדרך היחידה כמעט להגיע לאומן. כדבר המובן מאליו הגיעו כולם אל ר' הערשל ששימש כשגרירם של אנ"ש ביבשת. בין אלו שהגיעו אליו היו ר' שמואל שפירא ר' אברהם יעקב גולדרייך ר' שמואל צציק ר' ישראל נחמן אנשין ר' יחזקאל מרגליות ר' נתן דוד שפירא זכרון כולם לברכה ועוד…

השיעורים שפתחו את בית הכנסת

בוויליאמסבורג לא העלה איש על דעתו לפתוח בית כנסת לאנ"ש, כאשר חסידי ברסלב ביניהם ר' הערשל וואסילסקי היו חוצים מדי שבת את גשר ויליאמסבורג הידוע, ופונה להתפלל ברובע ה'איסט סייד', ולאחר שהשטיבל  שם נסגר, נותר ר' הערשל לומר שיעורים למקורבים בביתו.

מטעם הכמוס לא רצה ר' הערשל בתחילה לפתוח שטיבל בוויליאמסבורג. על אף שעניינו של רביז"ל עמד בראש מעייניו, והוא היה עסוק בכל ענייני ההפצה, הן בארץ ישראל לבניית והקמת השול והישיבה במאה שערים, שם היה מרכזם של החסידים בארץ ישראל באותם ימים, והן בענין הדפסת והפצת ספרי רבינו ז"ל, היה הוא הראשון להדפיס את הליקוטי מוהר"ן לאחר המלחמה באמריקה. 

למרות שהיה עסוק במקצועו כר"מ ומלמד בישיבת 'תורה ודעת', בכל ערש"ק אחר שעת סיום הלימוד בישיבה, היה לו שיעור ידוע וקבוע בליקוטי מוהר"ן בחדר כיתתו משעה 12-3 ואליו היו נקבצים מבני הישיבות ובפרט בחורים ואברכים, ולמחרת ביום השבת התקיימה בביתו סעודה שלישית שהיתה נמשכת כשלש שעות רצופות ולאחריה התפללו תפילת מעריב תפילה בכוח.

בתקופה זו התחילו להתקרב בישיבה גדולה סאטמר חבורה בחורים מבקשי ה' שנתלכדו יחד והגיעו אל ר' הערשל להשתתף בשיעוריו הרוח החיה היה הבחור ר' עקיבא יונתן אונגר ז"ל שהיה מקורב עוד קודם לכן, והיה מבאי השיעור של ר' יעקב מאיר שכטר בירושלים בכל יום שלישי בצהריים בשעות בין הסדרים לבחורים צעירים, ובפרט מחסידי סאטמר, ובחורים אלו  כשנסעו לאחר תקופה לאמריקה ללמוד בסמיכות לאדמו"ר מסאטמר, באו לר' הערשל וואסילסקי שמסר לפניהם שיעורים נלהבים וסייע להם בדרכם להתקרבות לצדיק, ר' עקיבא יונתן היה לפיד אש בוער וקירב עוד בחורים לתורת רבינו הק', בין המקורבים באותה תקופה אנו מוצאים את ר' אנשיל פוקס שנתקרב על ידי ר' הערשל,  ר' זאב אייזדארפער, ר' שלמה זלמן פישער, ר' שמואל שפילמאן, ר' יצחק פרידמאן, שהצטרף גם הוא אל אותה חבורה מאוחר יותר.

החסיד הנפלא ר' עקיבא יונתן אונגער זכה להתקרב ולהיות מקושר לרבינו בלב ונפש היה לו זכות וחלק בהתקרבות של חלק מהבחורים ואף חיזקם בשבתם בישיבה בדרכי ההתקרבות, וכן עודדם בהתכתבות עם הגרי"מ שכטער עימו שמר גם הוא על קשרי מכתבים, ר' עקיבא יונתן נודע בתפילותיו שנשפכו בנעימות מיוחדת, היה מתמיד וירא שמים ותמיד חיפש כבוד שמי ר' עקיבא יונתן שימש כמלמד דרדקי בת"ת פאפא, וזכה לנסוע לאומן פעם אחת בימי חייו בשנת תשמ"ח – האחרונה לימי חייו, וסיפר שהרגיש שם נעימות מיוחדת. ר' עקיבא יונתן אף ביקש בצוואתו שיכסוהו עם עפר שהביא מחצר הציון הקדוש באומן, נקטף בדמי ימיו, וזכה להשאיר  אחריו דור ישרים מבורך  ת.נ.צ.ב.ה.

חבורה זו עמדה כאמור בקשרי מכתבים עם הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א, והסדר היה כך שר' הערשל וואסילסקי ע"ה היה שולח דמי מעמדות כל חודש לר' יעקב מאיר, וביקש מבחורים אלו לקבץ כסף כל חודש, ור' הערשל ביקש מר' יעקב מאיר שכשהבחורים יכתבו לו מכתבים יענה להם, וכן אמר לבחורים לכתוב, ר' הערשל עמד על עניין זה שהם יכתבו ושר' יעקב מאיר יענה להם, ואחר שנים נכרכו המכתבים יחדיו לתוך הספר 'אוסף מכתבים' שהוא מכיל מכתבים מר' יעקב מאיר שרובו ככולו ממכתבים אלו שהבחורים נתנו לר' הערשל ע"ה.

בשיחה עם כמה מהמקורבים של הימים ההם התוודענו ליתר פרטים על חבורות אלו שהיו אבני היסוד בבית הכנסת הרה"ח ר' שמואל שפילמן שליט"א: מארה"ב מספר על אותם ימים: בבחרותי נכנסתי ללמוד בישיבה גדולה סאטמר ניגש אלי בחור והציע לי ללמוד עמו בחברותא בליקוטי מוהר"ן הסכמתי מיד ואותו בחור שמו היה ר' עקיבא יונתן אונגר, וכך צירף אותי לחבורת הבחורים שעסקו בתורת רבינו בישיבה ה"ה ר' זאב אייזדאפער ר' אשר אנשיל פוקס ור' שלמה זלמן פישער שליט"ר' הערשל מילר ועוד… היינו יושבים והוגים בספרי רבינו ובסדרי לימודים ע"פ הכוונת ר' יעקב מאיר שכטער עימו שמרנו על קשרי מכתבים, אחרי הלימוד היינו עולים על גג בניין הישיבה ומתבודדים כל אחד בפינתו, לאחר מכן רקדנו בשמחה.

 באחד הימים סיפר לי ר' עקיבא יונתן על כך שמדי יום שישי הם עולים לישיבת תורה ודעת לשמע דיבורי חיזוק ואמונה במשנת רבינו מר' הערשל וואסילסקי שפינה מזמנו לאחר סדרי הישיבה בה לימד באותם ימים, וכך התחלתי גם לבוא להשתתף בשיעור ליקוטי מוהר"ן אותו מסר מדי סעודה שלישית ועל זה  זכיתי לגלות אור רבינו ז"ל

הרה"ח ר' שלמה זלמן פישער שליט"א גם הוא מהמקורבים מאותם ימים מספר בערגה על אותם ימים: היינו מתאספים במקום מסתור בישיבה באמצע השבוע ודיברנו יחד בעבודת ה' וכך הביאו אותי לשיעור של ר' הערשל שראיתי בו כזה פשטות, בפעם הראשונה שבאתי אליו היה תפילה בליל שבת שראיתי את אנ"ש מתפללים והתפילה חקוקה בעצמי עד היום, תקופה זה נמשכה זמן די רב, רבים מבני החבורה מתרפקים עד היום להיזכר בה זכורני שלפנות בוקר היינו יוצאים ליער להתבודד ולאחריה היינו רוקדים בצוותא, כזה מתיקות נשאר בפי מאותם ימים.

הרה"ח ר' זאב אייזדורפער שליט"א מתאר את אותם ימים נעימים, ב"ה זכיתי להתקרב לרבינו בארץ ישראל על ידי הרה"ח ר' אברהם מרדכי פלברבוים ז"ל שקיבץ את הבחורים המקורבים בביהמ"ד קטן ברחוב אמת ליעקב שהיה מכונה "החורבה", את בית הכנסת ייסד הרה"ח ר' ישראל נחמן אנשין זצ"ל ושם היו מתאספים הבחורים לחבורות והרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער מסר לפנינו שיעור פעם בשבוע, ולפעמים הגיע הרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א לדבר לפנינו, מאוחר יותר נסעתי ללמוד בישיבת סאטמר בארה"ב שם התוודעתי לשיעורו של ר' הערשל בישיבת תורה ודעת אותו היה לומד בתחילה לעצמו אך אני החלטתי להצטרף לשיעורו יחד עם ידידי החסיד ר' עקיבא יונתן אונגר, החבורה בישיבה שרדה ממש במסירות נפש, כאשר הגיעה הלשנה לרמ"י הישיבה על כך שיש בחורים ההולכים לברסלב או לספינקא, ומאז התחילו לעורר מניעות וחיפשו איך למנוע את קיום החבורה  אך אנו שכבר התוודענו לספרי רבינו נותרנו איתנים ולא הסתכלנו על כלום בהחלטה שכל עוד שלא זורקים אותנו נישאר דבוק לרבינו, וב"ה שזכינו לעמוד על עמדנו, רק שמאז הוצרכנו לעשות הכל בהסתר, התחלנו ללמוד על הגג של הישיבה ולעשות ריקוד לאחריו,  באותה תקופה היינו הולכים לאסוף מדי יום שישי סנטים לצדקה, ואת הכסף הזה שלח ר' הערשל להגרי"מ שכטער כאשר כל אחד מהבחורים היה צריך לאסוף 10 דולר, וכך גם כתבנו לר' יעקב מאיר והוא אף החזיר לנו במכתבים דיבורי חיזוק, עם הזמן ב"ה הושתקו המניעות.

"זוכרני", מתרפק ר' זאב "כשפתחו את השטיבל בוויליאמסבורג היו שם רק קומץ מתפללים בודדים שיחד הרכבנו מניין, ר' הערשל וואסילסקי  ובניו, ר' בערל פיש, ר'  מרדכי פרידמאן שיחי' שהיה מראשוני המתפללים והבחורים, בשטיבל הזה נהגו כמנהג אנ"ש להתפלל מנחה לפני השקיעה אך מעריב התפללו בזמן ר"ת, כך שנותר הרבה זמן בין מנחה למעריב, בזמן הזה מסר ר' הערשל שיעור וכן למחרת מסר שיעור בסיפורי מעשיות ושיעור נוסף בסעודה שלישית שיעורים אלו הכניסו בי את החיות לדבר רבינו ז"ל", מסיים ר' זאב.

ר' הערשל וואסילסקי גם היה מלווה את המקורבים בראשית דרכם אל הנחל נובע במאור פנים ודברי טעם המחיים כל נפש, דלתו מעולם לא ננעלה בפני מבקשי ה' ועם הזמן זה הפך לדבר קבוע שמתקבצים מדי שבוע בסעודה שלישית לדבר מרבינו, ר' הערשל בתחילה לא היה חפץ בכך ולשם כך שלח לשאול את ר' לוי יצחק בנדר שענה לו במכתב נלהב בו מחזקו להמשיך לדבר בסעודה שלישית אף כשרק בנו מקשיב… הדבר נמשך תקופה ארוכה עד שהפריע הדבר לבעל הבית של דירתו שמתאספים די הרבה אנשים בביתו, מה גם שאחד השכנים התלונן שהריקודים העזים מרעידים את דירתו ועל כן התחילו לחפש מקום מתאים לייסד בו את השטיבל, המקום שנמצא ממוקם במרתף (בייסמענט) בלעי אוו. שם  יסד ר' הערשל את השטיבל, אליו נתלקטו הרבה מקורבים מישיבות חסידיות שהלכו והתרבו עם הזמן

השטיבל נוסד בשנת תש"ל, מי שעשה ופעל במסירות נפש היה כאמור ר' הערשל וואסילסקי כאשר את המקום בנו בעשר אצבעות, מבניית השטיבל עד הריהוט וכו', וכן הרה"ח ר' מאיר רוקח מקוזלוב ז"ל עמד לצידו ברצון ובטירחא כאשר טרח לקנות את כל הדרוש, ויחד עם ר' הערשל עמל לבנות את הריהוט בבית הכנסת ואת ארון הקודש וארונות הספרים עם שמחה של מצווה.

עם יסוד בית הכנסת שלח ר' לוי יצחק בנדר מכתב נלבב בו נתן הדרכות לקיום ביהמ"ד, בין ההדרכות ביקש שיזהרו מלדבר דיבורי חולין או לדבר על שום בר ישראל וישמעו במקום רק דיבורי תורה ותפילה, עם הזמן נהפך בית הכנסת לאבן שואבת לכל עניני רבינו כאשר כל מקורב מוצא שם מקומו וכך מתנהל בין הכנסת על הדרך המסורה עד ימינו אנו בידיו האמונות של בנו הרה"ח ר' אברהם משה וואסילסקי שליט"א

 

ר' אברהם אלעזר הלוי שטרנפלד

ר' אברהם אלעזר נולד בט' תמוז תרמ"ט לאביו ר' משה הלוי ממשפחת חסידי טריסק בעיר יאנוב – לובאלסקי על גבול רוסיה – פולין. שבוע לפני לידתו נפטר המגיד מטריסק שר' אברהם נולד מברכתו ועל כן נקרא על שמו, ר' אברהם זכה גם לברכת אריכות ימים מבנו ר' יעקב אריה לייב מטריסק.

ככל הנראה התקרב לרבינו בשנות בחרותו, זכה לנסוע לאומן בעת הפרעות בשנת תרע"ט, וכעבור שנה היגר לארה"ב שם בלט בזקנו ההדור היורד על פי מידותיו.

בשנותיו הראשונות התמודד עם נסיונות לשמור שבת כפי המצב באמריקה של אותם ימים, אך הוא עמד בכך בגבורה שלא לחלל שבת. וגם אחרי שפיטרוהו מעבודתו כמה פעמים לא נכנע עד שפתח עסק עצמאי לטקסטיל, ובכך נמנע מלחלל שבת. עשה מלאכתו עראי ותורתו קבע, לעצמו הסתפק במועט ואת ממונו הקדיש למעשר צדקה וחסד

ר' אברהם נודע כאיש שמח בכל הליכותיו, כאשר באו לבקרו היה פשוט רוקד סביב השולחן, כמו"כ היה בעל חוש נגינה ואף הלחין כמה ניגונים אך לא הסכים להקליטם מחשש שיושמעו בשבת.

ניחן בעט סופרים, והרבה לכתוב מכתבי הדרכה הנהגות ומוסר ליוצאי חלציו, בהם ציווה עליהם להתנהג בכל דקדוקי החסידות בתמימות ופשיטות. היה ממייסדי מנין 'ותיקין' בבורו-פארק, והקפיד להשכים קום כמנהג אנ"ש.

גם בעת זקנותו בעומדו לפני ניתוח מורכב, כולם מסביבו בכו ואילו הוא פיזם לעצמו ניגוני שמחה… וכן נהג בכל אורחותיו כפי שסיפרו בני משפחתו שבאו לבקרו בביתו שהיה בעצם מרתף, כיצד התבטא לעברם ברוב שמחה: "ראו יש לי שני חלונות, מצד אחד אני רואה את פלורידה ומהצד השני את קליפורניה (שתי אזורים שטופי שמש, כאומר ב"ה יש לי שמש הנכנס לבית…).

ר' אברהם אלעזר היה דוגמא של יהודי החי עם ה' בכל פעולה, בשנת תרפ"ט עת המשבר הכלכלי בארה"ב הידוע פשט גם הוא רגל, אך עמל שנים רבות להחזיר חובות לכל נושיו ואף לגויים שביניהם.

ר' אברהם אלעזר התנגד בכל תוקף שיצלמוהו ועל כן מעטים מאד התמונות המצויות, אך דמותו עוד מהדהדת עד היום לרבים מאנ"ש בארה"ב הזוכרים את צורתו המרשימה בין באי הקיבוץ.

בערוב ימיו זכה לחון את עפר ארץ ישראל ולגור בה כמה שנים. שנותיו בארץ ישראל היו מקשה אחת של תורה ותפילה, תיכף אחרי שחרית ישב ללמוד 'שיעורים קבועים' עד הצהריים, ואחרי מנוחה קלה היה ננער בזריזות כעלם צעיר להמשיך בשיעוריו הקבועים עד אחרי מנחה וערבית. הסתפק במועט ממש, ואת כל רכושו חילק לצדקה וחסד בין רשימה ארוכה של מוסדות תורה וחסד.

בשנה האחרונה עת לא היה בקו הבריאות עלה לבקרו הרה"ג ר' יהשע דיייטש אב"ד קטמון ודיבר עמו אך רק אברהם לא הגיב, שאלו ר' יהושע הנך זוכר את נסיעתך לאומן? לשמע המילה 'אומן' מיד נתמלא שמחה והתרגשות, ואף ביטא את רצונו לשוב ולבקר בה.

נפטר בשיבה טובה בשבת ד' דחול המועד פסח י"ט ניסן תש"נ, הלוייתו יצאה מבית מדרשנו הגדול במאה שערים ונטמן בחלקת אנ"ש בהר הזיתים סמוך לקברם של ר' לוי יצחק בנדר ז"ל ור' שמואל שפירא ז"ל

 התודה והברכה להרה"ח ר' אברהם משה ואסילסקי ולהרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א על העזרה הרבה להוצאת פרק זה מן הכח אל הפועל

 

______________________________

1] צריכים הייתם לראות איך שהארבע צעירי חסידי ברסלב שרו ורקדו ועם איזה נימוס ודרך-ארץ הקשיבו לפרקי הליקוטי מוהר"ן שנלמדו לפני הציבור. בטוחני שבעל ההילולא ר' נחמן בעצמו, בוודאי היה לו הרבה נחת באותה ערב

2] השרף הברסלבאי מנסה לרמז לו שהוא מאריך יותר מדאי… אבל ר' בירך מחזיק את עיניו הרטובים בתוך הליקוטי מוהר"ן ולומד ומספר בו בזמן סיפורים בעל פה על הסתלקותו של הרבי

3] ומאז התחילו לעורר מניעות וחיפשו איך למנוע את קיום החבורה  אך אנו שכבר התוודענו לספרי רבינו נותרנו איתנים ולא הסתכלנו על כלום בהחלטה שכל עוד שלא זורקים אותנו נישאר דבוק לרבינו, וב"ה שזכינו לעמוד על עמדנו