ב"ה

הלב בוער. הנשמה משתוקקת. גל של צמאון והשתוקקות לאורו של הרבי שוטף את הדור בו אנו חיים • ההתקרבות מולידה בירורים חדשים במוחו של האדם מתוך רצון להתקרב בתכלית השלימות ולא להשאיר כלום מאחור • בפאנל מיוחד ומרתק שנערך בקהל 'נועם ה' בעשרה בטבת העעל"ט עלו שאלות נוקבות ותשובות מפלאיות מלאות בדעת של קדושה ונועם של התקרבות • לחזות בנועם ה'

משה לוי

זכה הדור האחרון ועניינו של רבינו הקדוש מתפשט ומתרחב בצורה מופלאה כמעט לכל נקודה בעולם. אברכים חסידיים לצד למדנים מיוצאי ליטא, נערים וזקנים, רחוקים וקרובים משלל החוגים והעדות, כולם מוצאים נוחם בתורתו של רבינו הקדוש. ברם, במקביל להתלהבות הלב ולהט הנשמה, גם השכל מבקש את שלו, וכך לעיתים, נוצרת מציאות בה מסתובב המקורב הטרי עם תמיהות גדולות, מושגים חדשים שלא הכיר, אך אינו חש בנוח לדון בהם ולהתייעץ לגביהם.

***

בעיה"ק ירושלים נוסד לאחרונה בית המדרש קהל "נועם השם" אשר הוא כהיכל של קדושה עבור כלל האברכים החסידיים ובני חו"ל המקורבים לאורו הזך והטהור של רבינו הקדוש, וכבר הספיק המקום להפוך לאבן שואבת, כשהוא משמש בית ועד לעסק עבודת התפילה בכח ובהתלהבות, לימוד התורה מתוך חיות ושמחה, עבודת השם ברגשי קודש, וכן שיעורים בספרי רבינו ממשפיעי אנ"ש.

במוצאי עשרה נערכה בטבת סעודת הילולא רבתי לכבוד גאון עוזנו מוהרנ"ת זיע"א, כאשר במהלך המעמד נערך 'פאנל' מרתק בהשתתפות שלושה מחשובי אנשי שלומינו. הרה"ח ר' מאיר קרלבך שליט"א, הרה"ח ר' אברהם שמואל קורנבליט שליט"א והרה"ח ר' מיכאל חשין שליט"א. השאלות שהוצגו בפניהם דרשו חגירת מתנים מיוחדת מצידם, שהלא אלו הם עניינים עדינים ודקים, אשר זר לא יבוא בעומקם. והתשובות המאירות שהתקבלו על ידם מיישבות את הדעת ומעוררות את הלב, בעבודת ה’התקשרות' אשר יסוד היא לחייו של היהודי.

מאחר ש'תורה היא, וללמוד אנו צריכים', ו'לא הביישן למד'. על כן, ראינו חשיבות גדולה בעריכת תמצית הדברים, למען יועיל הדבר לכל החפץ במציאת מזור לנבכי שכלו, ועל ידי כך לקבל אמונה איתנה המושתתת גם על דעת וחכמה.

 

שאלה א. התקשרות לצדיק שבדור

נתחיל בשאלה מהותית ויסודית. כמעט כל 'מקורב' הנכנס לחדרי תורתו של רביה"ק נוגע בה: מצד אחד, מובא בליקו"מ בכמה מקומות שצריך כל אחד להתקרב *לצדיק שבדור* ולקשר עצמו אליו. הדבר מקבל משנה תוקף בליקו"ה ובליקוטי תפילות, שם מוהרנ"ת מזכיר כמה פעמים את מעלת ההתקשרות *לצדיק האמת שבדור*. ומצד שני הרי אנו יודעים שאנו מקשרים עצמנו לרבינו הק' שחי לפני למעלה ממאתיים שנה, והוא הרי איננו עמנו בגוף ועצמות. *ואם-כן, יש להבין כיצד הדבר מתרחש. צדיק שחי בשנים עברו מחד, וצמד המילים "צדיק שבדור" מאידך, שתיתכן משמעותו בפשטות – צדיק החי עמנו כהיום הזה.*

ר' מאיר: ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל היה מספר על קבוצת אברכים שנסעו מטעפליק לאומן על מנת לשהות שם בימי הקיבוץ. היה זה אחר הסתלקות רבינו. תוך כדי נסיעה התעוררה אצלם שאלה גדולה: 'מדוע אין רבי חדש אַחַר הסתלקות רבינו? הרי בכל המקומות, כשהרבי נפטר, ממנים תיכף ומיד "ממלא מקום", ולמה אצלנו שונה הדבר?', החלו החסידים חושבים ומהרהרים. זה ענה בכה וזה השיב בכה. בין היושבים בעגלה, היה גם בעל בית אחד פשוט, הוא המתין עד שכולם יסיימו את סברותיהם, ואז הפטיר בפשטות: 'איני מבין בכלל את השאלה, הרי כולכם יודעים איזו אמת יש אצל רבינו. אמרו לי, האם אכן קיים מישהו שמסוגל להתיישב על הכיסא ולומר 'אני הרבי'…?', כולם נאלמו דומיה. הבינו שהוא מדבר לעניין. הרי מי הוא זה שיכול להתיישב ולומר אני הרבי.

שמעתי פעם מהרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער: אחרי הסתלקות רבינו, הייתה לרבי נתן את היכולת לומר לכולם, 'אני הממלא מקום', 'אני היום הרבי', ואף אחד לא היה מהרהר אחריו. כולם היו סרים למשמעתו ללא שום עוררין. אך רבי נתן ידע: שכזו אמת צרופה יש רק לרבינו. וכי יכול מישהו להתיישב ולומר 'אני האמת'?

רבי נתן כותב 'שהצדיק הוא בחינת שמש המאירה לכל העולם, והלבנה לעומת זאת, אין לה מעצמה אלא מה שמקבלת מאור השמש', כולם מבינים שהרבי הוא השמש ור' נתן הוא ירח.

יש מעשה ידוע על רבי ישראל קרדונר. כשהתקרב לברסלב הגיע לרבי משה ברסלבר ויחד למדו ליקוטי מוהר"ן. כל תורה בה הרבי הזכיר את עניין ה'צדיק', היה שואל רבי ישראל: "למי הרבי מתכוון?", ורבי משה היה משיב: "על הרבי שלך". הוא היה מקורב לאחד הצדיקים המפורסמים. הם המשיכו ולמדו עוד תורה, ושוב שואל ר' ישראל, ור' משה שוב עונה: "הכוונה על הרבי שלך". כאשר הגיעו לתורה מסוימת המדברת מעומק גדולת נשמת הצדיק, נשאלה שוב פעם השאלה, ור' משה ענה: "הכוונה על הרבי שלך כמובן", הזדעק ר' ישראל ואמר: "עד כאן. לא יכול להיות שהרבי שלי אוחז שם, בכזו מעלה גבוהה".

אמר לו ר' משה ברסלבר בהלצה: "פרעה כבר היה יותר חכם ממך! כשיוסף ענה לו את פתרון החלום, מיד אמר לו פרעה: 'אין חכם ונבון כמוך'. אם אתה אומר דבר כל כך עמוק, אם יש בך כזאת הבנה עצומה, סימן שרק אתה יכול להביא את הפתרון לידי ביצוע". כשהרבי מדבר על 'צדיק האמת' בודאי שכוונתו על עצמו! בפרט שהרבי אמר 'אני הולך לפניכם', כלומר: אני עושה הלאה. ואנו רואים בחוש איך שהרבי עושה ועושה.

בלעה"ר כהיום הזה, כאשר עניינו של הרבי רק הולך וגדל, האם אחד יכול לומר 'אין רבי'? אחד יכול לומר אני צריך צדיק אמת בגוף ועצמות? הרי רואים שהרבי חי ומחייה את החיים. בפרט כשזוכים ללמוד תורה בליקוטי מוהר"ן ומתייגעים כמו שהרבי רצה, [ואיני נכנס לפרטים איך וכיצד ללמוד וכו'] אזי זוכים לטעום קצת מהאור של רבנו, הרי מרגישים ממש 'ביטול המציאות'! וכי ניתן לומר שאין לנו רבי? האמנם אנו צריכים לחפש אחר רבי אחר?

ר' אברהם שמואל. אני רוצה קצת להוסיף על מה שכבר נאמר. צריכים להבין שהמושג 'צדיק האמת' אין הכוונה למלמד ותלמיד היושבים יחדיו ולומדים משניות או גמרא. זהו אמנם דבר גדול, אך לא שייך להגדרת 'צדיק'. מי שקצת מתבונן, מבין שצדיק זהו עניין של נשמה המלווה את האדם לא רק בעולם הזה, אלא בעיקר בעולם הבא. 'צדיק' אינו אדם שבא לעולם על מנת לענות לי תשובות על שאלותיי, ובכך נגמר העניין. אני צריך מישהו שיקח ויצעיד אותי אל המקום הנכון. שאני אקבל את תיקוני. את נשמתי. את הדבר ששייך רק אליי.

כשלומדים קצת חז"ל, רואים כמה שאדם יכול לטעות בעולם הזה, אפילו אם הוא אדם גדול. בדיוק כעת למדתי את הגמרא על ירבעם בן נבט. מובא שם שכל חכמי ישראל דומין לפניו כעשבי השדה, ותורתו אין בה שום דופי. ולמרות זאת… הגיע למצב שאין לו חלק לעולם הבא. כולם גם מכירים את המעשה מיוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי לאחר שמונים שנה. זאת אומרת שאדם בעולם הזה נמצא בסכנה גדולה. צריך למצוא צדיק שיכול להביא את האדם למקומו הנכון. לשורש נשמתו. וממילא, אפילו שיש הרבה צדיקים, אני צריך רבי ששייך לי. מה יש לי בכך שההוא צדיק לעצמו? מה יש לי בזה שצדיק פלוני גדול במעלה? אני מבקש צדיק שיפעל עבור נשמתי שלי.

כל אחד מבין שכשהוא צריך רופא עבור עניין מסוים, אינו הולך לחפש רופא מפורסם וחשוב אם אינו יכול לרפא אותו ממחלתו. הוא יבקש רק את הרופא שטוב לחולי שלו. אם יאמרו לו חבריו: "למה אתה הולך אליו, יש את השני". מה יענה להם?, "מה זה משנה שיש עוד רופאים, אני צריך לרפא את עצמי. ואותי רק רופא פלוני – יכול.

אני נזכר שכאשר התקרבתי, אנשים שאלו אותי: "אם זאת הדרך הנכונה, למה הייתה כזאת התנגדות…?", עניתי להם: "איני נכנס לזה. דבר אחד אני רוצה שתבינו, כשאדם חולה וצריך רפואה, הוא מבין שלא שואלים שאלות מדוע כך, ולמה לא משהו אחר, החולה מבין שהוא מוכרח להתרפאות". המשכתי ואמרתי: "אם תסתכלו מהסוף להתחלה, תראו שכל השאלות נופלות. הרי אדם מבין שיש תכלית לעולם, ויום אחד הוא יהיה מוטל בהר המנוחות ויצטרך ליתן דין וחשבון. ממילא ברור שכבר מעכשיו, אדם צריך לטכס עצה מה יענה ליום פקודה. וכשהוא יודע שצריך להציל את עצמו, אזי מתחיל לצעוק: רבש"ע אני צריך אותך, היאך מתקרבים אליך באמת".

כאשר אדם יודע שהוא צריך להחזיר מאה אלף דולר, הוא מתחיל לכאוב ולצעוק: "אני צריך מאה אלף דולר". אומרים לו: "מה הנך סבור שביום אחד עושים מאה אלף דולר?", אך הלה עונה: "איני יודע מה אתם רוצים. אני חייב מאה אלף דולר כדי להחזיר חובות, אין לי זמן וכוח לדיבורים יפים ודברי הגיון, יש לי נושים ואיני יכול להשיב פניהם ריקם". הוא אינו שואל איך, מי, וכו'. כך גם ברוחניות, מי שמבין שמוכרחים לתת דין וחשבון לפני בי"ד של מעלה, לא מתיש את עצמו בקושיות ומחשבות. הוא מבין שמוכרחים לקבל עזרה.

בתחילת הספר "כוכבי אור" רואים דבר נורא. מוהרנ"ת הרי הסתובב אצל צדיקים גדולים ונוראים ולא עלה לו כלום בעבודתו. וצריך להבין מה הנקודה פה. מה הכוונה: "לא עלה לו כלום"?

הנקודה היא, שהוא הבין שהוא צריך רבי שיגע בשורש נשמתו. בוודאי שהם צדיקים גדולים… אבל מה יהיה *איתי*? איך* אני* אמצא מרגוע לנפשו? וכאשר מצא את רבינו, הבין שבא על שלו. והאור הזה לא מגיע רק לו, אלא כל העולם צריך לדעת מזה.

 

שאלה ב. מה יש לחפש? הרי כבר מצאתי!

נעבור לשאלה השניה. ב"ה הבנו באופן שאינו משתמע לשני פנים שהצדיק שבדור הכוונה לרבינו הק'. הוא ולא אחר. *אולם מה ההסבר לכך שבליקוטי תפילות ישנם כל כך הרבה לשונות של חיפוש הצדיק, 'רחם עלי שאזכה לדעת מיהו הצדיק', וכי לרבי נתן היה ספק בדבר? האמנם הרהר לעצמו 'אולי צריך לחפש עוד צדיק ח"ו'? מה הפשט בדבר זה.*

ר' אברהם שמואל. מה שר' נתן מבקש בליקוטי תפילות למצוא את הצדיק, אין הכוונה ח"ו לחפש דבר חדש. אלא החיפוש הוא אצל הצדיק בעצמו, למצוא יותר שייכות, יותר אור, שלא תהיה לו הסתרה מהצדיק. הרבי אומר שאם יש לאדם מטבע קטנה מול העיניים, זה יכול להסתיר לו הר גדול ואפילו את השמש. אפשר לומר שרבינו הק' הוא כזה אור, ממש בחינת אור השמש, אבל אז מגיעות תאוות קטנות, מטבעות קטנות, ומפרידות את האדם מהצדיק. ולכן ודאי שצריך לבקש כל פעם מחדש, "ריבונו של עולם, היכן הצדיק?" כלומר: "רחם עלי שאזכה להבין מה יש לי עם הצדיק, מהו הקשר עם הצדיק".

לפני תקופה, שאל אותי אברך: "מה מצאת בברסלב?", אמרתי לו: "אני רוצה להגיד לך נקודה אחת, רק 'התבודדות'. בא נדבר כמו סוחרים. אחד שיושב כל יום ועושה חשבון הנפש בגשמיות, אתה מבין שהוא אדם נורמלי, שהוא איש רציני. יש שעושים תעניות וכל מיני סיגופים, אבל האמת שעיקר התענית היא התשובה. ואיך עושים תשובה? אם אתה מדבר כל יום עם ה', ועושה חשבון נפש מול ה' על כל מה שנעשה איתך, היש לך תשובה גדולה מזו?

אם ידברו על העצה של התבודדות ולא יאמרו זאת בשם רבנו, כולם מיד יתפעלו, היתכן שאברך פשוט יתפוס את עצמו כל יום שעה שלמה ויבכה לפני ה', ולא בגלל חסרון בגשמיות אלא מחמת רוחניות? הרי זה ממש פלא. אבל כאשר מזכירים את המילה 'ברסלב', אומרים כולם: אההה… עכשיו הבנו. ואני שואל: מה 'אהה'? מה השתנה פתאום? זה נקרא העלמה. ולכן ברור שלגילוי אמיתי מגיעים רק על ידי חיפוש.

מוהרנ"ת אומר, אם היו אומות העולם יושבים וחושבים יחד, בוודאי היו מגיעים למסקנה שיש תכלית לעולם הזה, אבל רואים שלא עושים את זה, רואים איך שהעולם מטעה. וזו הכוונה לחפש את הצדיק. לבקש מה': איך אני זוכה למצוא את דעת הצדיק שתוביל אותי אל התכלית.

ר' מיכאל. נענה על שני השאלות וננסה לפשט יותר. ישנם מקומות בליקוטי תפילות שניתנת אפשרות להבין שרבי נתן אכן מחפש צדיק, כמדומה שיש לשון כמו: 'אטפס בהרים ואלך מקצה העולם עד סופו, רק למצוא מי הצדיק', וזה באמת יכול להטעות את הקורא שכאילו יש כזה ענין לחפש איזשהו צדיק. מאידך, לא היה אחד שהיה כ"כ ברור בעצמו בכזו ודאות, ש'הרבי הוא הצדיק', כמו מוהרנ"ת. רואים את זה כסדר במכתבים ובכל מקום.

ברם, לפני שניכנס לעומק העניין כיצד יש להתייחס לנוסח התפילות הללו, יש לדעת יסוד שורשי ביותר: בכל שאלה מסוג זה, יש לברר תחילה מה המסורת בדבר. ובעניין הזה קיימת מסורת ברורה מדור לדור, איש מפי איש עד הרבי, ש'הרבי הוא הרבי' עד היום הזה. יש מכתב ידוע מר' נחמן טולשינער, בו כתוב כך: 'וכבר מונח כלל בידינו  אשר כעת  הוא הצדיק שבדור אדונינו מורנו ורבינו הקדוש'. ואף אם נתקלים במקומות שנראה מפורש או ברמז שיש לחפש אחר רבי חי, שמעתי בשם ר' לוי יצחק שאמר על דברים כגון אלו: 'צריך לדעת שמקושיא לא מתים'. נדמה לי שדימה זאת למה שכתוב בחז"ל: 'יעקב אבינו לא מת', והגמ' מקשה: והרי ברור הדבר שחנטו אותו וספדו לו? מכאן אומרים ה'עולם': 'מקושיא לא מתים…' זאת אומרת, אמנם יש קושיא, צריך לברר את הלשונות, אבל גם אם לא נבין הכל, יש לדעת ולזכור שהאמת לא זזה ממקומה.

כולם מכירים את ההלכה הידועה שכתב מוהרנ"ת בעניין הזה. הלכות שלוחין הלכה ה, הדברים מיוסדים על תורה ח' (ליקו"מ, תנינא). זאת הייתה התורה האחרונה שרבינו אמר בחיים חיותו והדברים היו כמין צוואה ממש. ישנו שם קטע אחד שבא ללמד על הכלל כולו: "כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם לֹא מְצָאוֹ עֲדַיִן כְּלָל בְּוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו לְבַקְּשׁוֹ וּלְחַפְּשֹוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקָּצֶה וְעַד קָצֶה כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוּא חַי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אוּלַי יוּכַל לִמְצֹא חַיֵּי נַפְשׁוֹ לָנֶצַח עַל כָּל פָּנִים יוֹם אֶחָד אוֹ שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מוֹתוֹ.* וְאִם כְּבָר נִדְמֶה לוֹ שֶׁמָּצָא אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי זֶה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֵצֶל הַצַּדִּיק וַעֲדַיִן אוֹרוֹ חָשׁוּךְ אֶצְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ נְעִימוּת אֲמִתַּת עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ', וּמֵחֲמַת זֶה הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מִתִּקּוּנוֹ"* (שלוחין ה, ו).

זאת הכוונה 'לחפש את הצדיק'. אם עניינו של רבינו היה מסתיים בסממנים חיצונים, אזי היה די בכך שאני יודע לאיזו קהילה אני משתייך, ועם אלו אנשים אני מתחבר. אולם כל בר דעת מבין שהעניין של רבינו שונה לגמרי, וממילא גם החיפוש אחריו אינו נגמר. ועל זה סובבים כל הלשונות בליקוטי תפילות המדברות מחיפוש, כשהכוונה בזה שאפילו שכבר יודעים מהרבי, למרות זאת מבקשים עוד דעת, עוד עצה. לפעמים אדם זוכה להתגלות בעניינו של הרבי עד ששואל את עצמו: איפה כל זה היה עד עכשיו? רק היום גיליתי את הרבי. וככל שאדם יחפש ויחפור, כך יגלה עמקות גדולה יותר ברבי. על ידי הבקשה והחיפוש אפשר למצוא רבי חדש ממש! כך זה עובד אצל הרבי: ככל שנכנסים עמוק יותר, מגלים שעד היום לא ידעו כלום. מה שידעתי עד עכשיו, הוא כאין ואפס לעומת מה שיש להשיג.

לסיכום העניין יש לזכור: הרבי הוא הרבי, ואין צריך לחפש במקומות אחרים. ואולם גם כאשר כבר מתקרבים, יש לחפור ולחפש כל הזמן אחר אורו ותורתו.

 

שאלה ג. ההעלמה שיש על מוהרנ"ת

זאת שאלה שעולה להרבה מקורבים, בפרט כאלו שגדלו על אדני החסידות וכבר זכו לטעום מאור תלמידי הבעש"ט טרם התקרבותם לרבינו הק': *מדוע ב'עולם', שמו של רביה"ק מפורסם וידוע לכל, ואילו שמו של רבי נתן נעלם כל כך? מקורב חסידי שפוגש לראשונה את דמותו של רבי נתן מרגיש שלומד כעת על מישהו חדש לגמרי. אמנם לאחרונה יתכן שהמוּדעוּת גדלה, אבל עד לפני שנים ספורות, שמו של רבי נתן כלל לא הוזכר במקומות אחרים. האם יש הסבר להעלמה הזו? *

ר' מאיר. יש לדעת שכאשר מדברים על הרבי, מדברים מרבי נתן. בלי רבי נתן אין את הרבי. וממילא, בעולם אין רוצים לשמוע מר' נתן, כי כשאין שומעים מר' נתן – אין שומעים מהרבי. מוהרנ"ת גילה לכולם מיהו הרבי ולכן המחלוקת עליו גדולה לאין שיעור. הייתה עליו כזו אש של מחלוקת, עד שהתירו את דמו ממש. בתקופה מסוימת, אנ"ש פחדו להמשיך לדור בעיר ברסלב. אפילו בנו – ר' יצחק, פחד.

מעשה היה באשה צדקנית שהייתה מתפרנסת מכך שהייתה דואגת לחימום המקווה בעיירה ברסלב, והיא הרגישה בגדולתו של מוהרנ"ת ולכן קודם בואו של רבי נתן למקווה בחצות הלילה הייתה מגיעה ומחממת את המים הקרים. כאשר המתנגדים שמעו על 'מעשיה הרעים', פיטרו אותה לאלתר. ונהפכה ביום אחד לענייה. מה עשתה? הגיעה למוהרנ"ת ואמרה: "בגללכם אין לי פרנסה"…, אמר לה רבי נתן בכאב: "ומה אעשה? הרי גם אני עני מרוד, ובכן הביאי את שני בנייך ואגדלם אצלי". היו אלה ר' משה ברסלבר ואחיו ר' זאנוויל.

מדוע הגיעו הרדיפות הללו? משום שדיבר כל הזמן מהרבי.

כולם מכירים את הסיפור הבא: רבי נתן הלך לחתן בן. והמנהג היה שכאשר מתקיימת חתונה בעיר, כולם יוצאים לקבל את פני החתן ובני לוויתו. אך כאשר הגיעה משפחתו של מוהרנ"ת לקרבת העיר, הסתתרו המתנגדים ורגמו אותם באבנים. הייתה סכנת נפשות כפשוטו, וכולם נפוצו לכל עבר. כשוך חמת המתנגדים, הלכו לחפש את מוהרנ"ת. ואז שמע ר' נחמן טולשינר איך שרבי נתן שר וצועק אל ה': "אונזער גרויסקייט, אונזער שיינקייט וועט מען זען ווען משיח וועט קומען", "הגדולה שלנו, היופי שלנו, יתגלה רק לעתיד לבא…", רבי נתן אמר: "רבש"ע! אפילו איש פשוט שבפשוטים לא יקבל לעולם, כזו קבלת פנים. ולמה ככה נעשה עמי? כי אני זכיתי לדבר מהרבי!

אמנם גם על הרבי עצמו הייתה מחלוקת, אבל לאחר שנסתלק – נעשה שקט. ואז הגיע רבי נתן ועשה כזה עסק מהרבי, עד שאפילו רוב תלמידי רבינו, לא הסכימו איתו. אמרו לו: "ר' נתן, אתם מביאים מחלוקת". אבל רבי נתן ידע מהרבי… וידע מה הרבי רוצה מאיתנו. מה שאנו לומדים היום ליקוטי מוהר"ן, זה לא כמו שאני לומד ספר נועם אלימלך, אוהב ישראל, קדושת לוי. אני לומד "ליקוטי מוהר"ן" – כי זה הרבי שלנו ושל כל העולם. אך העולם אינו יכול לסבול את זה.

למעשה, כולם כבר הגיעו למסקנה שהרבי היה איש ירא שמים בתכלית המעלה. אבל ללכת לעשות 'עסק' מהרבי אחרי הסתלקותו, לומר שהוא 'צדיק האמת' ואותו צריך לחפש וכו', זה כבר קשה לאנשים לשמוע ולקבל, ולכן הדבר הביא מחלוקת על רבי נתן.

ר' מיכאל. שמענו בהרחבה מר' מאיר דברים נפלאים, ואוסיף עוד מספר נקודות. לפני תקופה, שמעתי איך שיהודי חשוב, לומד קטע בליקוטי מוהר"ן. הוא לא עשה שימוש אצל אנשי שלומינו וניכר עליו שלומד את הדברים באופן עצמאי ללא ליקוטי הלכות. הקשבתי וראיתי איך שהוציא פשט הפוך לגמרי ממה שמקובל אצלנו. מדוע כך קרה לו? כי לא לומדים ליקוטי הלכות. ליקוטי מוהר"ן עם ליקוטי הלכות, וליקו"מ בלי ליקו"ה, זה כמו שני ספרים אחרים לגמרי.

הדבר דומה לתורה שבכתב ותורה שבעל פה, כל אחד מבין שהביאור האמיתי של ה"תורה שבכתב" יתפרש כראוי רק על ידי ה"תורה שבע"פ". הדוגמא לזה הוא מהגויים להבדיל. הם לומדים את התנ"ך אבל לא את התורה שבע"פ, ולכן מגיעים להבנות אחרות ולשיבושים גדולים. כך הדבר גם בעניינו של הרבי. הרי האור הוא כל כך גדול, לכאורה כל העולם כבר היה צריך לטעום מהעצות של רבינו. אך מה עושה הבעל דבר? מסתיר את אורו של מוהרנ"ת. אנשים בעולם מוכנים ללמוד ספרי רבינו, לא איכפת להם להגדיל את הרבי, אבל את רבי נתן בשום אופן לא. ממילא הבעל דבר רגוע. הרי בלי רבי נתן יבינו את הרבי כמו שרוצים ומדמיינים.

אני נזכר כעת, ביהודי שאיני מכירו. היה מתקשר אלי כל פעם ממספר חסוי. לא היה מוכן לגלות את שמו. מבין המילים הבנתי שהוא יהודי חסידי, שבקיא היטב בהרבה ספרי חסידות. הוא הוא מחייג אלי בעיקר לפני "יום טוב", וכדומה, ואומר לי: "בבקשה ממך, תן לי מראה מקומות מרבי נתן על יום טוב. משהו חזק שאתה מכיר ולומד". פעם אחת, לאחר שלמד הלכה חזקה בליקוטי הלכות, התקשר אלי: "א גוט יאר, תדע לך שר' נתן הוא כזה אור, חבל שהעולם מתנגד לזה. הייתכן שאברכים לא יודעים מכזה אור. זה ממש גן עדן"…

יש עוד נקודה. הרבי מביא בתורה ו' על עניין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה. רבי אברהם בר"נ, מבאר ב'כוכבי אור' שהתפקיד של השמש – להאיר ביום, והלבנה –  בלילה. ולכן רואים איך שכל דברי מוהרנ"ת מלאים בהתחזקות שאין לתאר. שהרי תפקידו להאיר בלילה, בתוך המצבים הכי נמוכים, בתוך עומק הקושי, זה היה עיקר עניינו של ר' נתן. ולכן עליו היה רוב הרדיפות והמחלוקת. כי כאשר מאירים את הלילה, הס"א נופל ונכנע. ויש בזה עוד הרבה מה להאריך.

 

שאלה ד. אין שֵׁם ברסלב'ר עליו

נעבור לשאלה הבאה. נדגיש כי הנושא מפריע בעיקר למקורבים. אולי מדובר בנקודה מעט רגישה אבל חשוב לדבר על זה: כל מי שיושב כאן יודע, שהסיבה להתקרבותו לרבינו הק' הייתה למען "אהבה ויראה את שמך". ולכן, מה רבה התמיהה שכאשר רואים יהודי יר"ש שאינו מחובר לרבינו, אומרים אנשים לעצמם: "אוייש.. חבל שהוא לא ברסלב'ר…". מדוע זאת ההסתכלות? הרי העיקר זה למצוא את ה' יתברך, ואם אותו יהודי זכה לעבוד את ה' באופן אחר, מה בכך? מדוע עושים כל כך חסרון ממה שאינו קורא לעצמו ברסלב'ר?

ר' אברהם שמואל. כאשר נמצאים בשלבי ההתקרבות לרבי, צצים לאדם הרבה תמיהות ותהיות. אפשר לנסות לענות, אבל האמת היא שהזמן עושה את שלו וככל שנכנסים יותר לעניינו של הרבי, כך מבינים שאלו לא קושיות.

אני נזכר בעצמי, כמה קושיות היו לי כאשר התקרבתי, אבל התשובה שעניתי לעצמי הייתה: אי אפשר להבין כעת הכל, לא ניתן כבר עכשיו להסביר הכל. כפי שאומרים לילד ששואל ושואל: "כשתגדל – תבין". והאמת שבכלל לא צריך להתעסק עם זה. בעיקר יש להודות לה' על כך שאני כן הרגשתי איזה 'חסרון' פנימי, ומשום כך אף זכיתי לדעת מהרבי.

ר' מיכאל. אני רוצה לחלק את התשובה לב' חלקים. דבר ראשון כמו שכבר הזכירו: אדם באמת צריך להסתכל רק על עצמו, הגמ' אומרת "מאן דכאיב ליה כאיבא, אזיל ביה אסיא". אדם צריך קודם כל לחשוב מה יהיה נעשה *איתו*, מה קורה עם התאוות *שלו,* מה נעשה עם הקדושה *שלו*.

הרי כל אחד מבין ורואה כמה היצר הרע מתגבר על האדם, והרי היחיד שנותן מענה אמיתי ומקיף על שלל הניסיונות הקשים שיש היום, זהו רק הרבי. מי שמסתדר בלא הרבי, שיסתדר. החשבון צריך להיות כל אחד – לעצמו, הרי אני יודע על עצמי שכפי התגברות היצר, הרבי הוא היחיד שיכול לעזור לי.

והדבר השני: אזכיר שאלה נוספת, ונראה שהתשובה לכך תיתן מענה גם על מה ששאלו. זו שאלה שמקוננת אצל 'מקורבים' רבים: מדוע כל כך הכרחי להתקרב לרבי? הרי אנו רואים הרבה עובדי ה' שזכו למה שזכו אף ללא התקרבות לברסלב?

התשובה לכך היא: שכאשר נכנסים לתורות של רבינו, כשלומדים לעומק ליקוטי הלכות, מגלים לפתע את הרובד הפנימי בכוחו ובהשפעתו של הצדיק. הרבי פועל באתכסיא הרבה יותר ממה שנראה באתגליא. הרבי אמר פעם: היכן שיש הרהור תשובה, זה ממני. ממילא אם אנחנו רואים יהודי שעובד את ה' מתוך יר"ש, זה רק בגלל שיש את רבינו בעולם. לא בהכרח שהוא יודע מזה, אבל זאת האמת. ההתקרבות שלו נעשית בכוח הצדיק.

ממילא ברור שכל אחד צריך להתקרב לרבי – כפשוטו. אולם ישנן כאלו נשמות שלמען הבחירה מקבלים מהרבי באופן שאפילו הם עצמם לא יודעים מזה. "הנסתרות לה' אלוקינו".

 

שאלה ה. עליות וירידות בתוך ברסלב

נשאל עוד שאלה שתשמע קצת כמו "דבר והיפוכו" ביחס למה שהוזכר קודם. זאת נקודה שנשאלת בעיקר על ידי המקורבים: הרבי דיבר כל כך הרבה דיבורים חזקים על מעלת המתקרבים אליו. ולכן כשאר מגיעים מחוץ לברסלב, מדמיינים שמן הסתם כל אנשי שלומנו הם עובדי ה' מופלגים הזוכים לקיום כל עצותיו של הרבי. אולם בפועל כאשר נכנסים פנימה מבינים שהמצב קצת שונה, רואים גם אנשים שאינם עובדי ה' גדולים. וכי ניתן להתחיל לומר עליהם שמחמת כן אינם ברסלב'ר חסידים? ודאי שלא. מה אם-כן צריכה להיות ההסתכלות הנכונה?

ר' מיכאל. לפני שאענה לגופו של עניין, אקדים ואומר: כאשר יהודים הרחוקים מתורה ומצוות מתחילים להתעניין ביהדות, מספרים להם תחילה על כל המצוות ועל הקודשה והנעימות שיש לכל מי שמקיים את התורה. ממילא הם מדמיינים בעיני רוחם את היהודי החרדי, אשר כולו אומר שלימות ונעימות שאין כדוגמתה. ואז כאשר נכנסים יותר פנימה וחיים את המציאות מקרוב יותר, נכנסים למשבר גדול. פתאום מבינים שגם בין המכונים 'חרדים' יש יצר הרע ושחיתויות ובעלי מידות רעות וכו'. הם מקבלים מזה מכה חזקה והלם גדול. ושואלים: היתכן כדבר הזה?

נו, ומה באמת התשובה לזה? התשובה לזה היא שגם מי ששומר תורה ומצוות, עדיין מקונן בתוכו יצר הרע. כל הזמן צריך לעבוד ולהזדכך. תמיד הדרך עוד ארוכה וכל אחד ברמה שלו צריך להתקדם ולהיות טוב יותר. כך גם לגבי המתקרבים לצדיק. יש בזה הרבה דרגות ולא צריך להתפעל מהקצב האיטי של אנשים אחרים.

עוד נקודה חשובה. הרבי הוא 'ראש בני ישראל' ונשמתו כלולה מהגדול שבגדולים ועד הפחות שבפחותים. ממילא אך טבעי הדבר שאצל הרבי יסתובבו גם אנשים אשר השאול תחתית קטן עבורם. רק אצלו הם מוצאים מנוח. הצדיק ברוב רחמנותו מוכן לטפל גם בהם.

דבר נוסף. ר' נתן מזכיר את העניין הזה בכמה מקומות, איך שהצדיק לא מוכן לקחת לאדם את הבחירה. היו צדיקים בדורות עברו שלקחו אנשים רגילים ופשוט הגביהו אותם בבת אחת. לא כך הדבר אצל רבינו. הרבי לא גונב לאדם את הבחירה אלא זורק חוט הצלה לעבר הדרגה שלו ומשם יש לאדם בחירה אם לטפס למעלה או להישאר על עומדו. והמשכיל יבין שגם הנקודה הזו, מיישבת את השאלה.

נזכיר עוד עניין ובזה נסיים. מוהרנ"ת אמר פעם שיכול לומר פשט במהר"ם שיף הכי הכי קשה, ולא לומר הסבר ופשט על מעשה של יהודי הכי פשוט, משום ש"לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", וכי יודע אני מה הולך כעת בלב היהודי שמולי…? ממילא, ייתכן מצב בו נראה לפנינו יהודי, שלפי חיצוניותו נראה שהוא איש נמוך ביותר. אולם אנחה אחת שלו שווה לאין ערוך. היהודי הזה צועק לקב"ה מתוך התאוות שלו, מתוך הסחי ומאוס בו שרוי, והדבר הזה כל כך יקר אצל ה'. יש אנשים שמסתובבים אצל הרבי, הם בטוחים שאין יותר נמוך מהם, וכשהם יגיעו למעלה, ייראו להם לאלו מעלות הגיעו בזכות הכיסופים שלהם, בזכות הלב נשבר שלהם.

היוצא מהאמור: אסור להסתכל על אנשים במשקפיים של חיצוניות. הרבי נתן לנו הבטה אחרת על העולם. ודאי שצריך לעסוק בתורה ותפילה בפועל ממש, אבל לא להגיע למסקנות על אחרים לפי מה שרואים בעין.

ר' מאיר. רבי יעקב מאיר שכטער, סיפר לי פעם על בחור מבוגר שניגש אליו ואמר לו: "אני מתבודד יום יום ומבקש מה' על שידוך, ולמרות זאת שום דבר לא מתקדם", השיב לו ר' יעקב מאיר: "מי יודע אם בכלל מגיע לך להתחתן. אולי נגזר עליך להיות רווק כל חייך? אלא מאי, אתה מתבודד ומבקש, יתכן שבזכות זה המתקת את הדין ותזכה להתחתן מתי שהוא. או שאולי נגזר שתמצא את השידוך רק בגיל שלושים, וכעת בזכות ההתבודדות תמצא כבר בגיל עשרים וחמש…"

כך גם לעניין ההתקרבות לרבינו. מי שמקרב את עצמו לרבי, הרבי וודאי מחזיר לו בחזרה. אלא מאי? עדיין עובר על האדם מה שעובר? שידע שאם לא היה מקורב לרבינו היו גוברים עליו התאוות רעות בכפל כפליים. הרבי אמר פעם: אם היהודים לא היו יוצאים ממצרים ומקבלים את התורה, מה היו היום? "ציגנערס" רח"ל, "צוענים", האומה השפלה בעולם. אז ב"ה יצאנו ממצרים ולמרות שעדיין עובר מה שעובר, אך על הדרך קבלנו כל כך הרבה.

כך גם לגבי מי שמחזיק את עצמו עם הרבי. זה וודאי שעדיין עובר עליו מה שעובר, אבל מקבל בין לבין כל כך הרבה התחזקות וקרבה לה'. בפרט שבתור חסידי ברסלב אנו יודעים שהרבי בעיקר התכוון לעולם הבא. רבי נתן כותב: בשביל הרהור תשובה אחד היה כדאי לבוא לעולם. על אותו משקל ניתן לומר: עבור יום אחד עם התבודדות, היה כדאי להתקרב אל הרבי. בפרט שמקבלים יותר ויותר.

אומרים בתפילה: "מצמיח ישועה", מה הכונה 'מצמיח'? כאשר אדם זורע שתיל רך באדמה, הוא מיד מצפה לראות שהצמח גדל. אם יעמוד שם ברצף, הוא ישתגע מרוב ציפייה. מה אומרים לו? תלך הביתה, תבוא עוד שבוע ותראה שיש התפתחות. תלך שוב ותחזור עוד חודש, תראה שהצמח גדל בעוד כמה סנטימטר. כך גם לגבי ההתקרבות לצדיק. אין זה חוכמה לעמוד ולבדוק בכל רגע את ההתקדמות בעבודת ה'.

אבל אם אדם יתבונן פעם בתקופה, יראה איך שבוודאי הרבי הולך לפניו, ואט אט הוא אכן זוכה לעלות מדרגא לדרגא. אם הרבי הבטיח, הרבי יקיים! בפרט שהעיקר לעולם הבא, אבל גם בעולם הזה זוכים לראות את מה שפועלים. רק שצריך אמונה ותמימות.

(לסיום, כדאי לציין כי הדברים נערכו על דעת הכותבים בלבד, ויתכנו שינויים קלים בין כוונת המשפיעים שליט"א לבין הבנת העורך)