געגועים לארץ ישראל
נולדתי בארה"ב, פותח ר' דוד את סיפורו, בדאלאס שבמדינת טקסס. עוד בהיותי שם התעוררו בי געגועים גדולים וכסופים חזקים להגיע לארץ הקדושה. כמו רוב הצעירים שם, ידיעותי ביהדות היו קלושים מאד. בהגיעי לגיל בר-מצווה ערכו לי טקס מפואר, התכוננתי הרבה ואח"כ עליתי לתורה, קראתי את הפרשה וההפטרה כאשר ביחס לחבירי שבעיר היתה זאת דרגה גבוהה ביהדות. לאחר תקופה גמלה בליבי ההחלטה לעלות לארץ ישראל, והלכתי לסדרת שיעורים מיוחדת כדי שאוכל להבין את השפה.
גם באותם השנים, אומר ר' דוד בהתרגשות, אף שידיעותי ביהדות היו מעטות ביותר, היה לי יחס מכבד ומעריך כלפי התורה והמצוות הקדושים ושלא כאחרים בני גילי שזלזלו בכל. אדיר היה חפצי ללמוד ולהשתלם ביהדות, ולפי מושגי דאז ראיתי באוניברסיטה העברית בירושלים מקום מתאים ללימודי היהדות, ושם חשבתי להגשים את חלומי.
לאחר שעליתי ארצה והתארגנתי נרשמתי לאוניברסיטה בהר הצופים. השיעור הראשון שהשתתפתי בו, היה שיעור "תורה". "למדו" שם את ספר בראשית, והנושא היה 'מכירת יוסף'. על אף שידיעותי בתורה היו מצומצמים הזדעזעתי לשמוע את דברי הבלע של הפרופסור המרצה שנבעו ממקורות פסולים. מה שזעזע אותי ביותר, היה יחס הזלזול שגילה כלפי פירושו של רש"י המקודש והנערץ ביותר בכל הדורות (שזאת ידעתי עוד מימי מגורי בארה"ב שפירוש רש"י זה הפירוש הנכון).
מיד לאחר מכן החלטתי שעליי לעיין בעצמי בפירושו של רש"י על התורה, אז, באותה תקופה עדיין לא יכולתי להבין את רש"י במקור ולכן חפשתי לקנות חומש עם תרגום רש"י לאנגלית. נכנסתי לחנות ספרים שרייבר שברחוב מאה שערים פינת רחוב בהר"ן וביקשתי את החומש הנ"ל אך לא היה לי כסף לקנייה וה' סיבב שבדיוק כשיצאתי מחנות הספרים שרציתי לקנות שם את החומש, פגשתי את הרב מרדכי טכובר ז"ל. (חסיד בעלז ומגדולי מחזירי בתשובה), והוא נכנס אתי בשיחה ארוכה על יהדות. ביקשתי ממנו: אני יודע ששם זה שקר, בבקשה תביא אותי אל האמת… הוא האיר את עיני בהרבה עניינים חשובים. ואף הבטיח לי להמציא לידי את החומש עם התרגום לאנגלית ללא תמורה. היתה זו הארה שמיימית עבורי, מפני שאז באותו זמן לא יכולתי לעמוד בעצמי במחיר הגבוה שבקשו עבורו.
עוד באותו לילה נסעתי יחד אתו לתל אביב ושם פגשתי, בכולל בעלזא, את הרב יהודה לייב שמואלס שהתחיל ללמוד אתי קצת מתוך הספר "באר מים חיים" על התורה. באותה עת התחלתי גם ללמוד גמרא מס' ברכות וקבעתי את דירתי בת"א.
'אמת' בשביל כמה גרושים?!
לאחר תקופה לא ארוכה, כבר הייתי עם כיפה לראשי, וזכיתי להתחיל לשמור תורה ומצוות. וכשחזרתי לירושלים כדי להוציא את חפצי מהפנימיה של האוניברסיטה בהר הצופים, פגשו אותי חברי, כשהם נדהמים ומופתעים לראותי אותי לבוש בצורה אדוקה כל כך, הם כלל לא ידעו על השינוי שהתחולל בי.
לתהדמתי, כאשר נכנסתי אל מנהל האוניברסיטה כדי לספר לו שהחלטתי לעזוב את הקמפוס, ולבקש בחזרה חלק מהכסף ששילמתי כבר מראש, הייתי בטוח שהוא ינסה לשכנע אותי שלא אעזוב. אך הוא התפלא על כך שהגעתי בכלל לבקש את יתרת הכסף בחזרה, והשיב לי במילים אלו: "לא היה כדאי לך לוותר על כמה גרושים, כדי להגיע אל האמת?!", (אני מצטט את דבריו במדויק כי הם עדיין חקוקים במוחי כאילו שמעתי אותם היום…) יצאתי משם בהרגשה מרוממת ומופלאה. 'שאשמע דברי אמת ואמונה גם במקום הזה'?!… לכך לא ציפיתי.
רבי מרדכי טכובר שקירב אותי כל כך, גר אז בבני ברק בקרבת בית המדרש של חסידי אלכסנדר. היתה זו סיבה מאת מסבב כל הסיבות שהתחברתי לחסידי אלכסנדר ובראשם האדמו"ר רבי אברהם מנחם דנציגר ז"ל ובנו האדמו"ר מאלכסנדר כיום הרה"ח רבי ישראל דנציגר שליט"א ששימש אז כמשגיח. הם קרבו אותי מאוד ונכנסתי ללמוד בישיבה קטנה שלהם. מרוב החשק שהיה לי ללמוד ולדעת עוד ועוד תורה ומצוות, לא ראיתי שום קושי בכך שאני מבוגר בשנים רבות מיתר התלמידים, ושמחתי מאד ללמוד ולרכוש ידיעות והבנה בגמ' הקדושה עם מפרשים ראשונים ואחרונים. בבין הזמנים של חודש תשרי חזרו כל הבחורים לבתיהם, ואילו אני נשארתי לבד בישיבה, כאשר ידידי ר' בנימין יוז'יק הי"ו מסייע לי לבנות סוכה לעצמי.
לימים כאשר זכיתי והתקרבתי לאורו הבהיר של רבינו הקדוש, וראיתי עד כמה משבח מוהר"ן את פירושו של רש"י על התורה וקורא לו "אחיה של התורה", כי כולם מהגדול שבגדולים ועד תינוקות של בית רבן הוגים ומתעמקים בדבריו הקדושים, ורבינו הזהיר מאד להתרחק מאותם מפרשים ההולכים בדרכי החקירות והפלוסופים, נזכרתי באותה פגישה ראשונה של לפני שנים, עם הפרופסור החוקר שנתעה כל כך בדרך עקלקלות עד שדבק בפרשנים החיצוניים ה' יצילנו, והודיתי לה' שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.
אל אורו של הנחל נובע
אחרי החתונה למדתי בכולל של חסידי אלכסנדר. הלימודים שם היו ברמה גבוהה, וכללו, גמרא בעיון ובבקיאות, ושולחן ערוך יורה דעה. הייתי שבע רצון, ברם בתוך תוכי הרגשתי שעדיין חסר לי בחיי חיסרון כלשהוא, אך לא ידעתי בעצמי בדיוק מהו החסר (לימים כשראיתי את מעשה מרב ובן יחיד בסיפורי מעשיות הרגשתי שהמילים שם מתאימות לאותה הרגשה שחשתי טרם התקרבותי).
כשקיימתי את מאמר חז"ל 'דאגה בלב איש ישיחנה', וגיליתי את מחשבות לבי לחברי הטוב הרב דוד לאנציסקי שליט"א, הוא יעץ לי להתעמק בחסידות עמוקה, וללמוד את אותם הספרים הבנויים ע"פ תורת המידות של האר"י הקדוש, ובעז"ה אז גם ארגיש יותר חיות בתורה ובתפילה. אולם, לצערי, לא מצאתי באותם הימים חבר מתאים שיבוא לקראתי וילמד אתי את הלימודים לפי דרגתי דאז. אך בכל זאת עדיין נותרו בי אותם רצונות חזקים וכסופים גדולים להתקרב עוד יותר להשם יתברך, וקויתי בעזה"י להתקרב עוד יותר לדרכי הבעל שם טוב וללמוד מדרכיו.
עוד מאותם ימים נהגתי במנהג של קבע לבוא בכל אחד משלושת הרגלים אל שריד בית מקדשנו כזכר לעלייה לרגל בזמן ביהמ"ק בשלושת הרגלים. ובמועדים אלו הייתי שופך שיחי לפני הקב"ה בבקשה שיזכני להתעלות בעבודת השם ולהרגיש בה חיות והתקרבות. ואכן שומע כל תפילות שמע את תפילותי והישועה לא איחרה לבוא דווקא בזמנים אלו.
היה זה בחול המועד פסח תשמ"ד. בדרכינו לכותל המערבי עברנו בשכונת מאה שערים ובאופן בלתי צפוי החלטתי יחד עם משפחתי לסור לביקור קצר אצל ידידים מהעבר הרחוק. כשפגשתי את בעל הבית נדהמתי למראהו החרדי המושלם, קפוטה שטריימל וכו'. אין די מילים בפי לתאר את ההתרגשות שאחזה אותי. אכן הייתה זו פגישה היסטורית, היות ובעטיה התחולל השינוי.
מראהו של האברך היקר עורר בי מחשבות ורגשות על פגישה שהייתה לי בעבר עם מישהו שדמה לו. היה זה בפעם שהוצרכתי להיות בתל אביב, והתפלאתי לראות אברך מסתובב עם שטריימל בימי חול המועד בסביבה חילונית. מתוך דבריו והשיחה עמו הבנתי שאכן זה היה הוא.
ראיתי בכך השגחה פרטית מיוחדת, היות וליד מקום זה במאה שערים פגשתי לפני שמונה שנים את הרב טכובר זצ"ל אשר קרב אותי לאמיתה של היהדות. הביקור שהיה אמור להיות קצר הפך לשעות די ארוכות של ענין. מראהו הקטן והדל של הבית בו התגורר אותו חבר באחת מסמטאות מאה שערים, תרם לרקע ואוירה של אמת מקורית – אמת של פעם. כפי שקרה לי בתפנית חיי הראשונה עם הר' מרדכי טכובר זצ"ל.
שמתי לפניו את כל מחשבות לבי, והוא חיזק ועודד אותי על פי עצות עמוקות של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. למרות שהתרשמתי מאור מדבריו ועצותיו האמיתיות והבנתי שזה מה שחסר לי, עדיין הייתי דבוק לחסידות אלכסנדר כי ראיתי את עבודת הקודש של האדמו"ר זצ"ל בפרט בסעודות שבת. הערכתי אותו מאוד כיון שלמדתי ממנו רבות; כיצד להתנהג בשבירת תאוות הגוף ובפרט תאות האכילה ועוד הנהגות טובות.
אך לאחר תקופה, כאשר חזרתי לירושלים כדי לשבות במחיצתם של גדולי חסידי ברסלב החסיד ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל והחסיד ר' שמואל שפירא זצ"ל ויבלחט"א הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א, וראיתי את דביקותם והתלהבותם של חסידי ברסלב בתפילה, ולאחר ששמעתי את דבריהם החוצבים להבות אש בדברי קדשו של רבינו נחמן מברסלב זיע"א מהספר ליקוטי מוהר"ן וסיפורי מעשיות, אורו עיני והשקפתי על היהדות קבלה זיו ואור חדש.
ראיתי דוגמא חיה למה שרבינו מפרש (בלקו"מ תו' ל"א) את מאמר הגמ' (מוע"ק י"ז) אם הרב דומה למלאך ה' צבאות שהוא בחי' צדיק ולמדן, שאין מספיק אם הרב הוא למדן ותלמיד חכם אלא צריך גם את הבחינה של צדיק דהיינו עובד ה' מתוך יראה ואהבה ומקדים יראתו לחכמתו ומתדבק לה' בתפילתו.
בשביל להיות קרוב לחסידי ברסלב הייתי עולה לירושלים כמעט כל שבת, כדי להתפלל יחד אתם בוותיקין ולשמוע את השיעורים לאחר תפילת מוסף וסעודה שלישית ומלווה מלכה. אח"כ החלטנו אף לעבור לגור בירושלים על יד מאה שערים קרוב לבית המדרש לגור על ידו ויחד עם אנ"ש משם עסקנו בעזה"ת הרבה בספרי רבינו ויחד התחזקנו בעבודת השם בתורה ובתפילה.
כששמע המשגיח בישיבת אלכסנדר (כיום האדמו"ר שליט"א) את דבר התקרבותי הראה לי שיש לו בחדרו ספרי רבינו ז"ל, הוא אף סיפר לי שהיה מתבודד הרבה בעצמו…
המסע אל ה'אבן שתיה'
באחד הימים שמעתי מפי אחד מידידי ורעי מחסידי ברסלב על גודל העניין להיות על קברו של רבינו באומן, אשר רבינו הבטיח נאמנה שמי שישתטח על קברו, ויאמר את עשרת המזמורים הידועים, ויתן פרוטה לצדקה עבורו, ישתדל בכל כוחו להושיעו ולתקנו. כששמעתי את כל השיחות הנ"ל נתקפתי בגעגועים עזים וכיסופים נוראים וחזקים לנסוע לאומן, ולהשתטח על ציונו הקדוש.
באותם השנים נסיעה כזו לא הייתה דבר פשוט בכלל. ולוותה בתנאים קשים ביותר. אציין שבאותם הימים, בעל דרכון ישראלי לא היה לו אפשרות להיכנס לרוסיה (ברית המועצות לשעבר) ורק לבעלי דרכון אמריקאי נפתח היה פתח צר להכנס לשם.
אך כיסופינו וגעגועינו לא היו לריק, ושומע תפילת כל פה' היה בעזרנו. כאשר בסופו של דבר התארגנה נסיעה ואני כבעל דרכון אמריקאי יכולתי להשתתף בה. הייתה זה נסיעתי הראשונה לקברו של הצדיק, חצי שנה לאחר שהתקרבתי. אי אפשר לתאר את ההתרגשות שאחזה בי כאשר סוף סוף הגענו לאומן וזכינו לעמוד ממש ליד ציונו קודש הקדשים. ה'וידוי דברים' ואמירת העשרה מזמורים ארכו שעה ארוכה בבכיות עצומות ובהתלהבות קודש, בקושי נפרדנו מן המקום וחזרנו לאכסניה.
אין כאן המקום להאריך בדברים על גודל העניין של ההשתטחות על ציונו הקדוש, וניתן לומר שכמעט כולם שהיו שם יכולים אף להעיד שהרגישו את כוח הצדיק הפועל בקרבם, להעלות ולטהר את נפשם מכל הפגמים הזוהמא והלכלוך, והרגישו שינוי לטובה. אחרים מספרים על ניסים שקרו להם אחרי שהיו שם.
גם אני יכול לספר על נס שאירע עמי כשחזרתי מאומן, כשסכום גדול שהלוותי למישהו וכמעט התייאשתי ממנו חזר אליי באורח פלא בזמן קצר ביותר. ברם עיקר הרווח היה הרווח הרוחני שקבלתי מאותה נסיעה והיא השאירה את רישומה עלי לימים רבים.
אומן ראש השנה – תשמ"ט
אחרי כמה שנים זכינו אחד עשר אברכים יחדיו להגיע לאומן על ראש השנה. לא בנקל עלה הדבר. וכפי המוסכם תחילה עם השלטונות היינו צריכים לשהות בר"ה בעיר קייב. ורק עבור ערב ר"ה קיבלנו אישור להשתטח על קבר הצדיק. אבל חלק מהקבוצה לקחו על עצמם את הסיכון להגיע לאומן לפני ר"ה ולשהות שם בהיחבא בצורה מחתרתית.
הצטיידנו באוכל ושקי שינה, ובעיקר בשופר ומחזורים ותכננו להימצא במקום מוסתר מעיני רואים מקום שנוכל לערוך שם את התפילות וסעודות החג. לציון הלכנו רק לפנות בוקר כדי להינצל 'מעינא בישא'… וכך כשעדיין חשוך לפני עלות השחר הגענו לציון השתטחנו שם ואמרנו את עשרת המזמורים ונשאנו תפילה למקום שזכות הצדיק יגן עלינו שלא נתפס ברשת שונאינו. אחר התיקון חזרנו לפינת הסתר כשעדיין לא האיר היום.
חסדי ה' כי לא תמנו וזכות הצדיק בוודאי היא שעמדה לנו, שהכל עבר ללא שום תקלה: התפילות, תקיעת שופר (רק ס”ת היה חסר לנו), כאשר סעודת החג הכל היה מתוך התרוממות הרוח, שמחה וריקודים. מכיון שר"ה חל בחמישי ושישי הוכרחנו להישאר שם גם בשבת.
באמצע הופיע במפתיע חייל רוסי באקדח שלוף, כולנו נבהלנו מאד, מיד עלה בלב כולם החשש שיוציאנו מן המקום ואולי גם יכריח אותנו לחזור לקייב באמצע יום השבת. בעל התפילה נבהל מאד ולא יכול היה להמשיך ומישהו אחר נאלץ למלא את מקומו. ברם אחר זמן קצר בדרך בלתי מובנת פתאום עזב החייל את המקום וכולנו נשמנו לרווחה. הודינו להקב"ה על הנס הגלוי שלא אולצנו לעזוב את המקום תוך חילול שבת.
בצום גדליה חזרנו לקייב ומצאנו את יתר חברי הקבוצה ויחד חזרנו לארץ ישראל. היתה זאת התפילה הראשונה בר"ה באומן אחר הרבה שנים שלא היה שם אפילו מנין יהודים שהתפללו בציבור באומן כרצון רבינו בר"ה תקופה קצרה לאחר מכן נפתחה הדרך אומנה ואלפי אנשים להיות על ציונו הקדוש ערב ראש השנה ולהתפלל שם בר"ה ברוב עם ברגש וברננה.
'שלוש נקודות'
את סיפורו המיוחד בוחר ר' דוד לסיים בחיזו נפלא עמו הוא 'הולך' במשך חייו: רבינו ז"ל בליקו"מ תורה ל"ד מרחיב כידוע אודות העניין של השלוש נקודות שיש לכל אחד, נקודת החבר, נקודת הצדיק ונקודת עצמו. יסודות אלו חוזרים ונשנים אצל אנ"ש בכלליות עצות רבינו ז"ל, כאשר בחיפוש חזק ובהסתכלות עמוקה ביותר כשיהודי מחפש את עצמו חייב לחפש את הצדיק בע"כ בחיפוש מיניה וביה, כאשר לא שייך שאדם יחפש את הצדיק אם לא יחפש את עצמו איך הוא ביחד עם הצדיק וביחד עם חבריו שיחד עוסקים בלימוד התורה תיקון המידות ובחיפוש צדיק האמת וכו'.
מוהרנ"ת מאריך בעניין זה באופן מופלא ביותר בהלכות שלוחין הלכה ה', ומבאר, שלא שייך לעשות שום דבר ואפילו משא ומתן בגשמיות, בלי ההתקרבות והתדבקות לצדיק האמת. ובזה כלול החיפוש בנקודת עצמו ונקודת החבר עד שמתדבק בצדיק כדבעי.
אפשר לחלק את ג' הנקודות לג' העניינים שיש לנו מרבינו ז"ל (ראה ביאור הליקוטים תו' ס"א, ס"א) נקודת עצמנו זה ה'שעה התבודדות'. נקודת החבר זה ה'עבודת ה' בחבורה וחברותא', ונקודת הצדיק זה הנסיעה לאומן. אשרינו.
