סוד החיים של התלמיד הגדול ביותר | הגילוי המופלא של רבינו הקדוש בסוף חייו | מהו היסוד של כל העצות והסגולות? | 'התבודדות' בתוך עולם התוהו וטרדות העולם הזה

סוד ההצלחה של מוהרנ"ת

בבואנו לדבר על גדולת ומעלת ההתבודדות צפה ועולה למול עינינו דמותו של התלמיד הנאמן מוהרנ"ת זיע"א, אשר כידוע הסיבה שהוא זכה לקבל מהאור של רביה"ק כל כך ואף יותר משאר התלמידים, הייתה מכיון שאחרי שהוא שמע מרביה"ק את ה'תורה' בליל שבת, וכמו שמתאר מוהרנ"ת שפניו של רבינו האירו אז כמו השמש והלבנה, אחרי ה"אזמר בשבחין" הנורא של רבינו, וכל מה שהיה בשולחנו של רביה"ק, הוא יצא כל הלילה לנהר בוג וצעק 'בברסלב בוער אש, הבער אותה בליבי'.

כך הוא צעק לילות שלמים, ועם הצעקות האלה והתפילות האלה הגיעה לו אותה 'הארת המוחין' לה זכה. גם אחר כך במשך כל ימי חייו הוא בעיקר הלך עם 'התבודדות'. פעם לעת זקנותו הוא אמר ש'כל מה שהולך לו בעבודת ה' בזקנותו, זה בזכות ההתבודדות'.

עניין זה, רביה"ק בעצמו נהג בו, גם מוהרנ"ת, והם רוצים שגם אנחנו נזכה לכל הדברים הטובים הללו. בספר שבחי הר"ן מתואר שם הרבה על רבינו, שכל מה שזכה למה שזכה היה בזכות ההתבודדות שלו. על אף שהוא עסק הרבה בתעניות וסיגופים צם ושבר את גופו בתכלית. גם הדוקטור בלמברג אמר על רביה"ק שרואים עליו שיש לו גוף חזק אבל הוא שבר את גופו בתכלית. בזמן הסתלקותו הספיק לכסות את כל גופו ב'גארטל' שלו לבד, כיון שבסוף ימיו היה גופו צנום ביותר. הוא צם 18 פעמים בשנה משבת לשבת, ועסק בסיגופים ותעניתים. אולם אחר כל העבודות הנוראות הללו הוא השיג שאפשר להגיע לכל זה ואף יותר מכך ע"י התבודדות לבד. פשוט עם הדיבורים של התבודדות אפשר לזכות להכל.

הלימוד של משה רבינו

רביה"ק לא משאיר את זה לעצמו הוא נותן את זה גם לנו במתנה. ר' נתן מביא בליקוטי הלכות שגם אצל משה רבינו אנו רואים עניין זה כשהוא מתפלל 'ואתחנן אל ה", 'ואתנפל לפני ה", וכן עוד הרבה פסוקים שמשה רבינו ביקש והתפלל אל השי"ת. ומסביר מוהרנ"ת, שמשה רבינו בא ללמדנו בכך ש'אם אתה רוצה לזכות למשהו – זהו ע"י תפילה והתבודדות'. וגם אני (-משה רבינו) זכיתי והגעתי לכל מה שהגעתי, ע"י תפילה והתבודדות.

זה מה שמשה רבינו סיים בפסוק – כי שם ה' אקרא הבו גודל לא-לוקינו. והכוונה היא: כי שם ה' אקרא – אני זכיתי למה שזכיתי ע"י כי שם ה' אקרא – זה היה העניין שלי! ולכן אני אומר לכם, שגם אתם 'הבו גדול לאלוקינו'. גם אתם תעסקו בעצה הזאת. ר' נתן מביא גם עוד פסוקים שרואים שמשה רבינו סיפר לכלל ישראל שילמדו לעשות את הדבר הזה.

הרי רבינו אומר שכל הצדיקים הגיעו למה שהגיעו רק ע"י התבודדות, ומקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר כי אם ע"י התבודדות. כי העצה של התבודדות שרביה"ק לימד אותנו ומוהרנ"ת הנחילנו זה לא עוד עצה, היא "עצת כל העצות".

הצדיקים מלמדים אותנו שאין שום דבר בעולם שהאדם חפץ בו, שאי אפשר להגיע אליו על ידי ההתבודדות. ואף אין שום עצה אחרת בעולם להגיע לאיזה דבר חוץ מאשר דרך ההתבודדות. ואפילו אם מישהו יטען שיש עצות אחרות, כמו כל מיני סגולות ודברים נפלאים אחרים. אבל הדרך של רביה"ק זה רק 'השי"ת', לבקש מהשי"ת. אפילו סגולות של ספר המידות לא רצה ר' נתן לעשות. עד כדי כך. אף שהיה לו רבי שגילה סגולות על כל הדברים, כמו רפואה ועוד עניינים. אבל הוא הבין שהעיקר זה רק השי"ת.

גם בענייני פרנסה והצטרכות הוא התפלל עוד ועוד עד שהוא פעל. וכשהגיעה הישועה לא היה לו שום שינוי בפניו, השינוי היה רק לפני התפילה  ואחרי התפילה. כי העיקר זה התפילה, רק השי"ת.

מוהרנ"ת מרחיב בעניין זה הרבה בליקוטי הלכות, כדי שזה ייכנס לנו בלב ובמח, בכלל ברזל ש'אי אפשר להגיע לשום דבר בלי התבודדות'. בעולם היום מחפשים קיצורי דרך, כל מיני פטנטים, כל מיני דברים. אבל מוהרנ"ת קורא לנו: ר' יהודי, אתה ברסלב'ר אז אתה צריך ללכת בדרך של רבך, אתה לומד ב'חיידר של הרבי, והרבי שלך מלמד אותך מה צריך לעשות. אתה צריך לראות לקבל כל דבר ע"י תפילה, אם אתה מקבל בלי תפילה, זה כמו שבהמה מקבלת שפע. הוא אומר לך, אם אתה מְשַׁמֵּן את זה עם תפילה אני מקנא בך, ואם לא אני לא מקנא בך. אפי' כשתלמד קטע בליקו"ה וכדו' על עניין רוחני, ויש לך התעוררות מזה, רק אם אתה מתפלל על זה יש מה לקנא בך.

העצה היחידה נגד היצר הרע

בהלכות תפילין מביא מוהרנ"ת שבדורות האחרונים בעקבתא דמשיחא ישנו יצה"ר של החלל הפנוי. כיון שמאז שיחד עם הרבי הגיע וירד לעולם יצה"ר ששייך למקום יותר גבוה. ומכיון שהרבי מגיע מכזה מקום גבוה, אז גם היצה"ר הוא ג"כ ממקום יותר גבוה. ראב"ן מביא את זה לעניין 'הכח המדמה' שהרבי מזכיר בתורה כ"ה. כאשר הרבי אומר בסוף התורה שצריך לתת ליצה"ר שם חדש – "מדמה", בנוסף לשבע השמות שהוא מכונה.

הוא מבאר שהרבי הוא יותר גבוה מהשבעה רועים, כמו שמובא בתורה הזמנית תו’ כ"ב שיש את ה'שבע רועים', ויש את 'מוכיח הדור' שהוא גבוה יותר מהשבעה רועים, וכנגד הקדושה יש יצה"ר שיש לו שבע שמות כנגד השבעה רועים, אבל יש יצה"ר גבוה יותר שהוא עומד כנגד קדושתו של הרבי.

'המדמה הזה', אומר ראב"ן. הוא ה'יצר הרע של חלל הפנוי'. יש יצה"ר שכלי, שמשכנע את האדם בהסברים למה שווה לו לעשות עבירה מסוימת וכו'. אבל יש יצה"ר שכולו רק דמיון בעלמא! והדוגמא שר' נתן מביא שם היא של דמיונות, חלישות הדעת וייאוש, עמם מסתובבים היום אנשים יומם ולילה.

אפי' אם אדם יכחיש את זה… והוא ימתח חיוך על הפנים, אבל בפנים בלב הוא מסתובב עם מחשבות "אני מנותק מהשי"ת". זהו, אני גמור. פעם חשבתי… היו לי חלומות… הייתי בישיבה חשבתי אני יהיה ר' שמואל שפירא הבא… ה'חלישות הדעת' הזו ממלאה את העולם.

רבותי! לפני הכנס אמר לי אברך "לקחו בחור וזרקו אותו לתוך בית עם כמה ילדים, לך תביא לחם, הוא לא יודע איפה הוא, הוא טובע לגמרי. ואף שאפשר להשיב לו: "מה אתה רוצה, מה קרה, הכל בסדר, יש לך ילדים ברוך ה' אתה צריך להביא לחם. ב"ה, יש לך בית, הכל בסדר"… הוא יענה: לא, אני מנותק. זה לא הולך…

'התבודדות' – התשובה ליצר הרע

זהו ה'מדמה'. אלו רק דמיונות. זה מגיע מ"חלל הפנוי". כי זה הסוד של "חלל הפנוי" שנראה שהוא מנותק מאלוקות. אבל הרבי מגלה שזה לא נכון. הוא לא פנוי, יש שם אלוקות, השי"ת נמצא שם. אדרבא יש שם אלוקות יותר גבוה ממה שיש בעולם פה, רק בגלל שזה כזה גבוה זה לא מגולה.

כל אחד מסתובב עם מחשבות של "חלל הפנוי" אתה שואל אברך מה הוא? הוא יענה לך בלשון קבלה 'אני חלל הפנוי'. ובשפה מדוברת: אני אפס אפסים, כלום, אברך מיואש… רק מכיון שזה לא מתאים לומר את זה אז הוא יגיד "הכל בסדר" עם חיוך רחב, כך מסתובבים, עם כאלה מחשבות.

בהלכות פקדון הלכה ג' שם ר' נתן מדבר על הענין הזה, הוא מביא ששאל פעם את רבינו שאלה: איך תפילה מועילה? איך שייך בכלל להתפלל על דברים רוחניים, הרי יש בחירה?! וכמו שמספרים על מישהו שהגיע לאיזה ראש ישיבה לבקש ברכה שיזכה להתמדת התורה, והוא ענה לו: "לא שייך ברכות בכאלה דברים. תלמד, ואז יהיה לך התמדה. ואם לא הולך אז תתאמץ".

ובאמת נשאלת השאלה, מה שייך להתפלל?! למשל, אם אני מתפלל שאני אזכה להתמדה, אז מה הכוונה 'אני מתפלל על זה'? ואכן, כך שאל מוהרנ"ת את רבינו, אבל הרבי לא ענה לו. הוא עשה לו מין תנועה כאומר "אף על פי כן"!! נכון, אתה לא מבין. אבל ככה זה, כשמתפללים נהיים מתמיד.

ולגבי השאלה 'איך זה עובד?', כותב ר' נתן שאלו קושיות מחלל הפנוי, אי אפשר להבין, ככה זה! הרי אנו רואים שכל יום אנו מתפללים בשמו"ע 'אתה חונן לאדם דעת, חננו מאתך'. 'השיבנו אבינו לתורתך', 'יהי רצון שאל ישלוט בנו יצה"ר והרחיקנו מאדם רע ומיצר הרע'. ואם אכן תפילה לא מועלת, אז מדוע מתפללים על זה?! אלא סימן שזה מועיל.

אחר כך מאריך שם מוהרנ"ת בביאור, מדוע הרבי מדבר כל כך הרבה על כך שעיקר העצה זה תפילה והתבודדות. שהרי לכאורה אם תפילה והתבודדות זה העיקר, אז בכל הדורות זה היה אמור להיות כך. ואף שבאמת בכל הדורות דברו מזה, אבל לא דיברו כמו שהרבי דיבר. אצל הרבי זה הביא לשינוי במציאות בעולם כאשר ישנם ברסלב'ר חסידים שהפכו עניין זה לכל מהותם. ומתרץ שם מוהרנ"ת שאכן היצה"ר הרגיל שהיה מעולם, הלא הוא היצה"ר של שבירת הכלים, איתו עוד אפשר להסתדר באמצעות השכל….למשל, אם אדם נפל ח"ו, הוא יכול להתחזק בדעתו שהתאווה זה לא טוב, והוא יכניס ויתבונן במח, וכמו שגם שאר הצדיקים מלמדים לעשות, אז הוא יכול לצאת מזה.

'אבל היום', כותב מוהרנ"ת. יש יצה"ר של חלל הפנוי, שממנו אי אפשר לצאת עם שכל. גם אם אדם ילמד ספרי מוסר מהבוקר עד הערב, ויברר לעצמו שהתאוות זה לא כלום, אחרי פעם אחת שהוא יצא לרחוב הכל נגמר. לא שייך לצאת מזה בשכלים והתבוננות.

'אתה רוצה לצאת מיצה"ר של חלל הפנוי', הוא ממשיך שם. זה רק עם אמונה, ואמונה זה תפילה. תפילה ואמונה זה אחד. אם למישהו יש אמונה אבל הוא לא מתפלל, זו לא אמונה. 'אם אתה מאמין שהשי"ת זה הכתובת, נו, אז תבקש ממנו, ואם לא, אז במה אתה מאמין?… אם אדם מתפלל הוא מתרגל לחיות עם אמונה. וכשיש לו אמונה ממילא הוא מתפלל.

אם אדם רוצה לזכות לשבור את היצה"ר בדור הזה, זה רק עם תפילה, ואיך זה קורה?!  כשהוא מתפלל הוא פשוט "מדלג" על ה"חלל הפנוי", והוא זוכה לסייעתא דשמיא מהשי"ת לצאת מאפילה לאורה.

תפילה בכח הצדיק

כל זה הולך רק ביחד עם כח הצדיק, כמו שהרבי אומר בתורה ס"ד שאי אפשר לצאת מ"חלל הפנוי" אלא רק עם ה"ניגון של הצדיק", יהודי לבד לא מכיר את הדבר הזה, אין לו את האמונה החזקה והתפילה החזקה הזו, כמו שמקודם אמרנו, אדם לא יכול לעמוד בהתבודדות בכוח ובחוזק בלי הכוח של רביה"ק, וכאשר יודע אדם בעצמו…

ר' לוי יצחק היה מזכיר את אמרתו של הטשערינר רב על הפסוק, 'על דבר אשר לא צעקה'. שעל כך יהיו הטענות כלפינו מתי שנבוא לשמים… לא יהיו טענות עלינו למה לא זכינו, אלא יטענו: למה לא התפללת על זה? למה לא צעקת להשי"ת? זוהי עיקר הטענה. אם היית צועק, היית נושע. העיקר זה לא כמה הצלחנו אלא כמה התפללנו.

חובתו של כל אברך

לעובדא ולמעשה.

כיון שאנו מדברים פה בכינוס של אברכים, חייבים לומר שאין עצה אחרת. אם חשבנו שאפשר לדבר בכנס של אברכים ולומר: נכון, בתור בחורים דברו אתנו על העצה של התבודדות ושדות. אבל בתור אברך, תוריד פרופיל, מספיק גם פחות. זה ממש לא כך! בתור אברך צריך את זה עשרות מונים יותר. לבחור יש השגה קטנה, אברך כשהוא גדל יש לו כבר הרגשה גבוהה יותר. הוא צריך לדעת שזה העיקר, זוהי 'מעלה עליונה וגדולה מן הכל', זה לפני הכל.

רק תגיד 'השיבנו'

מוהרנ"ת מביא בהלכות ק"ש (הלכה ב') על הויכוח של כלל ישראל עם השי"ת, שהשי"ת טוען 'שובו אלי', ואנו אומרים 'השיבנו אליך'. ומהי התשובה על הויכוח? את התשובה על הויכוח עונים הצדיקים… הצדיק עושה פשרה ומסביר שכל מה שהשי"ת רוצה זה רק שתאמר ותבקש 'השיבנו'! השי"ת אומר שובו אלי, רק על מנת שתאמר השיבנו.

הוא מאריך שם, שאפי' אם אתה לא זוכה, ואתה אומר דיבורים בלי לב, על זה נאמר 'קחו עמכם דברים', שהרי לכאורה צריך להיות כתוב 'דברו אל ה", ולמה כתוב 'קחו עמכם דברים'. אלא צריך לקחת את המילים בעצמם, תמיד אפשר לומר מילים… קח אותם, תגיד אותם, לא צריך דווקא דיבורים מיוחדים, העיקר תיקח את המילים.

הסוד של 'אשרי'

בהלכות ק"ש הלכה ה' מביא מוהרנ"ת מאמר חז"ל: 'כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב'. כאשר הגמרא דנה מהו סוד מעלתו של 'אשרי' עד כדי כך. הרי אם משום שיש בו א"ב (בראשי הפסוקים), הרי יש א"ב גדול יותר ב'תמניא אפי' (תהילים קי"ט). ואם משום שמוזכר בו עניין פרנסה, הרי מוזכר עניין הפרנסה בעוד הרבה פרקים אחרים. והגמ' נשארת במסקנה שמעלתו גדולה כל כך, מכיון שיש בו את שניהם, גם א"ב וגם פרנסה – בפסוק פותח את ידיך עיני כל אליך ישברו.

ולכאורה מקשה מוהרנ"ת, מה השייכות של שני עניינים אלו? הרי אפשר לומר שני פרקים נפרדים, אחד של פרנסה ואחד של א"ב, מהו הענין שיהיה בפרק אחד את שניהם? אלא, אומר ר' נתן, באשרי יש א"ב שזה עניין הדיבור. הרי כל הפגמים שאדם פוגם, הם פוגמים באותיות התורה הקדושה, וממילא התיקון על כל הפגמים הם דיבורים הקדושים. שכאשר האדם מדבר אל השי"ת דיבורים, הוא מתקן את כל העוונות, כי הוא לוקח את האותיות והוא מצרף אותם חזרה לטוב.

'אולם ישנה בעיה', אומר ר' נתן, מה יעשה אותו אדם שפגם, הרי כיון שהוא נפל לתוך העולם הזה, נדמה לו שהוא עסוק מאוד. ולעניינינו אם הוא אברך שטרוד בפרנסה, להביא מחיה לביתו, הרי אין לו זמן לעשות התבודדות… לכן, מסביר מוהרנ"ת, כל הבעיה שאין לו זמן כי הוא משוכנע שפרנסתו תגיע אם הוא ילך לעבוד, והרי ההתבודדות מפריעה לו את הפרנסה. אבל אם הוא ידע שכל ההצלחה שלו בפרנסה ובכל העניינים, תלויה בכמה שעות הוא יקדיש ביום על התבודדות תהילים ותפילות ותחנונים, אז הוא יראה שהפרנסה שלו הרבה יותר יפה והוא מרוויח הרבה יותר.

וזוהי הסיבה, מסיים מוהרנ"ת, שצריך לומר כל יום פרק שבו יש גם את החלק של הא"ב שהוא עניין התיקון של צירופי האותיות שמרמז לתיקון העוונות להשי"ת ע"י התפילה והתבודדות, ובנוסף גם פסוקים כאלה כגון קרוב ה' לכל קוראיו, של צעקה. ובנוסף יש שם גם פסוקים של ביטחון בענייני פרנסה, המדברים על כך שהשי"ת הוא פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ואל השי"ת עיני כל ישברו, והוא נותן להם את אכלם בעתו, שהכל זה השי"ת. כי כשיש לאדם את שתי היסודות הללו של דבורי תפילה והתחזקות באמונה ובטחון בפרנסה יחד, אזי הוא יראה שהוא יכול להקדיש זמן להתבודדות, ואזי מובטח לו שהוא בן העוה"ב.

אם אין לך התבודדות אז אתה לא 'בן העוה"ב', ואם אתה טרוד בפרנסה ולכן אתה לא מתבודד, אז אתה גם כן לא 'בן העוה"ב'. יבוא האדם ויטען, שהוא אכן רוצה לעשות התבודדות, אבל מה הוא יעשה והוא צריך לעבוד… אבל האמת שאפשר לחבר את שני הדברים הללו יחד… אפשר גם לעשות שעה התבודדות בכל יום וגם לדאוג לפרנסה הנצרכת, והם לא יהיו האחד על חשבון השני. וברגע שאני אדע את זה, אני לא יזיז את ההתבודדות על חשבון הפרנסה, משום שאני חייב שיהיה לי התבודדות בכל יום. ואז מובטח לו שהוא בן העוה"ב.

בעניין הזה אסור לוותר. אף שאנו מבינים שבחור חייב ללמוד כל היום, ואילו אברך צריך גם להביא פרנסה, וצריך ללמוד יותר או פחות כ"א לפי ערכו, אבל בהתבודדות אין ויתורים. חייבים לעמוד בזה בכל יום. כמו שדיברנו, שאם לאדם יהיה את היסוד הזה שהרבי גילה שהוא תיקון העולם, והוא יחזק את זה בעצמו, ועל עניין זה בעצמו הוא יתפלל ויבקש מהשי"ת שיעזור לו להעריך את גודל מעלתה של 'שעת התבודדות'… אם יהיה לו את היסוד הזה, והוא יתפלל על זה תקופה, אזי הוא יזכה לדעת ולהבין ש'התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל'! לא רק במילים, לא רק משפט שכתוב על מדבקות וסטיקרים. אלא כפשוטו היא 'מעלה עליונה וגדולה מן הכל!' זה יהיה אצלו בבחינת 'כתבם על לוח לבך', שם זה יהיה מודבק וכתוב, על הלב… זה יצעק אליו, אני לא יכול לעבור אפילו יום אחד בלי התבודדות!

אחר כל זה, ממילא הוא יתעקש ויחליט: אני מקדיש לזה זמן! או בתחילת היום, אם לא אז בצהרים, ועכ"פ אני לא הולך לישון בלי התבודדות! אם אדם יהיה חזק שזה עניינו של הרבי, שגילה שזה תיקון העולם, וזוהי הנהגה ששייכת לעתיד ולעולם התחיה, אז הוא יזכה לעמוד בזה כל חייו. ובעז"ה הוא יזכה שכאשר ה'חברא קדישא' יבואו שם למיטתו ויגידו לו לומר וידוי, הוא יוכל לומר 'הודו לה', עשיתי כבר היום התבודדות, וכך הוא יגיע מתוקן לעולם הבא.

התבודדות בעולם התוהו

ואף אם ח"ו הוא יגיע ל'עולם התוהו', אבל הוא ייזכר, רגע, הגיע הזמן להתבודדות… אני חייב לדבר אל השי"ת… ואז הוא יתחיל לצעוק לה', וממילא זה כבר לא 'עולם התוהו'.

'העולם התוהו הוא לפי האדם', כך היו אומרים אנ"ש. איך יודעים אם אדם בעולם התוהו או לא, אם יש לך ירידות סימן שאתה לא בעולם התוהו, אם אין לך ירידות, סימן שאתה בעולם התוהו. אדם כזה שמרגיש שאין לו שום ירידות, ילך לעשות התבודדות, ויגיד 'רבש"ע, אין לי ירידות, אין לי על מה לעשות התבודדות… ואז הוא יבין שהוא בעולם התוהו, ומיד הוא יצעק בעולם העליון: קחו אותי אל הרבי! אני רוצה את הרבי! כי מה שאדם עושה פה הוא עושה גם שם למעלה.

השי"ת יעזור שנהיה חזקים ותקיפים מעכשיו. יש את אלה שכבר חזקים בזה. אני פוגש הרבה פעמים אברכים, שאומרים לי ב"ה יש לנו זמן קבוע להתבודדות כבר כמה וכמה שנים, כל יום ממש. ומצד שני אני פוגש אברכים שאומרים: 'זה לא הולך, זה כל כך קשה'. אז מי שחזק, שיתחזק עוד יותר מהכינוס הזה. ומי שחלש שיתחיל מעכשיו בהתחדשות מהתחלה לשמוע בקול הרבי, כי הוא הרבי שלנו בזה ובבא, ועל ידי זה נזכה לתיקון השלם לעד ולנצח נצחים.