ימי הבחרות והקמת חבורת הברסלב'רס במחתרת • הצימאון האדיר והקשר המופלא לספרים ולחסידים • הראש השנה במירון אותו לא שכח ר' מאיר לעולמים שהיו מקשה אחת של דבקות בנחל נובע בשלהבת האש • שיחה מיוחדת עם הרה"ח ר' משה יעקב רוזן שזכה לקשר מיוחד עמו • אחזתיו ולא ארפנו
נחמן לרנר
"עד שמצאתי…"
ר' מאיר זצ"ל נולד לפני כ-80 שנה בשכונת "קראון הייטס" בבארא פארק לאביו האדמו"ר רבי משה רוקח זצ"ל אב"ד קאזוולוב, שהיה נין ונכד להרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זיע"א. בנוסף היה נצר לשלשלת הצדיקים מבית פרמישלאן, ראפשיץ ושאץ. בילדותו, שהה רבות בחצרות הקודש של גדולי הדור שהשתכנו בארה"ב והסתופף בצל קדשם, כשהם מכוונים לחנכו ולהציבו אל נכון לקראת עתידו הגדול. מרוב צמאונו הגדול להכיר את בוראו היה אוהב לעיין ככל שרק ניתן לו בספרייה הגדולה של אביו. כך גלגלה ההשגחה ובאחד הימים מצא באקראי את אחד מספרי רבינו הק'. למרבה שמחתו, אביו שראהו מעיין בספר זה לא מנע ממנו את הדבר אלא אדרבה עודדו וחיזקו שיתמיד בכך.
כעבור מספר שנים כאשר רבי אהרן מבעלזא זצ"ל נפטר, התאסף ציבור גדול בהיכל בית המדרש בעלזא בשכונת "קראון הייטס", ושוחחו ביניהם. הם הסתקרנו לדעת מי יהיה זה שימלא את מקומו של הרבי שכידוע נפטר ללא זש"ק. אחדים הציעו להדפיס את כל התורות והשיחות של הרבי ובכך בקשו לדבוק במורשתו. אך חבריהם דחו את ההצעה ואמרו שמוכרחים רבי חי. כאשר נשמעה טענה זו, נעמד אחד החסידים ושאל: מדוע שלא ננהג כחסידי ברסלב שהם דבוקים ומקושרים לרבם דרך ספריו ומה רע בכך..? ענה לו ר' הערשל גאלדמאן מיקירי וחשובי החסידים דשם: "אנו אין אנו יכולים לייסד חסידות שתישען רק על ספרים כתובים, את זה יכולים רק הברסלבר'ס. מה גם, שאין לנו את הספרים כמו שיש להם…"
ר' מאיר, שישב כבחור מן הצד וראה איך דיבר אותו חסיד ירא וחרד על חסידי ברסלב, בכזו הערכה ורוממות, חרט דיבורים אלו בליבו והמשיך לחפש את דרכו בעבודת ה'. עברה תקופה קצרה ור' מאיר החל ללמוד בישיבת תורה ודעת. שם באורח פלאי מצא את הרה"ח ר' צבי יוסף (הערשל) וואסילסקי ז"ל. במסירות נפש עבר ר' צבי יוסף בכל הריכוזים הגדולים באמריקה לידע ולהודיע את דבר הרבי. ר' מאיר שהוקסם מאישיותו החל להגיע אליו תכופות, פעמים רבות הגיע אליו ביום שישי כשר' הערשל היה מוסר שיעור, והיה אף מגיע לבקרו רבות בביתו. 'משאך נכנס בחנותו של בשם, התבשם אף הוא' באור רבינו הק'. לאחר שהתקרב אל ר' הערשל אשר הדריכו בדרכי ההתקשרות לרבינו הקדוש, הרגיש ר' מאיר שמצא את אשר חיפש. מאז, דבק ברבינו ובעצותיו ונקשר בעבותות אהבה אל ר' הערשל וואסילסקי עד יומו האחרון.
"אחזתיו ולא ארפנו"
כעבור תקופה, בשנת תשכ"ג, עבר ר' מאיר, שכבר ראה את עצמו כחסיד ברסלב לכל דבר, ללמוד ב'אוהל שמואל', ישיבתו המעטירה של הרב מקאשוי. שם המשיך בדרכי עצותיו של הרבי למרות שהדבר זימן עבורו רדיפות ומניעות שונות. לשמחתו בישיבה כבר למדו כמה בחורים מאנ"ש שהחזיקו עצמם יחד, הלא הם הרה"ח ר' ארי' וויינשטאק הי"ו ור' לייביש לאנדסמאן הי"ו ועוד.
באותה העת התחוללה מהפכת קירוב עצומה בישיבה. התלמידים שראו בר' מאיר בחור מורם ובנם של קדושים, 'בעלזער אייניקל' (- נכד לאדמור"י בעלזא), שתו בצמא את דבריו ונהפכו אט אט לחסידי ברסלב בסתר. למעלה מעשרים בחורים טעמו מן היין ההונגרי, ביניהם היה גם אחד מבניו של הקאשוי'ווער רב, שמו ר' משה מנחם שליט"א, שגם הוא נתקרב אז, ואף קירב אחרים.
אך הסט"א לא יכלה לסבול דבר שכזה, וכך התעוררה בישיבה מהומה שלימה. באותם ימים, להיות חסיד ברסלב באמריקה פירושו להיות משוגע כפשוטו. ולכן הורים רבים התחילו להילחם נגד התופעה ה'מוזרה'. פחדו שכל הישיבה תיהפך לברסלב.
למרות שראש הישיבה, הקאשוי'ווער רב, לא היה כלל מתנגד לברסלב ואפילו מסר לעיתים שיעור בספר המידות, אך הנסיבות החדשות עשו את שלהם והוא הוכרח בלחצם של ההורים והצוות למנוע מהמקורבים החדשים בישיבתו להגיע ולהסתופף בשטיבל של חסידי ברסלב, לשם נהגו אנ"ש להתאסף מזמן לזמן, במוצאי שבת למלווה מלכה ועוד.
בתחילה, באמת נזהרו הבחורים וצייתו להוראות, אך כאשר הגיע עשרה בטבת, יומא דהילולא של מוהרנ"ת. על אף שלא העזו ללכת לשטיבל הברסלבאי, אך עשו מעשה והתקבצו יחדיו לסעודת הילולא קטנה בצנעה. הבחורים, שהיו תחת רושם הרוממות מהדיבורים אותם שמעו וליבנו יחד מכתבי בעל ההילולא, גאון עוזינו מוהרנ"ת, התאחרו לשוב לפנימיה. הדבר עורר את זעמו של אחד מהצוות ולאחר שחקר ודרש לסיבת האיחור, נתוודע לו שעשו סעודת הילולא. בשלב זה הבינו הבחורים שאירוע כעין זה כבר לא יעבור בשתיקה. ואכן, לאחר מספר ימים קרא להם ראש הישיבה וציווה עליהם לחתום על דף, שם נכתבו מספר תקנות מגבילות, הכוללת התחייבות ברורה: לא ללמוד ספרי ברסלב ושלא יהיה בשום אופן שייכות ומגע עם חסידי ברסלב, ובאם לא יחתמו… אין להם יותר מה לחפש בישיבה.
בראשונה נקרא לחדר, הרה"ח ר' אריה ויינשטוק שליט"א. כשהגיע, אמר לראש הישיבה: "היות ויש לי אישית תועלת רוחנית גדולה ועצומה מלימוד ספרי רבי נחמן מברסלב – איני מעוניין לחתום ויהי מה". לאחר מכן, קראו לשאר הבחורים, ואף הם לא הסכימו לחתום. לאחר מכן נאלצו חלקם לעזוב את הישיבה ומצאו לעצמם מסגרות שונות. אך התקשרותם לרבינו כבר לא כבתה. מעניין לציין כי ר' מאיר, שהיה גאון ב"הצנע לכת", לא שח מעולם על מה שקירב בקאשוי.
התקרבותו של ר' מאיר, שהגיע משושלת אדמורי"ם מכובדת, שימשה דוגמא לחיזוק והשראה עבור מקורבים אחרים. כפי שניתן לראות במכתב שכתב הגרי"מ שכטר שליט"א לבחור מקורב ממשפחה חסידית שאף הוא התקרב תוך מניעות רבות, "….כך כתוב בספר המדות מרבינו הקדוש (אות בנים חלק ב' סעיף ז') 'מי שקמים עליו רבים, וחולקים עליו ועל אמונתו, והוא עומד כנגדם וטוען כנגדם דברים המתקבלים – עי"ז זוכה לבנים רבים, וכל העולם נתמלא מזרעו' (כמובן שזה צריכים להבחין בזמן ובאופן ובמצב הראוי לכך, שלא יתחרחר הריב ביותר עי"ז ח"ו), אבל כוונת הדבר הוא "מענה רך ישיב חמה". ויתכן שגם בזה תוכל להתייעץ עם ר' מאיר רוקח שליט"א…. שיעזור לך לכל הפחות בשעה שהוא כבן גילך לדבר זה, והוא ג"כ ממשפחה כזאת, ואין חכם כבעל ניסיון" (אוסף מכתבים צב).
תקופה זה נותרה חקוקה בעצמותיו. לא אחת התבטא בפני מקורביו: איני יודע היכן הייתי כעת, אם לא שזכיתי בבחרותי לדעת מרבינו הקדוש.
"עד שהבאתיו אל ביתי…"
בהגיעו לפרקו בא בקשרי שידוכין עם הרבנית החשובה בת הגאון הצדיק רבי שמחה בונים גרינברגר זצ"ל, רב קהילת פרשבורג – חתם סופר בוושינגטון הייטס. אחר נישואיו שימש כמלמד במוסדות "אור ישראל".
באותם ימים, יסדו את בית המדרש הראשון של אנ"ש בבארא פארק. כאשר בין המייסדים נמנה ר' נפתלי רייכמאן מזקני אנ"ש בארה"ב. ר' מאיר, שהיה בעל מעמד נכבד, יהודי מיוחס ומיוחד, מסר נפשו למען הזכות לכונן בית לשם ה' בשם הצדיק. במו ידיו סייעו בבנייה הוא וידידו שיבלחט"א ר' משה יעקב ראזען. בידיו ממש שיקם את הקירות והמסדרונות, וגם לאחר שכבר עמד הבית על תילו, סייע בכל עת בסידור המקום, כך שניתן לומר שחלקו היה גדול על של כולם.
בימים ההם מנו חסידי ברסלב רק ציבור קטן, ממש קומץ, ולא שייך היה להשיג מנין במשך השבוע לתפילות קבועות. לכן בשנים הראשונות התפללו שם רק בשבתות ומועדים. רק לאחר שנים רבות הפך בית המדרש למקום תפילה קבוע לכל יום ויום. למרות כל זאת, גם בשנים הריקות, הגיעו רבים ללימודי שיעורים בשטיבל. ר' מאיר, הגם שלא היה גר באזור היה משתדל להופיע לכל הכינוסים והסעודות שנערכו במקום, כמו סעודות המלוה מלכה במוצ"ש ועוד, כאשר הוא מנצל כל הזדמנות להתוועד עם אנ"ש ולהתבשם מאור הצדיק בדיבוק חברים. בדיבוריו הלהיב את אנ"ש בדיבורים חמים ששאב מספרי רבינו ומוהרנ"ת ז"ל.
דביקותו בספרי רבינו היתה גדולה לאין שיעור. בביתו היה תדיר על שולחנו כל הספרים של חק לימודו שם, גמרא, משניות וכל ספרי רבינו שהיו לו בהם שיעורים תמידין כסדרן. הוא היה בקי ורגיל בהם עד שידע את כל התורות והשיחות בעל פה. ספרי רבינו היו אצלו מעל הכל, לא משו מפיו וכסדר עסק בהם.
גם בבית מדרשו היה חוזר רבות על שיחות מרבינו, כמו על התבודדות ועוד, הוא לא בוש מאף אחד, ההיפך, לכבוד גדול היה לו, על אף ובאותן שנים היתה ההתנגדות גדולה אולם הוא לא נתפעל מכך כל עיקר.
זקינך ויאמרו לך
את דרכי העבודה במשנת רבינו הקדוש ינק מהרה"ח ר' הערשל וואסילסקי זצ"ל עמו עמד בקשר חזק וממנו קיבל את העיקר. ר' הערשל היה אדם צנוע מאד ונוח לבריות שכל מי שהגיע אליו נקשר עמו בשיחה לבבית, הוא קירב כל יחיד ויחיד והיה מקבלו בסבר פנים יפות, וידע להלך נגד רוחו של כל אחד, ולחזקו. בזכותו של ר' הערשל התמיד ר' מאיר בדרכו למרות שהיתה רצופה בהתנגדות גדולה, אם מבני משפחתו או מאחרים, וכך הפך לחסיד ברסלב אדוק בלב ונפש. באותם ימים ארגן ר' הערשל וואסילסקי שיעורים בביתו וכך גם את הסעודה שלישית לאנ"ש עד שנת תש"ל, אז יסד את השטיבל הברסלבי בווילאמסבורג.
בעת ההיא עמד ר' מאיר לצידו ברצון ובטירחא, כאשר טרח לקנות את הדרוש לקנייה ויחד עם ר' הערשל עמל לבנות את הריהוט בבתי הכנסת, ואת ארון הקודש וארונות הספרים, כשתדיר שורה עליו שמחה של מצווה. בעת שסיידו יחד את בית הכנסת היה ר' מאיר מלא בשמחה והוא זמזם לעצמו שיר נעים. בנוסף, בשנים שהקיבוץ בראש השנה בארה"ב התקיים בבורו פארק אירח בביתו את הרה"ח ר' צבי יוסף ואסילסקי שהיה מתגורר בווילאמסבורג, לימי ראש השנה.
לבית המדרש היה תמיד מקום חם בלבו, בכל יומא דפגרא כמו הילולא או יום טוב הגיע לבית המדרש. גם בשנים שניהל לבדו בית מדרש בכל מקום אליו הגיע היה מראשי המדברים.
מדי שנה ביארצייט של מוהרנ”ת זי”ע היה מוסר שיעור בעניני רבינו הק' בביהכנ”ס ברסלב בבורו פארק,
ומקבלין דין מן דין
ידידות מיוחדת היתה לו לר' מאיר עם הרה"ח ר' משה יעקב רוזין, אתו שוחח רבות עוד מתקופת התקרבותו בעת לימודו בישיבת תורה ודעת, הם עמדו בקשרי ידידות עזים, ושוחחו ביניהם רבות בעבודת ה', וכך מספר ר' משה יעקב: שוחחנו שיחת חברים בינינו תמיד, כל שיחת טלפון היה רק בענייני רבינו, כל שאר הדברים לא תפסו אצלו מקום.
ר' משה יעקב לקח אותו עמו בעת שביקר בארץ ישראל וכפי שתיאר לאחר מכן: היינו אז אברכים, והיינו שם מראש השנה עד אחר החגים, בתקופה זו התוודענו עם אנ"ש אשר בעיה"ק, ביקרנו אצל זקני אנ"ש והתבשמנו מניחוחם, וזה נתן לו הרבה חיזוק להמשך הדרך.
יצאנו לארץ ישראל בכ' אלול ונשארנו שם עד אחר ראש השנה התפללנו בר"ה בקיבוץ במירון, ר' מאיר נסחף שם עם התפילות "עד עולם האצילות", הוא התפעל מאד מההרגשים הרותחים, וגם קלט שם רבות מהנוסחאות וניגונים שנשארו חקוקים אצלו לתמיד, היה לו מכך 'חיות' גדולה. ראינו אז את הרה"ח ר' שמואל הורביץ זצ"ל במירון ר"ה כשמסר שיעור לכל אנ"ש בין ליל ראשון לליל שני, הוא היה יהודי שחי לעצמו הוא לא היה כ"כ פתוח עם הציבור, אולם להביט בו לבד היה מוסר ספר. הוא עמד ליד הציון במירון, הוא היה יכול לעמוד שם מעת לעת ברציפות עם הטלית למעלה מכסה את ראשו, ובער ככדוד רותח ומבעבע, עד שכל מי שראה אותו מתפלל ראה בחינה של 'כל עצמותי תאמרנה'. הוא לא התפלל בזעקות אולם ראו שהוא בוער נורא, ממש התפשטות הגשמיות וביטול היש, רק להסתכל על יהודי כזה היית מקבל התעוררות לתקופה ארוכה. כשסיפר ר' מאיר לאחר מכן על דמותו של ר' שמואל אמר בערגה, שפשוט ראה באותה ראש השנה 'מלאך' מתפלל. ר' מאיר אף שמר עמו על קשרי מכתבים אשר באו בכתובים בספר מכתבי שמואל.
באותה נסיעה פגשנו גם את ר' שמואל שפירא, ואת ר' לוי יצחק כשמסר את השיעורים המפורסמים, ובעצם פגשנו את כל אנ"ש שחיו בארץ ישראל באותה תקופה, אם מקודם היה לנו עימם רק קשר רחוק, עתה בעת ביקורנו נתחזק הקשר ביתר שאת, והתקשרנו עימם בעבותות של אהבה שנשארו גם לשנים הבאות. גם אצל ר' משה בורשטיין ז"ל ובנו הרה"ח ר' נחמן ישראל בורשטיין ז"ל ביקרנו, והם קירבו את ר' מאיר מאד ואף נשארו בקשר שנים לאחר מכן כמו גם בקשרי מכתבים עם ר' נחמן. כאשר ביקר ר' נחמן לאחר שנים בארה"ב בדינר למען מוסדות נחל נובע מקור חכמה בצפת, התאכסן בביתו של ר' שלמה פריד ושם התקיימו התפילות והשיעורים. רבים ממוקיריו של ר' נחמן בארה"ב הגיעו להשתתף ובין הבאים נראה גם ר' מאיר כשאומר לר' אברהם שמעון בנו של ר' נחמן: דע לך עזבתי את בית המדרש שלי ובאתי רק בשביל אביך!
הביקור שערכנו בארץ ישראל ובמיוחד אותו ראש השנה במירון הותירו עליו רושם גדול, תמיד כששוחחנו על כך הוא הודה לי על שלקחתיו עמי לארץ ישראל. בתקופה בה חליתי ל"ע והייתי מתקשר אליו כסדר מבית החולים כדי ללמוד עמו משניות בחברותא, דבר שנמשך כמה שבועות רצופים נוכחתי לראות בקיאותו הנפלאה במשניות ובש"ס, ונדהמתי לראות שהוא לא שכח בכל פעם להזכיר את דבר היותינו בא"י ועל כך שבזכותי הוא זכה להיות שם.
להוציא יקר מזולל
בשנת תשל"א נפטר אביו, ובעבור כבוד אמו והמשפחה פתח בית כנסת לזכרו בבורו פארק, בשם "מעשה רוקח". כדי להמשיך עת עניינו של אביו נטל ר' מאיר על עצמו את עול הנהגת בית מדרש, ולמרות ששימש כאב"ד בית המדרש התנהג בהצנע לכת כאדם פשוט ואחד מן העם. למרות שהיה אחראי על המקום מעולם לא ננעלה דלתו בפני אדם מישראל – עשיר כרש, בר אוריין או מי שלא קרא מימיו, בר אבהן או בעל תשובה, ובליבו שמר מקום של כבוד לכולם!
בית מדרשו ששכן בפינת רחוב ה־55 ושדרה ה־12 בשכונת בורו פארק בברוקלין, היה לתל תלפיות ליהודים רבים שבאו לחסות בצלו. רבים התלכדו סביבו וקבעו את מקום תפילתם במחיצתו. רוחב בינתו בהנהגת והדרכת בית מדרשו, עשו מהלכים רבים בין יושבי בורו פארק. תפילותיו הלוהטות משכו אחריו את בעלי הנפש, תפילותיו הרטיטו לבבות, ורבים היו באים לשמוע אל הרינה ואל התפילה. התמסרותו למען הכלל לא ידעה גבולות, התמסר באופן מופלא למען כל יחיד ויחיד, וינהגם וינטלם באהבה רחימאית אין קץ כאב רחמן לבנו יחידו, בהשקיעו שעות רבות לעזור לכל מי ששפך לפניו את סגור לבו, במסירות רבה היה חותר להמציא מזור למצוקותיו של הפרט, וכל תשובה שהיה עונה, היה משתדל להעניקה מתוך רוחב לב ונפש בהארת פנים נדירה, תוך שהוא מחדד את הנושא בארוכה, ומייעץ לשואליו את הדרך בה ילכו בנפתולי החיים, כך גם הרעיף עליהם טללי חיים בהאירו להם את הדרך בה ילכו.
בשל כך שניהל את בית הכנסת היה לו קשה מאוד לעזוב את בורו פארק, ולבוא לקיבוץ להתפלל עם אנ"ש אך למרות זאת הוא לא היה מסוגל לוותר על הקיבוץ הקדוש, ולכן הגיע תמיד ביום ראשון למנחה, ולמעריב של יום שני של ראש השנה בקיבוץ שבבורו פארק.
רצון עז רחש בקרבו לנסוע ולהשתטח על הציון הקדוש באומן. עוד לפני נפילת מסך הברזל סידרו לו ויזה יחד עם החסיד ר' שמואל צציק, אך לא אסתייע מילתא, והוא חיכה לשעת הכושר הבאה. גם כאשר נפתחו הגבולות ושערי ציון נפתחו לרווחה עמדו לפניו מניעות עצומות לנסוע לאומן אך את רצונו לא עזב וביום מן הימים עלה בידו לנסוע לאומן באמצע השנה. במהלך נסיעתו התוודע למצבה הרוחני של יהודי אוקראינה אשר מאוד נגע לליבו, והתחיל לעסוק בהצלתם הרוחנית הן בבפעולות מארה"ב והן באוקראינה בעצמה, ובייחוד בטש-רנוביץ עירו של בעל הבאר מים חיים שם התחיל לעסוק בקירוב והפצת היהדות.
אחר הקומוניזם לא נשאר באותם מקומות זכר ליהדות ור' מאיר היה צריך להתחיל ממש מא' ב'. היהודים שם ידעו יידיש רהוטה, אך מהיהדות הם היו רחוקים מאד. הוא הביא לשם ספר תורה, והתחיל להכניס ביהודים שגרו שם חיות ואידישקייט. במשך כמה שנים רצופות הוא נסע לשם לתקופת הקיץ ופעל ככל יכלתו לקרבם ולהחזירם אל חיק היהדות. בין שאר פעולותיו למענם קיים וניהל מוסדות לעולים חדשים בארה”ב, הקים מוסדות תורה בעיר טשרנוביץ באוקראינה, וקירב יהודים רבים לתורה וליהדות, כשהוא מוסר את נפשו להצעידם במסילה העולה בית ק-ל. בשנת תשנ"ד כאשר בנה מקווה בטשרנוביץ סיבב שחנוכת המקווה תהיה בימי הסליחות וכאשר נסע לחנוך את המקווה המשיך משם להשתתף בקיבוץ הקדוש באומן. באותה ראש השנה זכה להתפלל ביחד עם כל אנ"ש והתרגשותו גאתה עד שחקים ועשתה עליו רושם גדול.
גם אחרי נסיעה זו עז היה חפצו להיות באומן בראש השנה, והיו שומעים לא אחת את ר' מאיר מבטא את רצונותיו לחזור לשם שוב. תדיר היה מדבר מספרי רבינו, ומכריו ידעו על שייכותו לברסלב ואף הם מספרים שהיה גדוש ובקי בספרי רבינו ותלמידיו. על הסטנדר שבו היה מתפלל ולומד בבית מדרשו, היו תמיד מונחים ספרי ברסלב בהם היה מרבה ללמוד. את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן לקח עמו לכל מקום, ותמיד החשיב את עצמו כחסיד ברסלב.
בשנותיו האחרונות עת הופיע ויצא לאור ספרי מכתביו של הרה"ג ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א הזכירו באחד ממכתביו המובאים למעלה, העורכים שידעו על כהונתו כרב ואדמו"ר כתבו בהערה: "מאיר רוקח – מלפנים מחסיד ברסלב כיום אדמו"ר מקוזוולוב" ר' מאיר ששמע הספר והכתוב בו הגיע לאוזניו, התקשר מיד לעורכים וביקש לתקנו במהדורה הבאה לאמור כיום אני גם ברסלבע'ר ולא רק מלפנים…
צדקת ארץ ישראל
באותם ימים בארץ ישראל היו הרבה מאנ"ש שהתמודדו עם קשיים כלכליים וחסידי ברסלב שמעבר לים היו מסייעים להם בסכומים נאים. ר' מאיר היה מתכתב עם אנ"ש בארץ ישראל בדיבורי חיזוק ואמונה, וצירף למכתבים סכומי צדקה עבור משפחות אנ"ש הנצרכים אשר בירושלים. בכל עת כאשר היו אנשים בארה"ב שולחים אליו כספים, היה מחלקם לצדקה. כאן המקום לציין את ר' הערשל וואסילסקי שהיה אחד מהשולחי כספים המרכזיים אשר פעל כמרכז צדקה מרכזי, ואת סך סכומי התרומות שעברו תחת ידו אין יודעים ויתכן שלא נדע לעולמים. אך ידידיו עניי אנ"ש שהשתמשו בו לקבלת הכסף, ידעו שכאשר מסרו בידו סכום עבורם מחו"ל, הוא היה מוסרו בשלימות מבלי לעשר בדרך מאומה, גם לא עבור ההוצאות וכד'. הוא היה מדקדק בכך בכל ההידור, ואף פרוטה לא הוקצבה למטרה אחרת.
ר' מאיר החשיב מאד כל חסיד ברסלב, וכל שאיפתו היה להיות קרוב לאנ"ש כל עוד נשמת רוח באפו. ר' מאיר לא ידע חכמות, בתמימות ובפשיטות הגה בספרי רבינו, וחשו שהוא חי את דברי מוהרנ"ת שאמר: 'עוד ידיעה מרבינו, עוד חלק במח!'. הוא קיבל כל דבר כמות שהוא בלי פלפולים (-פשעטלאך), כמו שראינו אצל רבים מאנ"ש שלא הוסיפו לומר את חידושיהם על תורות רבינו, הוא רצה אותם אורגינליים. בשיחות רבינו דקדק בדיוק כפי שהם כתובים, לא הוסיף ולא גרע וכך גם דייק וקיימם כתורה מסיני. ר' מאיר תמיד חיפש עוד ועוד ידיעות, וגם היה לו מהלך נפלא בהם, אך לא הוסיף את פירושיו כשדרש בספרים לרבים, הוא היה מסדר הדברים כנתינתם ממש, מבלי להוסיף ולגרוע.
ר' מאיר זכה לגדל דור ישרים מבורך. הוא השקיע רבות בחינוך הבנים בכל פרטיהם ודקדוקיהם, בענייני קדושה ועוד. אין לשער את גודל הכוחות שהשקיע, למד עם בניו גפ"ת ביגיעה והשקעה עצומה, יראת שמים וחסידות שהכניס בהם. הותיר אחריו את זוג' הרבנית שתחי' ומשפחה ענפה.
