שיח בשדה עם הרב ב. פראנק
מספרים על אחד מאנ"ש שהלך לבית עולמו, ולאחר תקופה הופיע בחלום, אצל ידידו משכבר הימים. אותו חבר הופתע לראותו, ומיד שאל אותו: מה נעשה בדינך. ענה לו החבר: ב"ה, המצב שלי טוב. ולמרות זאת, אם רק הייתי יודע בחיי מה הערך של כל מצווה ומעשה טוב הייתי חוטף הרבה יותר.
עניין זה עלינו לחדד לעצמנו כעת בצעירותנו, שלא נרמה את עצמנו, ונשתדל בכל יום לצאת ידי חובת מה שבאמת מוטל עלינו, בתורה, תפילה ומעשים טובים. על כל בחור צריך לשאול את עצמו בכל יום: האם אכן מילאתי את חובתי ליום זה, או שמא עוד אתחרט על כך שלא ניצלתי מספיק טוב את היום?! אולי אפילו העברתי את הזמן בדיבורים של שטות והבל, או גרוע מכך.
אם אכן נסתכל בצורה נכונה ואמיתית על העולם, נראה שאין לנו בכלל זמן, אפילו לדיבורים שלא נצרכים. נגלה שאין לנו בכלל זמן לענות לחבר שמנסה לריב איתנו, או לספר דבר רכילות. כמו שר' נתן אמר בשעת המחלוקת הגדולה שהייתה עליו, שהוא מודה לרבינו שנתן לו הרבה שיעורים קבועים, ובכך מילא לו את היום, עד שלא נשאר לו אפילו מעט זמן לשמוע את טענות המתנגדים והחולקים.
כך צריך להיראות כל חסיד ברסלב, כשבאים לדבר איתו ממחלוקת או פאליטי"ק, יאמר לבעל דבר: סליחה, אבל "אין לי זמן", יש עלמא דאתי. אם אני אקשיב לך אני לא יסיים להתעסק בעוה"ז אף פעם. כי הרי העולם מלא מחלוקות, כמו שכותב רבינו בשיהר"ן; שכולם מסתובבים בעולם' ומתקוטטים בינם לבין עצמם, ובין עיר לעיר ובין מדינה למדינה וכו', ומסיים שם רבינו: "ואין איש שם על לב תכלית העולם הזה". ואם כן יוצא לנו שעיקר הטעות בעולם זה, היא המחשבה שהולכים לחיות כאן לעד ולנצח, ולא זוכרים שיום יבוא וכל החגיגה תיגמר, ואז נצטרך לתת דין וחשבון מפעלנו לפני יוצר ערב ובוקר.
ר' נתן אומר בליקו"ה שבעולם הושרשה טעות נוראה. כאשר אדם נולד, כולם שמחים ומאחלים "מזל טוב". ואילו כשהוא נפטר, כולם מצטערים ובוכים. והאמת, אומר ר' נתן היא הפוכה לגמרי. האדם צריך לדעת שעיקר החיים מתחילים רק לאחר פטירתו של האדם, ורק אם אדם צלח בבטחה את כל נסיונות החיים, והוא מגיע לבית דין של מעלה עם כיסים מלאים, רק אז הוא יכול לשמוח.
הדעת הזו, עמדה למול עיניו של רבי נתן כל חייו, כידוע שהוא היה מנצל כל רגע פנוי, והיו לו סדרים לכל זמן ולכל יומא דפגרי וכדומה. תמיד היה מסתכל על השעון, והיה לו אפילו שני שעונים, כדי שלא ילך חלילה כל רגע לאיבוד.
כידוע, רבי נתן סבל מרדיפות נוראיות, ומהלשנות חוזרות ונשנות לשלטונות שגרמו למעצרו לא אחת, ואף להשלכתו לבית האסורים. מסופר, שלאחר שחרורו שאלו אותו, מה חשב באותם רגעים בהם הובל ברחובות העיר בבזיונות נוראיים, כשהוא אזוק בידיו וברגליו. ור' נתן השיב: מחשבתי באותם רגעים הייתה, על כך שיבוא היום שבו יאמרו: "כבר עברו ארבעים שנה" מהסתלקות של ר' נתן.
רבינו אומר בליקו"מ (תניינא נ"ה): "רווח העולם הזה אין לשער, דהיינו מה שהאדם יכול להרוויח בזה העולם, ואין צריך על זה הוצאות משלו רק ממה שהכין לפניו הבורא יתברך". אנו רואים מכאן שלא צריך להתאמץ יותר מדי, אלא אפילו רק שכבר מוכן לפניך אתה יכול לקיים מצוות רבות. וכמו שידוע הסיפור על הגר"א שבכה קודם פטירתו, והסביר, שהוא בוכה כיוון שהוא רואה איך שכאן בעולם, בכמה פרוטות אפשר לקנות ציצית ולקיים מצווה מדאורייתא, ואילו לאחר הפטירה, אפילו בעד כל הון דעלמא לא יוכל לקיים מצווה זו.
רבינו אומר שזה גנאי לקרוא לעולם הבא בשם 'טוב' כי זה הרבה יותר מזה, אבל מכיוון שאין לנו השגה בזה לכן זה השם שאנחנו נותנים, אבל באמת עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו, אף אדם עוד לא זכה לראות בעיניים גשמיות את הרב טוב הצפון וגנוז.
עלינו לזכור תמיד מהתכלית ולא לתת לעולם הזה להטעות אותו, הגם שהוא כה נוצץ ומושך, אבל צריך לזכור שמאחורי זה מסתתר הבל הבלים. העיקר זה לחפש את ה'רווח עולם הזה', הרווח האמיתי של התורה והמצוות. כך נצא מהעולם ברוגע, בלא שום חרטה ודאגה, כי נדע שעשינו מה שיכולנו למען חיי העולם הבא. חזקו ואמצו!
