"עשיתי מה שמוטל עלי, עשה מה שעליך"…
כשרביה"ק הבטיח את הבטחתו הנוראה למי שיאמר את ה'תיקון הכללי' על ציונו הקדוש, הוא גם הציב לכך גם תנאי – "רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאוולתו ח"ו". מה הכוונה בתנאי הזה? האם אדם מן השורה שיודע שלא יעמוד בקבלה כזאת, אכן לא זכה להבטחת רבינו ש'יתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו'?!
התשובה והתיקון תשובה נשלחה בעילום שם – אך היא מדברת בעד עצמה…:
אדם שנכשל ח"ו בעבירה, נדרשים ממנו שני דברים – הוא צריך לחזור בתשובה, והוא גם צריך 'תיקון'. תשובה – הכוונה לבוא לפני הקב"ה ולהתחרט על העבירה, וכפי הכלים הידועים שנאמרו בעניין זה. 'תיקון לעומת זה – הוא משהו אחר לגמרי, צריך לתקן את ההרס והחורבן שהעבירה גרמה ניתן דוגמא: אדם שרצח ח"ו נפש מישראל, גם אם יעשה תשובה אמיתית – יתחרט מעומק הלב, וה' יסלח לו על העבירה החמורה, עדיין הוא גרם חורבן עצום לדורי דורות – הרי אי אפשר להחיות את המת. זהו הצורך בכל ה'תיקונים' שנאמרו בכל הספרים הקדושים בפרט בעניין של התיקון הכללי, וכפי שר' נתן מפרט בתפילה שאחר התיקון הכללי – כמה 'רוחין ושדין נוצר מהחטא, וכמה נשמות אזלין ערטילאין על ידי עוונותינו.
על זה בא רבינו וגילה את התיקון הנורא של ה'תיקון הכללי. אך התיקון לא יכול להתקיים ולסייע לפני שעושים 'תשובה'! רק אחרי שאדם שב בתשובה שלמה וכעת צריך לתקן את כל הפגמים שנוצרו מחמת העבירה, על זה שייך תיקון. הראייה הגדולה לדברינו, היא מהתפילה הנוראה של ר' נתן. לכאורה, מה פשר התחנונים והצעקות הנוראות "קצתי בחיי למה לי חיים כאלה…", הרי יש לו כבר את התיקון ואת ההבטחה של רבינו! אלא הדבר פשוט וברור שחוץ מהתיקון הכללי,צריך גם את התשובה והקבלה לעתיד, כל תיקון שהוא לא יכול להיות בלי תשובה.
הקבלה הנדרשת – 'שלא ישוב לאוולתו', אינה קבלה מורכבת. הרי אדם שזכה לומר תיקון הכללי בציון, ואחר כך נכשל באיזה דבר, התיקון לא נעקר למפרע.. צריך שהאדם בשעת מעשה יתחרט על מה שהוא עשה, ולהבא ישתדל כפי יכולתו, אדם הרי הוא לא מלאך. השתדלות זו כוללת כמובן להרבות בתפילה שיזכה להינצל מכל הניסיונות, וכפי שאומר ר' נתן בתפילה: "כבר קיבלנו עלינו לקרוא אליך תמיד, והנני מקיים קבלתי והנני קורא אליך ממקום שפל כזה.."
רבינו כבר אמר שהוא יעשה תשובה בשבילנו, רק שנשמור את עצמנו ממזיד. צריך לבוא עם מינימום של יראת שמים, התיקון הכללי אינו מיועד לאנשים שבאים עם קלות ראש, ואין להם כוונה לחזור בתשובה. וכדבריו הידועים של ר' נתן בעת שהדפיסו את ה'ליקוטי הלכות': "איני מדבר ככל למי שאינו חושב מה יהיה בסופו, ספרי מיועד רק עבור מי שחושב על תכלית". אדם שזכה לומר את העשרה מזמורים וכן אכפת לו מהמצב שלו, צריך להאמין שעל אף הפגמים הנוראים שנעשו בכל העולמות, הוא זכה כעת לתיקון נצחי בכוחו של רביה"ק ואם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן'.
להושיע ולתקנו – במה?
תשובת הר"ר נחמן בינדר הי"ו, ביתר
מלשון השאלה נראה, שהבטחת רבינו הקדוש 'להושיעו ולתקנו" היא דבר אחד, וה'קבלה על עצמו היא תנאי צדדי. השאלה היא, האם ההבטחה בעינה עומדת גם על אנשים שקשה להם לעמוד בקבלה קשה זו..
אמנם המעיין בדברי גאון עוזנו מוהרנ"ת זצ"ל, נוכח לראות שדבר אחר הוא, והיא היא הנותנת', כפי שיתבאר להלן. נקדים ונאמר דבר ברור ופשוט: אין כאן שום קולא חלילה ביראת העונש, לומר שלא יענש בגיהנם אפילו אם יתנהג בהפקרות חלילה, ולא יחזור בתשובה כראוי.
שהרי מיסודי הדת היא האמונה בשכר ועונש, ושאין בעלמא דאתי שום ותרנות ורחמנות – "וכבר הודעתנו על ידי חכמים הקדושים, שאין אתה ותרן כלל בעולם הבא, ואתה פוקד על כל ארם כדרכיו וכפרי מעלליו". "כי אתה יודע הצער והרחמנות שיש על מי שפגם בבריתו חס ושלום, ולא זכה לתקן בחייו, שירד למדרגה התחתונה של שאול באין עוזר וסומך וכו'. ואתה יודע ששם בעלמא דאתי אין מועיל שום רחמנות בעולם, כי שם אין אתה ותרן כלל (ליקו"ת ידנ).
אמנם לולא כח הצדיקים, לא היה בידינו יכולת לשוב בתשובה באמת, ואפילו אם היינו עושים תשובה, לא היה בכוחה לתקן אפילו פגם אחד מעוצם הפגמים הונראים וכפי שאמר רביה"ק: "מָה אתם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְשוּבָה, וְכִי מַסְפִיקִים יְמֵיכֶם וְכחַכָם לְכֶם לְתַקן פגם אַחַד ממה שקלקלתם. רַק אַנִי עושה תשובה בִשְׁבִילכם, יש לאַל יָדִי לתקן הַכּל כָל מַה שיקלקלתם עַד הַנה, רַק הָעקיר מעתה לא תַעֲשׂוּ עוֹד. אָפִילוּ מַהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵינִי מַקְפיד עַל הַשְׁגגוֹת שָׁתַעַבְרוּ חַס וְשָׁלוֹם רַק הָעֲיקָר שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִשְׁמְרוּ עַצְמְכֶם ממזיד" (חיי"מ שיר)
וכך כותב ר' נתן: "כִּי יש בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּפְלוּ כָּלכָּךְ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם עַד שֶׁנְאָחָז בְּהָם הָרַע כָּל כָּך עד שאי אפשר להם בשום אופן לָשוב לה' יתברך רַק עַל יְדֵי שֶׁבְּאֵין עַל קברי הצדיקים האמתיים ואז נכללין בנשמת הַצדִּיק שָׁמַת וְהוּא בְּכחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁגָּדוֹל בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְחַייו הוא יכול לברר אַפילו הנשמות שנפלו מאד מאד' (נזיקין הלכה נאות חט).
אמנם ודאי כל זה, הוא רק כאשר האדם בעצמו מתעורר לתשובה, שאזי הצדיקים מכניסים בליבו התעוררות לתשובה באמת, שיוכל לקבל על עצמו שלא יחזור לסורו, וכמבואר בליקוטי הלכות: כְּשֶׁבָּא אָדָם הַשָּׂפָל מה הָעוֹלָם אַפְלוּ אִם הוּא גָרוע מאד וּמִשְׁתַּטַח על קברו ומבקש שיטִיבָנוּ בִּתְשוּבָה וַיתקנו, שאזי תיכָף עַל-יְדֵי הַהַתְעוֹרְרוּת הוא עושה מה שעושה ומעלהו … רַק הָעקר
שיהיה לְהָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם אִיזה אֶתְעֲרוּתָא דְּלָתַתָּא מְעַט עַל כל פנים, כִּי בְּלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר. (הלכות תפילת המנחה את פ).
אתערותא דלתתא זו, היא כל אחד לפי בחינתו. ואפילו אם יאמר את התיקון הכללי כמו שיאמרם, אעפי"כ מועיל מאוד לתיקונו ע"י הצדיק: "גילה רצונו שגם עכשיו חפץ ביותר שיבואו על קברו, וכל אחד כפי בחינתו יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים, ויצעק אל ה' מעומק הלב, ויאמר שם העשרה קפיטל הידועים, ולא עוד אלא אפילו אם יאמרם כמו שיאמרם, ואז יוריד עצמו כביכול מבחינת מדרגתו הגבוהה והנפלאה והנוראה מאוד מאוד, בפרט אחר הסתלקותו זה שנים רבות, וישתול ביותר בטובת ותיקון נפשות השפלות והירודות מאוד, באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה".
(פרפראות לחכמה סי הכ). היוצא מכל הנ"ל, שהבטחת רבינו הקדוש "להושיעו ולתקנו", עיקר הכוונה היא שיחזירו בתשובה שלימה, שזהו התיקון השלם של האדם. וכשהאדם מגיע לציון על מנת להתתקן ומעורר עצמו כנ"ל, רבינו הבטיח להשתטח לאורך ולרוחב שאכן ישוב בתשובה. ממילא מובן שאם האדם עצמו אינו מקבל על עצמו לשוב [או שישנם דברים מסוימים שמהם הוא כבר מיואש מלחזור בתשובה], לא שייך כלל להכריחו ולתקנו וכמבואר בליקו"ה: "אַבָל אַף עַל פִּי הבעל בְּחִירָה אֵי אֶפְשָׁר לברוֹ בְּעַל כרחוֹ כִּי אִם כְּשֶׁבָּא עַל הַקָבֶר בִּמְקוֹם גְנִיזָתוֹ הַקְדוֹשָׁה וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ בִּתְשוּבָה שֶׁאָז ישכח להצדיק לבררו בכחוֹ הַגדול ולהוציאו ממקום שנפל לשם וּלְתַקְנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְתַּקן בְּשׁוּם אפֶן וְכנַּ"ל.
נזיקין שם).
וכך מובא בהלכה מפורסמת על הפסוק "עזוב תעזוב עמו":
אֲבָל אִם רוֹצָה לְחַלַק עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ רוֹצָה לְהַשְׁתַדל נְתָקוּן נַפְשׁוֹ כְּלָל, רַק רוֹצָה שֶׁהַצדִּיק בְּעַצְמוֹ יַעֲשֶׂה הַכל בעֲבוּרוֹ וְהוּא לא יַעֲשֶׂה כְלָל לא יַשְׁפַל בָּזֶה כְּלָל, אַזי מְדַאי אֵין הַצדִּיק צָרִיךְ לַעַסק עַמוֹ, כִּי אִי אפשר לשחר לו פשאַינו רוצה לעסק בעצמו בתקונו כלל, וכמו שֶׁאָמַר אַדוֹנָנוּ מוֹרֵנוּ ורבֵנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֶחָד, אַתָה בלְעָדַי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשוֹת כְּלָל, וְהַיְנוּ לְתַקֵוּ נַפְשׁוֹ בָעַצְמוֹ) אֲבָל גַם אֲנִי בַלְעָדֶיךְ אֵינִי יָכוֹל לַעֲשוֹת דָבָר, הַיְנוּ שֶׁאַם אַתָּה לֹא תַעֲשֶׂה אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשוֹת עֲבוּרְךָ הַנל, כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וְאֵי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתוֹ אִם כְּשֶׁישׁ לוֹ אֵיזה הִתְעוֹרְרוּת מַעַצְמוֹ.
נסיים בדברי החסיד האמיתי רבי שמואל הורביץ זצ"ל, על הבטחתו של רביה"ק: "האמת שרבינו יעשה שם בעולם האמת מה שיעשה לטובת האיש, אבל רבינו עושה זאת גם בעוה"ז שמסבב עם זה האיש שיעשה תשובה שלימה בעודו בגוף, ושיתמרק הכל בחייו שלא יצטרך לבוא לגיהנם, וכו' ובפרט כידוע באמת לכל מי שזכה להיות על ציונו הקדוש, את ההרהור תשובה באמת, והחרטה גמורה מלב ונפש, והצעקה והתמרמרות בכל מיצוי הנפש ממש שזוכה שם כל זה הזוכה לבוא לשם, אשר שם מרגישים צער העוונות עד אין לשער עד ששבים שם התשובה הגמורה המובא ברמב"ם "שיוכל להעיד עליו היודע תעלומות שמתחרט בלב שלם וגמר בלבו שלא ישוב
(הקדמה לציון המצוינת)