זכה הדור האחרון ואורו של רביה"ק עולה ומאיר באופן ובממדים עצומים אשר לא שיערו אבותינו. כהיום הזה, ניתן לומר בהתפעלות כי בכל עיר, קטנה כגדולה, קיימים לתפארה בתי מדרשות ובתי כנסת ע"ש ה'נחל נובע מקור חכמה'.
גם ברחבי יהודה ושומרון, קיימת בשנים האחרונות התעוררות עצומה לעניינו של רביז"ל. מאות ואלפים נוסעים בקביעות לציונו של הרבי על ימי ראש השנה, ספרי רבינו ותלמידיו נלמדים ברבים ובגלוי, והצימאון רק גובר והולך, קול גדול ולא יסף.
ברם, היו מי שהחליטו להרים את הכפפה ולמסד את ההתעוררות הגדולה. כזאת שלא תהיה רק כהתלהבות ברת חלוף בעלמא אלא סלילת דרך לחיים מלאי טעם ודעת באורו של רביה"ק. לשם כך הוקמה לפני כארבע שנים בפאתי ביתר עילית – ישיבת 'זמרת הארץ'. כאשר המטרה היא: נתינת מענה איכותי ויצירת בית של ממש למקורבים החדשים.
התכנסנו לשיחה עם רבני הישיבה, בכדי לשמוע מעט על אופייה המיוחד של הישיבה ומטרותיה לעתיד.
ראשון הדוברים הוא הרב אהרון אליהו פירר שליט"א, מוותיקי משפיעי אנ"ש, ומהמשפיעים הראשיים בישיבה. השאלה הראשונה אכן מתבקשת מאליה: כיצד הוקמה הישיבה?
לאמיתו של דבר, הדרישה לפתוח ישיבה כזאת עלתה מהשטח. ישנם כ"כ הרבה מקורבים לברסלב ברחבי יהודה ושומרון והצימאון הוא גדול. אנשים רוצים להתחבר לאור של רבינו בצורה מעמיקה ויסודית ובאופן של דרך חיים. הגענו למסקנה שאם רוצים להשקות אילנות, הדבר הכי אמיתי והכי עוצמתי הוא לפתוח כזאת ישיבה. וזאת מהסיבה הפשוטה: בחורים שנמצאים בישיבה עשרים וארבע שעות ביממה וטובלים כל ה'מעת לעת' בהוויה הברסלבאית, מקבלים השפעה גדולה יותר מכל דרשה או שיעור כזה או אחר. כך אנשים באמת יושבים ולומדים. אין ספק שזהו מענה אחר לגמרי. אותם בחורים בונים לעצמם את היסודות שילוו אותם הלאה במשך החיים. כך שבעתיד, אותם תלמידים יעשו תלמידים במקומות אחרים.
כיצד מצאתם את הבחורים הראשונים?
כל ההתחלות קשות. כמו בכל מוסד חדש, אף אחד לא מעוניין להיות מה שנקרא בעולם "שפן נסיונות". אנשים אוהבים לקבל מוצר מוכן ומוגמר. אך בכל זאת, היו מספר בחורים נחשונים שהגיעו והיו מאד חזקים בעניין של רבינו, ומאז ב"ה הביקוש רק הולך וגדל. חברא חברא אית ליה.
מדוע פתחתם את הישיבה דווקא בביתר עילית?
למעשה, היו באמת מחשבות לפתוח את הישיבה במקומות אחרים, אולם משום שרוב צוות הישיבה גר בעיר ביתר וגם הזדמן לנו שם מקום מסודר, על כן החלטנו לפתוח את הישיבה בביתר.
בנוסף, המיקום של הישיבה, שנמצא בריחוק פיזי וגם באווירה שונה, גורם לכך שרק אלה שמוכנים להתמסר באמת לעניין של רבינו עד הסוף עם כל הרצינות, רק אלו מגיעים ומשתקעים בישיבה.
כאן פנינו לראש ישיבה הרב עזריאל שיין שליט"א על מנת שיבהיר בהרחבה את דרכה ואופייה של הישיבה:
ראשית כדאי לספר כי המטרה שלנו היא להעביר לבחורים את המסורת האוטנטית של ברסלב המקובלת מדור דור וכפי שקיבלנו מזקני ורבני אנ"ש, ללא תוספות ושכלולים למיניהם. מעניין לראות שזו גם הדרישה והרצון של הבחורים, לקבל את היסודות באופן נקי וזך.
וההורים לא מתנגדים לכל המהלך?
יש הורים שקשה להם ויש הורים שפחות. אנחנו מאד מנסים להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. היו באמת הורים שלא התלהבו מכך שבנם ילמד בישיבה ברסלבאית מובהקת. אבל כשהם ראו את השינוי שחל לטובה אחרי שהבן נכנס לישיבה, את החיזוק בלימוד, את שמחת החיים, את החשק לקום מוקדם בבוקר וכו', הם הבינו שהישיבה היא המקום הטוב ביותר לבנם ולא הפסיקו להודות על כך.
אפילו הורים שמבחינה השקפתית רחוקים מאד מהשקפת הישיבה, מעידים שהם מאושרים ושמחים על כך שהילדים שלהם אצלנו. הם מרגישים שטוב להם כאן.
ובכל זאת, מה ה'חידוש' של הישיבה, והרי שיעורים בתורת ברסלב ישנם כמעט בכל המקומות?
אכן ישנם הרבה מקומות שלומדים בהם 'ברסלב', מתבשמים מהניחוח של 'ברסלב', אבל להפוך לחסידים בלב ונפש זה דבר שקורה פה. ב"ה מיד כשנכנסים לישיבה מרגישים את האווירה המיוחדת השוררת במקום.
הכל מושתת על היסודות של רביה"ק. הרוח של הצדיק נושבת כאן כל שעות היממה כמו בכל מקום ברסלבאי ותיק.
מסופר על ר' נחמן מטולטשין שפעם פגש אותו יהודי שלא היה מקורב לרביה"ק. אמר לו אותו אחד: "ספר לי קצת מופתים על הרבי שלך, קצת מעשה ניסים" ענה לו ר' נחמן "דע לך שאני המופת הכי גדול של הרבי שלנו. הוא לקח אותי ועשה ממני עניין אחר לגמרי, זה מופת באמת". על אותו משקל, אפשר גם לומר על הישיבה שלנו. אצלנו אין סיפורי אותות ומופתים על יהודים שגילו את הקב"ה בהודו או בדרום אמריקה. לנו אין בחורים שהתקרבו ליהדות מתוך דרמות וסיפורי אימה, ולכאורה הכל נראה סטנדרטי ממש. אולם האמת היא שזהו המופת הגדול ביותר. מגיעים בחורים רגילים ואפילו כאלו שכבר יודעים מרבינו הק', אך אט אט הם נהפכים לעניין אחר. מקבלים יישוב הדעת ועמקות חדשה בכל העניין של הרבי. לדעתי מדובר בחידוש של ממש.
יש לנו בחור בישיבה שהגיע מישיבה תורנית כלשהיא. אט אט התוודע שם לעניינו של רביה"ק. הוא התחיל לקיים את העצות והתחבר לחלק מהרעיונות. כאשר הגיע גילו לעלות לישיבה גדולה, חשב ללכת לישיבה שיש בה גם ברסלב אבל לא רק. הוא פחד לבוא דווקא לכאן, חשש להשלים עם העובדה ששם ברסלב יקרא עליו. לא רצה לתייג ולהגדיר מדי את עצמו. לא ידע מה יגידו חבריו וגם בינו לבין עצמו לא החליט לגמרי שזה מה שהוא רוצה להיות. אבל כאשר נכנס לישיבה אצלנו, הוא סיפר שמיד בהתחלה עבר מין בירור כזה, הוא צעק לה' הרבה עד שהבין שהוא הולך על כל הקופה. הרבי, הוא הרבי! 'קשור אותי בשק שלך חזק שלא אצא משם לעולם'.
ואיך כל הדברים הללו מקבלים ביטוי מעשי בסדר היום של הישיבה?
למעשה סדר היום בישיבה הוא סדר יום ישיבתי רגיל. שחרית בשבע ורבע, סדר עיון, סדר בקיאות, סדר הלכה.
בבוקר לפני סדר העיון, יש שיעור קבוע בספר 'עלים לתרופה' עם הרב פירר שליט"א. כמו"כ, אחה"צ יש סדר מיוחד בספר ליקוטי מוהר"ן בעיון עם הרב דן לוינזון שליט"א, בנוסף יש זמן קבוע להתבודדות מדי יום.
עוד נקודה חשובה שכדאי להזכיר: במקביל ללימוד המעמיק בספרי רביה"ק, קיים דגש על כך שהישיבה תתנהל ככל הישיבות האחרות. כלומר, לימוד גמרא שעות רבות, עם סדרי לימוד ארוכים גם בעיון וגם בבקיאות.
אחד הבחורים אף אמר לנו: חשבתי שבאתי לפה בגלל ברסלב, והנה, גיליתי את עצמי לומד גמרא בעיון, דבר שלא פיללתי. עוד אחד סיפר: עד שהגיע ל'זמרת הארץ' מעולם לא למד את מפרשי הגמרא, וכאן ב"ה זכה לראשונה בחייו להרגיש את טעמם הערב של ספרי הראשונים והאחרונים.
זאת בעצם אחת המטרות שלנו, להוכיח שגם חסידי ברסלב יכולים ללמוד ברמה שלא נופלת מאחרים ולנפץ את הסטיגמה שיש כאלו שחושבים שבברסלב כביכול לומדים פחות גמרא.
מתי אתם עושים את השעה התבודדות?
שש וחצי בערב נוסעים לשדה בהסעה מאורגנת מטעם הישיבה. דבר יום ביומו.
ומה עם קימת חצות או תפילת שחרית כוותיקין?
בסוף השבוע ישנה הזדמנות לכך, ואכן ביום שישי ובשב"ק מתפללים בישיבה כוותיקין, וכמובן שגם באמצע השבוע ישנם בחורים שמתחזקים בקימת חצות באופן עצמאי. לצד בחורי הישיבה קיים גם כולל אברכים. הבחורים שמתחתנים ממשיכים את חוק לימודם בכולל שע"י הישיבה. כך נוצר גם שילוב מבורך בין האברכים לבחורים.
אנו פונים שוב לרב פירר ושואלים: בשונה מישיבות המצויות, להן מגיעים הבחורים בכוח ובדחיפת ההורים, אצלכם מגיעים הבחורים ונרשמים מיוזמתם. כיצד זה משפיע על הישיבה?
הרב פירר: אצלנו מגיעים הבחורים כאשר הם אחרי גיל שמונה עשרה ומתוך בחירה מלאה. הם באים מתוך ידיעה שהם רוצים את הדרך של ברסלב. בזמן שחבריהם הלכו לישיבות אחרות או בחרו ללמוד מקצוע ולעבוד, ביקשו הבחורים אצלנו את הרבי בעצמו. צומת הדרכים שלהם הייתה פתוחה לכל האפשרויות ולמרות הכל בחרו בעניין של רביה"ק.
אחד הרעיונות שעלו בהתחלה, לפני שהקמנו את הישיבה, היה לפתוח 'ישיבה קטנה', אבל העדפנו לבנות משהו יציב יותר. רצינו שהבחור יבוא מעצמו, כך הוא כבר מהרגע הראשון נהפך לכלי קיבול אמיתי. ואנו, הצוות, יכולים לעזור לו ולא מתוך תפקיד של שוטר…
מי שמגיע אלינו, אלו בחורים שכבר לומדים ורוצים ללמוד עוד יותר, מתפללים ורוצים להתפלל עוד יותר. כמו כן, יש כאן דגש חזק מאוד על נקודת החבר על מנת שהבחורים ביניהם ירגישו שהחברות מבוססת על חוויות בעבודת ה'. גם עם צוות הישיבה יש לבחורים קשר אישי ואנחנו משתדלים לתת מענה לכל צרכיהם.
השיחה מרתקת ומפעימה, רוצים אנו לשמוע עוד ועוד, אך הזמן קצר והמלאכה מרובה. בחודשים הקרובים הישיבה מתעתדת לעבור למשכן חדש ונוח יותר, ובחדר ההנהלה מתקבלים כל הזמן טלפונים ועדכונים בקשר לכך. הבנו שמן ההכרח לסיים. כאשר יצאנו, הרגשנו כיצד מילותיו של רבי יצחק ברייטער ע"ה בשיר הידידות, מקבלות בתוכנו משמעות עמוקה ורחבה יותר: "פְּלָאוֹת אֵלֶּה הֵן קְצוֹת דַּרְכּוֹ, מִי יָבִין גָּדְלוֹ מִי יַשִּׂיג עֶרְכּוֹ, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע אֲשֶׁר נֶחַשְׁבוֹ, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ עַד כֹּה".
