צבי שרייבר | אבקשה | כתבה א'
עת מלחמה בעולם שלא היתה כמוה
עד כה ראינו דברי הרב והתלמיד וסיפור נסיעתם ושהייתם בארץ ישראל בעוצם ימי מלחמות וסכנות גדולות. עתה לכו ונלכה בעקבי הצאן, לראות כי בדרכם הקדושה והכבושה, הלכו גם אנשי שלומינו לדורותיהם, אף בדורות הסמוכים. תחילה נצטט כמה עובדות מימי מלחמת העולם הראשונה, אשר באותם ימים שהו כמה מאנ"ש בארץ ישראל, ביניהם החסיד הנלהב ר' שמואל העשיל פרידמאן ז"ל הי"ד, מבני חבורתו של ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל, אשר גר אז בעיר הנמל יפו שהיתה סמוכה לחזית המלחמה, ומציין מעט את קורות הימים, נעתיק משם אפס קצהו הנוגע לענייננו:
וכך מספר ר' שמואל העשיל – "עכשו עת מלחמה בעולם שכמעט לא היתה מלחמה כמוה, שכל המלכים נלחמים זה עם זה: רוסיה ואוסטריה וגרמניה ואנגליה וצרפת ובולגריה וכו', וגם התוגר מאסף את כל חילותיו וכו', וכל הבנקים לא משלמים כסף, וכל המסחרים והמלאכות הולכים ופוחתים, כי אי אפשר לשלח שום סחורה – בפרט כסף, ולא מקבלים סחורות, וגם מכתבים לא מקבלים, ובקושי גדול שמקבלים מכתב אחד בכמה שבועות, כי אומרים שבכל מדינות המלחמה מבקרים המכתבים וכו' וכו'. ויהי רצון שיהיה הכל לטובתנו, שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן סלה".
וישראל תפשו אז את אומנות אבותם, כאשר הוא מתאר: "בכל יום קמים קודם אור הבוקר בבתי כנסיות לומר תהלים וסליחות, והיום יום ה' גם כן תקעו בשופרות אודות המצב הרע שבעולם כעת לרגלי המלחמות הגדולות שהתחילו כעת, שכמעט כל המלכים הולכים להילחם זה עם זה". וכן בהמשך דבריו: "איך שיהיה, בני ישראל מתעוררים לתשובה, קמים קודם אור היום ואומרים סליחות והושענות ותהלים, ובכל יום ויום אומרים פעמיים 'אבינו מלכנו', יהי רצון שנוושע בישועה וגאולה שלמה.
ר' שמואל העשיל עצמו ניצל את המצב להרבות בתורה ועבודה, וכך הוא כותב: "לרגלי המלחמות הגדולות שכעת בעולם, והתוגר גם כן מכין את עצמו, כל המסחרים וכל המלאכות כמעט נפסקים, וגם אנחנו התחלנו לעבוד רק חצאי ימים, וברוך ה' יש לי כעת זמן ללמד ולהתפלל. יהי רצון שיהיה הכל לטובה".
בתוך דבריו הוא מזכיר כמה פעמים את העובדא שזו היא מלחמת עולם, וכי: "מלחמה כזאת עדין לא היה בעולם". אבל, הוא מתחזק ואומר: "אני מאמין באמונה שלמה שהכל יהיה לטובתנו וישועתנו הנצחית".
הוא מספר שביום ד' פרשת מקץ בא ליפו אוניית מלחמה, לעת עתה סגרו כל החנויות, יהי רצון שיהיה הכל לטובה. מתוך האונייה יצא אווירון, ועף דרך יפו לרגל את העיר. כמו כן הוא מספר בכאב ובצער על יהודים שעוזבים את ארץ ישראל, מי מהם ברצון ורובם באונס. לשמע שמועה זו הצטער מאוד ואנחה בוקעת מקולמוסו: 'כי היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ הולך ומתרבה, באים בכל יום כמה מאות אנשים מירושלים, ומגרשים אותם משם, ונוסעים באוניות לחוץ לארץ'. על כאבו זה ניסח וכתב 'קול קורא', לחזק את אלו שמוסרים נפשם להישאר בארץ הקודש על אף המצב, וגם לעורר את אלו שרוצים לעזוב את אדמת הקודש, לבל יסכימו להתגרש מהסתפח בנחלת ה', וכן כתב בין יתר הדברים:
"אחינו בני ישראל! אשריכם יושבי ארץ ישראל, שאין בהם לא חטא ולא עוון – לא בחיים ולא במתים. בפרט "מי שיש לו בה חלק ונחלה, כאילו יש לו חלק ונחלה בעולם הבא". וכל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ "אפילו יש לו זכות אבות, אינה עומדת לו", ו"כאילו עובד עבודה זרה". כי כמו מי שבא לארץ ישראל הוא מניח אבן להבנין של הקדושה, כמו כן, מי שיוצא לחוץ לארץ הוא כמו שמהרס אבן מהבניין.
ועתה, אל אחינו בני ישראל אקרא, וברחובות אתן קולי: מאן בעי חיי, מאן בעי חיי, ישאר בארץ החיים לאכול מפריה ולשבוע מטובה, כמאמרם ז"ל: "בזמן שאדם זוכה, זוכה לו ולדורו ולדורות עולם". וגם דרשו על פי הפסוק שבמשלי: "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", שזה נאמר על ארץ ישראל, שיותר טוב פת חרבה בארץ ישראל, מכל התענוגים של חוץ לארץ.
אל תברחו מלפני ה' אלקינו, כדכתיב אצל יונה הנביא: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', וירד יפו וימצא אניה" וגו', ופרש רש"י: 'לפי שאין השכינה שורה בחוץ לארץ' וכו', עין שם. וכן דוד המלך עליו השלום שיצא לחוץ לארץ, אמר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמר לך עבוד אלוהים אחרים" כי בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וכאלו עובד עבודה זרה, "ובהר ציון תהיה פליטה" אמר הכתוב".
בהמשך סיפור הדברים, הוא מתאר את מצב העניות הנוראה ששרר אז בארץ הקודש: "ופה בארץ ישראל, אנחנו פה מסוגרים – אין יוצא ואין בא, רק פעם בכמה חדשים בא אוניה אמריקנית ומביאה כסף הנה, ועניות שוררת פה מאד, אשר כמעט הרבה אנשים גוועים מרעב, ובכל פעם גוזרים עלינו גזרות שונות, ה' יתברך ירחם עלינו. אבל גם מרחוק אנחנו רואים צמיחת קרן ישועה, כי כל מה שנעשה בעולם הוא בודאי רק בשביל ישראל, ואם ירצה ה' בקרוב נזכה לגאלה שלמה, ה' יתברך יקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצנו הקדושה.
לאורם נסע ונלך, נחדש ימינו ונעורינו, קדושת ארץ ישראל להמשיך עלינו בהדריכנו על אדמתנו, ובמהרה נזכה להמתקת הדינים מעלינו ומעל כל ישראל, שבכל העולם כולו, ובפרט יושבי ארץ הקודש, אשר בקרוב עוד יקבץ עליו לנקבציו, ובאו האובדים והנדחים וכולם ישובו בתשובה שלימה, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי, בב"א.
אין לך מקום יותר בטוח מארצנו הקדושה
דעת תורה ברורה של החסיד ר' גדליהו אהרן קעניג זצ"ל בה הוא קובע בנחרצות: חסיד ברסלב בארץ ישראל זהו נצחון המחלמה
בין כתבי החסיד ר' גדלי' אהרן קעניג ז"ל שמאריך מעט בנעימות לשונו, והרי לפניך שנים מהם. במכתב אחד הוא כותב: "מאוד עגמה נפשי לשמוע אשר נמצאים אנשים שמצאו עילה להימנע מלעלות לארצנו הקדושה, מ(עקב)דם נפשות טהורות אחינו בני ישראל אבות ובנים שנשפך כמים. ה׳ יודע אם לעקל אם לעקלקלות, כי קרוב לודאי לומר שבין כך ובין כך לבם רחוק מלכסוף ישיבת ארץ ישראל, והמה נעים להם לשבת על סיר הבשר וכו׳. אבל על כל פנים, לא היו דבריהם נשמעים כך באזני ההמון עם התמימים והכשרים הישרים בלבותם, ועתה עם מאורעות הדמים, רמה רוחם".
בהמשך הוא כותב: "על אף הכל, דע לך אהובי חביבי, כי אין לך מקום יותר בטוח מארצנו הקדושה, כי מה שלא יהיה, מקרא כתוב בתורה "והארץ אזכור", ולא חשיד קודשא בריך הוא לעשות תורתו פלסתר חם ושלום. ומאוד ראוי לנו בזמן כזה לעורר לב המקורבים לדרכי רבינו הקדוש ננמ"ח זיע"א, להגביר חיילים בכל הכוחות לטובת יושבי ארצנו הקדושה, העוסקים בחיזוק ישוב ארצנו הקדושה, כי כל המאורעות הקשים שעברו על ראשנו, הכל כדי להזכירנו עד כמה השכינה הקדושה נמצאת במצוקה וכאבים, אנא ה' הושיעה נא. ובוודאי אשר בחיזוק הישוב בארץ ישראל תמצא השכינה הקדושה מקום לשכון כבוד בתוכה, ובפרט כשעוסקין בזה אנשי שלומינו המאמינים בקדושת הצדיק האמת המשפיע בקדושתו בארץ ישראל".
לקראת סוף המכתב הוא מוסיף: "ודם ישראל הנשפך כמים, הגורם להניא בני ישראל מעליה לארץ ישראל ארצנו הקדושה, אין זה אלא מלחמה עצומה המתנהלת בין הקדושה ובין הסטרא אחרא הטוענת ליסטים אתם, אבל בכוח הצדיק האמת היודע סוד הדרך לארץ ישראל, וסוד ארץ ישראל וכו', נזכה בודאי לנצח את המלחמה, ולעורר לב בני ישראל עם קדוש לעלות לארץ ישראל, כי כל אחד מישראל כשבא לארץ ישראל, זה בעצמו הוא נצחון המלחמה".
במכתב נוסף מתייחס ר' גדלי' לתופעה זו, וכותב: "והמלחמות שבארץ ישראל, אור קדושת נועם ארצנו הקדושה היא ארץ ישראל, בפשיטות גמור, מיט דיא שטיבער מיט דיא הייזער, (-עם הבתים הללו והדירות הללו). כי אחרי שאויבינו בגוף ובנפש קמו עלינו למלחמה לכלותנו, פחדו בציון חטאים ובורחים עם משפחותיהם לחוצה לארץ, ובזה מחלישים דעת ההמון בית ישראל עם קדוש שבארץ ושבחוצה לארץ ואת רצונם הטוב לחזור ולשוב ולקבוע דירתם בארצנו הקדושה שהיא בית חיינו. ולעומת זה בקדושה אנחנו צריכים מאוד להתחזק ולראות שלא יעלה ולא יבוא בלבנו חס ושלום שום פירוד מרצונותינו הטובים שיש בתוכנו להיות קבועים בארצנו הקדושה, לדור בה ולגדל בה את יוצאי חלצינו לתורה ולתפלה ולכל עניני עבודת השם יתברך".
"לדעתי", כותב ר' גדלי'. "זהו אחד הנסיונות שמנסה השם יתברך אותנו באלו המאורעות, הנשמור אמונים לארץ אבותינו הקדושים ולמולדתנו, ובזה יווכח לעיני כל מי הוא הראוי לשבת בארץ ישראל ומי לא חס ושלום. כי ארצנו הקדושה בפשיטות – והצדיק יסוד עולם, הוא ענין אחד ממש, כמובן ומבואר כמה וכמה פעמים בספרי רבינו הקדוש ובספרי ליקוטי הלכות. ועל כן, כמו שהמחלוקת שבין הצדיקים השלמים באה לנסות אותנו בכדי להשיבנו מדרכי מיתה לדרכי חיים, כמבואר בהתורה ב'חצוצרות', כמו כן כל מה שנעשה עם ארץ ישראל הוא גם כן על אופן זה, לנסות אותנו מי ראוי להתחזק ולשבת בה".
הוא מסיים בחדות לשונו: "ולפי זה היה מן הראוי שאלו הבורחים יכו בידיהם על פניהם ועל ראשיהם ויתחרטו על מעשיהם הרעים ויתוודו על עוונותיהם שגרמו המלחמות והנסיונות, וישובו אל ה' בחזקה ויתאמצו בתפלה ובתשובה וכו' עד ירחם עלינו ועליהם שנזכה לגור בשלוה בארץ מגורי אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב וכו', אנא אהובי חברי הטוב באמת, קח נא דברי אלה אל לבך, ותגביר חשקך להשתקע בארצנו הקדושה, עד שתזכה לזה באמת, כי באמת כאן בארצנו הקדושה אנחנו יותר בטוחים בחיינו בגשמיות וברוחניות מכל ארץ אחרת כידוע למבינים".
***
"מודים אנחנו לכם מאד על שאתם שואלים ומתענינים בשלומינו ובסכנה כאן בארץ הקודש, אבל אנחנו מוכרחים לכתוב לכם, ראשית דבר, שאפילו על פי הלכה, מי שגר בארץ ישראל אסור לו לצאת ממנה לחו"ל" * ממכתביו של החסיד ר' שמואל שפירא ז"ל
החסיד ר' שמואל שפירא ז"ל במכתב ששלח לחוץ לארץ, לאחד שהסתפק בעניין 'האם מותר לחזור לארץ ישראל בעת מלחמה', באותם הימים. מתחילה הוא כותב לו: "בעיקר שאלתך בעניין החזרה לארצנו הקדושה, הנה ידוע דרך רבינו הקדוש ז"ל שעל ענין מסירות נפש לא היה מייעץ לאדם, רק האדם בעצמו צריך להתחזק בזה'. אך, כותב ר' שמואל וממשיך: 'כתוב בספר המידות שעל ידי ישיבת ארץ ישראל משיגין השגחת השי"ת על העולם, וידוע מאמר חז"ל אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, וכיון שמשיגין השגחת השי"ת על העולם, כבר אין שום פחד ושום דאגה כלל'.
כך גם כותב ר' שמואל במכתב אחר אשר ממוען לחו"ל, וזה לשונו: "אנחנו ב"ה בריאים, בתחילת המלחמה היינו שרויים בפחד גדול מאוד, אבל ב"ה היה זה בחסד גדול, היה לנו נסים גדולים, ועכשיו ב"ה נשקט הכל, ויעזור הש"י ויעשה לנו תמיד ניסים בזכות ארץ הקודש, מודים אנחנו לכם מאד על שאתם שואלים ומתענינים בשלומינו ובסכנה כאן בארץ הקודש, אבל אנחנו מוכרחים לכתוב לכם, ראשית דבר, שאפילו על פי הלכה, מי שגר בארץ ישראל אסור לו לצאת ממנה לחו"ל".
והוא ממשיך: "סבא שלי הגיע לירושלים עיה"ק לפני שמונים שנה, בעת שהישוב היה קטן מאד והיה זה מסירות נפש גדול, וב"ה כבר ראינו את השגחת הש"י על ארץ הקודש, כמה פעמים עם ניסים גדולים. בעת המלחמה עם היטלער ימ"ש, ידוע שהיה כבר על הגבול של ארץ הקודש, והיה מדובר שביומיים הוא מוחק את כל הישוב ח"ו, והש"י עשה נס גדול והלך לו מכאן. וכן לפני תשע שנים בעת המלחמה עם הערבים היה לנו נסים גדולים למעלה מדרך הטבע. ואנחנו מקווים שיקויים בנו הכתוב ארץ אשר ד׳ אלוקיך וגו'".
(אבקשה – טבת תשפ"ד)
