'נאר אזמרה'…
כשאדם מרגיש שהולך לו 'כסדר' בעבודת ה'. האם גם במצב זה הוא אמור לחיות עם 'עצות ההתחזקות'?
ההתחזקות היא אמת לאמיתה
תשובת הר"ר יהודה זכריש הי"ו, ירושלים
ההתחזקות אינה משכך כאבים… כשרבי נתן בא ומחזק אותנו, הוא לא המציא בשבילנו דיבורים על נקודות טובות כדי שלא נשבר לגמרי ח"ו… אלא כל דיבורי ההתחזקות הם אמת לאמיתה!
כשרבינו אומר לנו שה' מתפאר עם כל מעשה טוב או אפילו מכל נקודה ותנועה בעלמא שאנחנו עושים – זוהי האמת הצרופה! אם כך, ברור שההדרכות של רבינו להיות בשמחה ולהעריך כל תנועה בעבודת ה', עבודה זו שייכת תמיד בין בזמן עלייה ובין בזמן ירידה.
והאמת היא, שכדי להצליח להשתמש עם ההתחזקות בזמני ירידה, חייבים לחיות עם הדיבורים האלו תמיד. כי העובדה שאנו יודעים הרבה עצות של התחזקות, והידיעה עד כמה נחת רוח יש להשי"ת כשחוטפים איזה טוב מתוך כל הבלבולים והמעברים – הידיעות האלו לא תמיד עוזרות לצאת מהמרה שחורה ולהתחיל לשמוח עם כל דבר קטן שעושים. רק אם האדם חי כך גם בזמני עלייה, שאז יש את היישוב הדעת להחדיר עמוק בלב ובמח את הדיבורים האלו – רק כך הוא יוכל להאמין בכל העצות של התחזקות גם בזמני ירידה.
בנוסף ניתן לומר, שהנפילות שיש לאדם, נועדו בעצם רק כדי שעל ידם הוא יתחיל לחיות עם האמת הזאת – שה' איתו עמו ואצלו. אבל אם האדם יחיה תמיד עם דיבורי ההתחזקות, הוא אכן ימנע מעצמו את הירידות והמעברים…
התחזקות כדי להתעורר…
תשובת הר"ר מרדכי שלום רוזנפלד הי"ו, בית שמש
ר' נתן מתייחס לנושא הזה בליקו"ה – בהלכה שבנויה על תורה ו' (שבת ז). שם רבינו מדבר על הבקיאות הנצרכת בכל מצב בעבודת ה' – בקי ב'רצוא' בזמן עלייה, ובקי ב'שוב' בזמן ירידה. ועל פי זה מפרש ר' נתן את המשנה בתחילת מסכת שבת, שאומרת: "יציאות השבת – שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ", – מי שעומד 'בפנים' הכוונה שהוא בבחינת 'רצוא', ומי שעומד 'בחוץ' הכוונה שהוא בבחינת 'ושוב'. על זה אומר התנא של המשנה 'שתים שהן ארבע בפנים' – גם מי שהוא בעלייה שהוא במדרגת 'עייל', גם לו יש שני עבודות, עבודה של 'רצוא' ועבודה של 'שוב'.
ובמילים פשוטות; בזמן עלייה, אף שהאדם מצליח לעבוד את ה' ולהתקדם עוד ועוד, עדיין, לעומת מה שהוא עוד לא זכה, דהיינו, המדרגה הבאה- כלפיה הוא בבחינת 'ושוב'. כי בכל מדרגה שהוא נמצא, תמיד יש לו רצוא ושוב.
לדוגמא, מי שעד היום למד חמש שעות, והתחזק והתחיל ללמוד עשר שעות ביום. את העשר שעות האלו, אפשר ללמוד עם כל הכוחות ואפשר גם ללמוד בצורה פחות איכותית. ומי שלא לומד כמו שצריך, הוא מצד אחד ב'רצוא' – כי הוא לומד עשר שעות, אבל הוא גם ב'שוב' – ועל כך הוא עדיין הוא צריך את ההתחזקות.
לא לחינם קרא לזה רבינו בלשון 'הלכה', כי זה ממש הוראה כיצד ללכת ולהתקדם בעבודת ה', בכל רגע צריך להשתמש גם עם 'רצוא' וגם עם 'שוב'.
ישנה גם נקודה נוספת, על פי מה שמובא בתורה ז' תנינא, שצריכים לכלול את ההארה של בן ואת ההארה של תלמיד. דהיינו שהצדיק מודיע לבן 'איה מקום כבודו', ולתלמיד הוא מודיע ש'מלא כל הארץ כבודו', והעבודה היא, לכלול את שני ההארות יחד.
והכוונה למעשה היא, שהרי המטרה של התחזקות אינה לשמח ולנחם את הנשברים שיוכלו ללכת לישון… אלא *'התחזקות'*פירושה להיות עזים ו*חזקים* להמשיך עוד ועוד בעבודת ה'. וממילא עצות ההתחזקות נכונות תמיד – דהיינו; בזמן ירידה, להתחזק במובן הפשוט, כלומר, לא להניח את מקומו אף אם יעבור עליו מה, ולהמשיך לעשות את שלו כפי יכולתו. ואילו ההתחזקות בזמני עלייה היא; שאדם צריך לחזק את עצמו הרבה כדי שיוכל להתעורר ולהמשיך לעבוד את ה' ביתר שאת!
באמת הולך לו כסדר?!…
תשובת הר"ר משה לוי הי"ו, עמנואל
קודם כל, מי שבאמת מקורב לצדיק, המצב הזה ש'הולך לו כסדר' – מאוד רחוק ממנו בדרך כלל… כל ספרי רבינו מלאים בדברי התחזקות למי 'שרק מתחיל להיכנס לעבודת ה' והוא רואה שאין מניחין אותו כלל לכנוס לשערי הקדושה'. אם הוא מרגיש שהמצב בשליטה והכל בסדר אצלו, הוא צריך לבדוק האם ההרגשה הזאת אמיתית, או שהתחושה הזאת נובעת בגלל שהוא כבר מתחיל להזדקן, ולכן כבר לא עובר עליו…
אבל האמת היא שאף אם הוא באמת ב'עלייה', הרי ברסלב'ר חסיד צריך תמיד התחזקות, וגם בזמני עלייה.
אצל אדם שמסמן לעצמו יעדים ברורים – כשהוא משיג אותם הוא מרוצה, ולא מחפש להתקדם הלאה. לדוגמא, אם הוא רוצה להיות 'מגיד שיעור' – ייתכן שבתחילה יעבור עליו זמן של קושי ויגיעה, אבל בהמשך, אם הוא מאוד רוצה – יגיע לזה. ואפילו בדברים פשוטים יותר, אם תקופה ארוכה אדם חפץ להתרגל לקום כל בוקר בשעה שבע, אבל זה לא הולך לו. אך אם הוא יעשה מאמץ רציני, כנראה שאחרי תקופה הוא יגיע לזה, וממילא המשך היום ילך לו 'כסדר'.
אבל מי שיודע מרבינו, אף פעם לא יודע שבעה. רבינו תמיד נותן לו רצונות וגעגועים להמשיך עוד ועוד. כי אם עכשיו המדרגה שלו זה לקום בזמן תפילה, הוא יכסוף כל כך לקום בזמן קר"ש. אחרי שהוא יגיע לזה הוא ירצה להקדים ולקום כותיקין, וכמובן פה זה לא נגמר, כי הרי עיקר עבודת איש הישראלי הוא לקום בחצות הלילה…
רבינו תמיד נותן לנו את הכיסופים ואת הרצון לכסוף לדרגה הכי גבוהה. בכוחו של רבינו, יש לנו שייכות גם עם דברים שבעיני העולם זה לא שייך לדור שלנו…
אפשר לראות את אנ"ש אפילו בגיל שבעים – איך שהם מסתובבים עם געגועים ועם לב נשבר, מה אפשר להוסיף עוד בעבודת ה'. וכמו שמובא בתורה כ"ב – אותה למדנו לאחרונה ב'תורה הזמנית', שצריך תמיד ללכת מדרגה לדרגה לעשות מ'נשמע' 'נעשה'.
על כל זה וודאי צריך הרבה התחזקות, להמשיך בעבודת ה' עוד ועוד, ולא להתבלבל מכל פעם ש'אומרים לו המתן', עד שנזכה "להיות איש ישראלי באמת – שהולך מדרגא לדרגא" (קיצור ליקו"מ).
השאלה לחודש הבא:
העצות הנפלאות של ההתחזקות – ודאי מועילות לכל אחד באשר הוא, להשיב את נפשו בשבעה משיבי טעם. האם יש משהו ייחודי בהתחזקות שתלוי דיקא בהתקשרות לצדיק?
