"אָמַר שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁלֹא יִהְיֶה לָהּ הַקְשׁוּי לֵילֵד כִּי-אִם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁבָּאִין לְפָנָיו, וְתֵכֶף שֶׁבָּאִין לִפְנֵיו תַּלד מיד (חיי מוהר"ן רע"ח). "מקשה לילד. בין מען קומט צו מיר" – "מקשה לילד… עד שבאים אלי" (שיש"ק). רבינו הק' – כך גילה לנו מוהרנ"ת – היה אסור במופתים: "זאת לדעת, כי רבינו ז"ל היה קשור ואסור מלעשות מופתים בעולם. כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש בפירוש. ואף שלפעמים עשה איזה מופתים נוראים, עם כל זה היה לפרקים ולעיתים רחוקות, וגם לא נראו ממנו מופתים באתגליא כ"א בתחילת ימיו, אבל בסוף ימיו היה סתום ונעלם לגמרי."(הקדמת חיי מוהר"ן כת"י). הסיבה הגלויה לכך, ממשיך מוהרנ"ת, היא – ש"כל ההתגלות שנתגלה קצת אורו הגדול לאנשיו ומכיריו היה רק ע"י התורה הנפלאה והנוראה שגילה בעולם, אשר לא נשמע כזאת מימים רחוקים." (שם) וע"כ, אם היה גם חושף את זרוע עוזו ומרעיש פני תבל במופתים כפי כוחו וכפי שנהג זקנו הבעש"ט הק', אזי הייתה מתבטלת הבחירה ועימה כל מעשה בראשית העומד עליה. (כוכבי אור)
נעלם, אם כן, ונשגב מדעתנו הקטנה, מה ראה על ככה לשנות מדרכו, לפרוץ את חומת האיסור, ולפעול נס גלוי כל כך ותדיר כל כך של ישועה למקשות לילד לדורי דורות, וללוותו בהצהרת נצח: "פעלתי אצל השי"ת – מקשה לילד ביז קומט צו מיר".
רלוי"צ ז"ל היה רגיל לספר כי באומן בזמנו, היה הנס כל כך גלוי, ידוע ומפורסם לכל, עד שאפילו המתנגדים החריפים ביותר, בעת שנזקקו לישועה למקשה לילד, היו – משגרים בסתר, מחמת הבושה, שליח לציון רבינו הק' ומיד היה יוצא קול: "מזל טוב", ("ואם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו עאכו"כ")
שנים ארוכות נמנעה הישועה הזו מכלל ישראל יען כי גבה טורא, ומסך של ברזל הפריד בינם לבין ציונו הקדוש, אבל, בחסדי ה', בבוא העת, שוב נפתחו השערים, ושוב נתגלה עזוז כוח הבטחתו הנ"ל, ובדידי הווה עובדא – בשנת תשנ"א – השנה הראשונה בה התקבצו אלפים להתפלל עימו יחד ברננה (בתשמ"ט הגיעו 260 חסידים, בתש"נ -1300 ובתשנ"א-3000),בז'תשרי, נולד בני למזל טוב, אך קדמו לכך ייסורים קשים מנשוא, זה עתה שבתי מאומן, שבשעת ליל מאוחרת כשעתיים אחר חצות, צלצל הטלפון מבית החולים ובאנחות קורעות לב הודיעוני כי המצב חמור ביותר וכבר הופיעו, לדברי הרופאים, סימנים המלמדים כי סכנה לחיי הילד ואימו יש בכל רגע של עיכוב. אימה ורעד אחזוני. בעודי משתומם, נפל בדעתי בס"ד זיכרון הסגולה העתיקה, אשר שנים רבות לא נעשה בה שימוש. אך זאת יש לזכור, כי בשנה המדוברת, טרם נראו בארץ מכשירי השיח רחוק נטולי החוט של ימינו. והדרך היחידה להתקשר, עם הנמצאים מעבר לים, הייתה באמצעות טלפון קווי, אשר חוגה לו עגולה, אותה, נדרש המתקשר, לסובב סיפרה אחר סיפרה ולהמתין בסבלנות לשובה אט אט למקומה הטבעי.
אוקראינה השתחררה זה עתה מעול השלטון הסובייטי (זמנית מסתבר) וגם היא אחזוה חבלי לידה מחדש, שהתבטאו בדלות ועניות (זה כמובן לא מנע את תושבי אומן מלהפקיע את מחירי האירוח באופן מזעזע ולדרוש עבור לינת לילה לא פחות מדולר שלם!). לאו בכל ביתא שכן אז מכשיר טלפון. אנ"ש חזרו, איש לביתו, מיד אחר ר"ה והעיר אומן התרוקנה ושממה כליל מחסידיה. כיצד יכולתי, איפוא להעביר את בקשתי הבהולה לתפילה? בהשגחה מופלאה סיבב ה' כי בדירה, בה לנתי בימי הקיבוץ, בקומה הראשונה של בניין הקומות הסמוך לציון, לנו עמי כמה מחבריי ,שנמנו על צוות מארגני הקיבוץ ולצורכם הותקן, בדירתנו קו טלפון אמיתי, אשר גם אנוכי עשיתי בו שימוש לצורכי קשר עם המשפחה. בחסד ה' עלי, זכרתי את המספר, אך עדיין לא ידעתי אם מישהו מדיירי הבית התעכב באומן. ושוב – בהשגחה פרטית – הורמה השפופרת. לדברי העונה, תפסתי אותו, ליד הדלת, שניה לפני שיצא מהדירה אל הציון הק'. קיצורו של דבר – לא עברו יותר מכמה דקות ושוב צלצל הטלפון מבית החולים – "מזל טוב בן" התבשרתי בשמחה – זה עבד!
כמדומני שהייתה זו הפעם הראשונה, מאז ירד מסך הברזל על הציון – כחמישים שנה לפני כן, שכוחו והבטחתו של רבינו למקשה לילד, באו לידי מעשה וכמובן התגלה שליחו של הנס, לא נס.
כאמור, אין עמנו יודע עד מה ומה נשתנה נס זה מכל הנסים שליו לא חלה ההסתרה. אמנם הבקי מעט בספרי רבינו, יודע כי רבו מספור התורות בהן מוזכר ומבואר סוד הלידה וקישויה (ליקו"מ כ"א, ל', ב' ח"ב ועוד רבים). בכתבי האר"י (שער הכוונות פסח) מובא נוראות סודה של ההיא איילתא המקשה בלידתה עד שבא אותו נחש ונשיך לה. סוד נורא, שנאנס האריז"ל לגלותו ע"י הפצרת מהרח"ו ז"ל ונענש באובדן נפשות ר"ל. בליקו"ה חשף מוהרנ"ת, בכמה מקומות (נט"י לסעודה ו' מ"א, מנחה ז' פ'), מעט מנפלאות סודו של מאמר זה ולימד כי עיקרו מרמז על גאולת כנסת ישראל, התלויה ועומדת בתפילתו של צדיק הדור, המלקט ומקבץ נפשות נידחות מבטן הנחש ומעלה אותן בעיבור עד שמעוררם לכסוף אל ה' ולצעוק אליו באמת. ולבלי ליפול מכל ההווה ועתיד לעבור עליהם. מדברים אלו ורבים אחרים,מתנוצץ לנו מרחוק, כי עומק לפנים מעומק, יש בעניין המקשה לילד, ועדיין אין איתנו יודע פשר דבר. עכ"פ מופת זה, של המקשה לילד, היה, כאמור יוצא מן הכלל. כי בעוד שערי החכמה, בחיי רבינו הק', נפערו לרווחה, שערי נסים, לעומתם כמעט ננעלו.
אמנם מיד אחרי הסתלקותו, הושוו השערים. הציון הקדוש התגלה, לא רק כנחל נובע מקור חכמה, אלא גם כמעיין המתגבר של ישועות ונסים לאלפים. הדברים היו כל כך מושרשים ומוחשים אצל אנ"ש, עד שראבר"ן ז"ל לא חשש להצהיר ולומר כי: "בציון של רבינו, כשמתעקשים פועלים". רלוי"צ ז"ל היה מסביר כי אין הכוונה ח"ו לדחוק את השעה ולהתעקש בדעתו כנגד השי"ת. זה, כידוע איסור חמור המוליד כעס ועצב בלב, אלא כוונתו היא להתעקש כנגד עצמו, להתחנן ולהפציר שוב ושוב ברחמים ובתחנונים ללא ליאות ועייפות ואז וודאי יפעל.
יעידו אלפי ורבבות המשתטחים על קברו – כמדומה שאין אחד מהם שאינו נושא באמתחתו סיפורי ישועות, וכבר אסף איש טהור מאנ"ש, בשנים הראשונות לפתיחת הציון סיפורי מופתים והדפיסם מידי שנה בספר שעורר רבים וטובים ליסע אומנה. עד שגאו המים והתרבו הנסים (והחובות על הוצאות ליקוטם והדפסתם) ובטלה היוזמה וחבל, כי פרסומי ניסא ופרסום שם הצדיק כזה אין בנמצא. (מאידך איכא למיחש, שמא תפילת צדיק כי מופתיו, אשר עשה, ישכחו מלב, היא הגורמת).
אם נלך ע"פ ההסבר המובא לעיל להסתרת הנסים בחיי רבינו עקב הכרח הבחירה, נוכל אולי להבין כי גילוי המופתים אחר הסתלקותו, מלמד שהסתלקותו ז"ל והעלמתו הפיזית מעינינו, בתוספת גשמיות הדור, השלימו את הנצרך להבטחת קיום הבחירה, על אף גילוי הנסים.
ועדיין לא נגענו במופת העיקרי הגדול והמופלא מכל, שכדברי מוהרנ"ת, לא נראה ולא נשמע לו תקדים: "ביותר התגלה עוצם גדולת קדושתו, מעוצם היראה והקדושה שהיה מכניס בכל מי שזכה להתקרב אליו, וכל מי שהיה מדבר עמו בדרך התקרבות, יהיה מי שיהיה, היה נתמלא יראה וקדושה והיה מתלהב מאד מאוד להשם יתברך בהתלהבות חזק מאד, אשר לא נראה כזאת מעולם, שע"י דיבורים בעלמא יתלהב האדם כ"כ לעבודת השם יתברך, ואי אפשר לבאר ולספר זאת בכתב כי אם מי שזכה לראות זאת בעיניו". (הקדמת חיי"מ הנ"ל).
טוב להודות לה' שאף אנחנו כולנו פה היום כולנו חיים, זוכים לראות זאת בעינינו מידי שנה בשנה בעלותנו ציונו הק' אומנה, שכוחו אז כן כוחו עתה, בתוספת כפולה ומכופלת בבחינת פי שניים, ועל זאת יעיד ויגיד מאור פני השבים מהציון הק' הקורנים מהתעוררות וכיסופים חדשים לתשובה ומעשים טובים.
(אבקשה)
