דברות קודש היוצאות מנהמת לב בנפלאות גדולת התלמיד מוהרנ"ת זי"ע
אשר המאיר בעוז ותעצומות אחר הסתלקות רבינו הקדוש ברוח פי שניים יותר מבחיי חיותו
ממשא קודש שנשמעו מפי הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל ביומא דהילולא של גאון עוזנו מוהרנ"ת זי"ע
– ליל עשרה בטבת תש"מ –
בתורה ס"ו הרבי מדבר על הפסוק: "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי" (מלכים – ב', ב ט') – שאליהו הנביא אמר לאלישע; "שאל, מה אעשה לך" – מה אתן לך?!. [ואזי ביקש אלישע]; "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי"! אמר לו אליהו הנביא; "הקשית לשאול" – ביקשת דבר קשה מאד, "אם תראה אותי לקוח ממך יהי לך כן" – אם תראה את ההסתלקות של אליהו הנביא, או אז תזכה לדבר זה! ואכן כך התקיים, לאלישע היה פי שנים מאליהו הנביא!
אומר הרבי, כיצד יכול להיות דבר כזה בעולם? – ובכלל ישנה קושיא נוספת; היתכן שתלמיד יבקש מהרבי שיתן לו – שיהיה לו כח כפול ממה שהיה לרבו? אם לרבי אין זאת – כיצד הוא יכול לבקש ממנו דבר כזה? ומהיכן הוא באמת קיבל 'פי שניים'?!
הרבי מביא על כך זוהר הק', תוספתא בזוהר (פרשת נח דף נ"ט); "אלה תולדות נח נח – נח נח תרי זמני"! כתוב פעמיים נח, אומר הרבי שכך הדבר אצל כל הצדיקים – "נח לעילא ונח לתתא"! יש להם 'רוח לעילא' ו'רוח לתתא'! כל צדיק שחי בעולם הזה, יש לו חלק אלקי שעליו הוא התייגע בעולם הזה; אולם יש לו גם 'רוח דלעילא' – שהוא הרבה יותר גבוה, ה'רוח דלעילא' שיש לו בעולם העליון – הרבה יותר גבוה מה'רוח דלתתא'.
ואולם ה'רוח דלעילא' – אומר הרבי – לא יכול לסבול את העולם הזה! כזה מין קדושה גבוה הוא זה. וכל זמן שהצדיק הוא בחיים חיותו, יש התגלות רק לה'רוח דלתתא', ה'רוח דלעילא' איננה נגלית, אבל כשמגיעה שעת ההסתלקות אזי יורדת ה'רוח דלעילא' ומתאחדת עם ה'רוח דלתתא', וזה 'בחינת נשיקין'. ומכיוון שהרוח דלעילא לא יכולה לסבול את העולם הזה, היא לוקחת איתה את הצדיק, הצדיק מסתלק! אולם בינתיים נשאר בשעת הסתלקות הצדיק הרוח דלעילא – כח עליון.
כל זמן שהצדיק חי היה רק ה'רוח דלתתא', עכשיו בשעת הסתלקותו מתעורר ה'רוח דלעילא', כח עליון, סוג קדושה גבוה מאד, אלקות עליונה, והתלמיד שנוכח בשעת הסתלקותו של הצדיק – לוקח את הכח הזה של ה'רוח דלעילא'!
אם כן הפשט בזה, שהוא לא גדול יותר במעלתו מהצדיק, רק שהצדיק בעצמו – אליהו הנביא – כל זמן שהוא חי בעולם הזה, היה לו רק את הרוח דלתתא, הרוח דלעילא לא היתה – היא הרי לא יכולה להיות בעולם הזה! אולם בשעת הסתלקותו הרי ירד הרוח דלעילא, נוצר אם כן סוג כח עליון, ואלישע לקח את הכח של הרוח דלעילא – ואכן הוא יכול היה לפעול דברים גדולים יותר! לכן כתוב באמת 'ברוחך אלי', מה הפירוש 'ברוחך'? ה'רוח דלעילא'! (עד כאן מדבר מתו' ס"ו).
*
שולחן כזה כמו שיש אצלי…
בלימוד הזה מונח התחזקות נפלאה; 'כח הצדיק' – כשהוא נסתלק – נשאר ממנו כח גדול יותר לאחר הסתלקותו! וזאת ראו גם כן אצל רבי נתן, ר' נתן ענה ואמר: "א טיש וואס איז ביי מיר – איז ביים רבי'ן נישט געווען"! [שולחן כמו שיש אצלי – אצל הרבי לא היה] כך אמר רבי נתן. כששאלה אותו אדל (בת רביז"ל) על כך, אמר רבי נתן: "יא, אזוי האב איך געזאגט, נאר וואס דען – מיטן כח פונעם רבי'ן"! [כן, אכן כך אמרתי – אולם כל זה – מכוחו של הרבי] למדים אנו מכך, שאצל רבי נתן ראו את העניין של הרבי – הרבה יותר ממה שהיה בחיים חיותו של הרבי בעצמו!
כך גם היה אצל הרבה צדיקים, אפילו אצל הבעל שם טוב הקדוש – אמר המגיד הגדול: "כזה שולחן כמו שיש אצלי, אצל ה'בעל שם' לא היה"!
זה התחזקות נפלאה, כשהצדיק מסתלק – צריכים לדעת שמתעורר כח גדול יותר של הצדיק – עוד יותר ממה שהיה בחיים חיותו! רואים אכן, בזמנו של הרבי עוד לא הודפסו כל כך הרבה ספרי רבינו, אולם לאחר הסתלקותו של רבינו החלו העבודות הגדולות, התקרבו כאלו אנשים גדולים – כמו שהרבי אמר: "נישט דאס האב איך געמיינט, איך האב געמיינט אז איר זאלט ארום גיין, אזוי ווי די חיות גייען ארום, און ברומען אין וואלד צום אויבערשטן גאנצע נעכט, גאנצע טעג"! [ לא לכך התכוונתי, התכוונתי שתשוטטו, כמו שהחיות משוטטות, ותנהמו ביערות להשם יתברך לילות שלמים, ימים שלמים"!]
– ואמנם אצל רבי נתן היו אנשים כאלו! מה שלרבינו לא היו אנשים כאלו, הרי הרבי ענה ואמר: "איך האב געוואלט"! "רציתי"! אצל רבי נתן היו כאלו תלמידים ששוטטו לילות וימים שלמים כמו חיות, כל כך הם נהמו להשם יתברך – כאלו אנשים היו לרבי נתן! אולם כל זה היה בכוחו של הרבי! (דיבור זה הוא מר' אברהם בן ר' נחמן בשם מוהרנ"ת ז"ל)
*
סיפור הדפסת הליקוטי הלכות
בשנת תרי"ד – היה זה כתשע שנים לאחר הסתלקותו של רבי נתן – עליית הגג של רבי נתן הייתה מלאה בכתבים, הם כבר בלו, כבר לא יכלו להדפיסם – – כמה כבר הודפסו עד אז? בסך הכל הודפס רק ליקוטי הלכות על חלק אורח חיים!
אבל הקדוש ברוך הוא סיבב כך, שבעיר טירהווצע – בעיירה ליד טירהווצע – התעורר איזה קול של כמה מקורבים חדשים מאנשי שלומינו. היה זה בשנת תרי"ד. ואז אמר ר' נפתלי (תלמיד רביז"ל) לר' נחמן טולטשינער: "הנה החל להתעורר שם משהו מהעניין של הרבי, נחמן, סע לשם"!
ר' נחמן נסע לשם. היו שם כמה מקורבים: ר' סנדר, ור' יקותיאל – אחיו של ר' יצחק בער, ר' שמואל פיקסל, היו שם מספר אנשים בודדים. ר' נחמן הגיע לשם, ופתח את פי קודשו, והחל לדבר איתם!
היה זה ביום ראשון והם הזמינו סוס ועגלה למשך כל השבוע הקרוב, כדי שבשבוע הבא ביום ראשון הוא יוכל לחזור לעיר מגוריו אומן. הוא היה איתם שבוע שלם, ולאחר מכן נפרדו, הייתה זו כזו מין פרידה – שר' נחמן נשאר לשהות שם שבוע נוסף! כך הם נפרדו!
בשבוע השני הם שוב הזמינו סוס ועגלה לנסיעתו חזרה, והם שוב נפרדו כמו בשבוע העבר – – הוא נשאר לשבוע נוסף! כך למשך 'שלשה שבועות' הוא שהה שם! 'שלש פעמים' הם נפרדו, אולם הם לא יכלו להיפרד ממנו!
והם שאלו אותו: "ר' נחמן, מהיכן אתם לוקחים כאלו דיבורים? דבריכם כמעיין נובע, ממש נובע"! אמר להם ר' נחמן: "מאחר שרבי נתן כבר נפטר, ועליית גגו מלאה בכתביו, ואין מהיכן להדפיסם! מה יהיה"?!
ענה ר' סנדר [כל זה היה בשנת תרי"ד, מאה שלושים שנים, נורא]; "אנו נותנים לכם תיכף 'מאה רובל', וכשתתחילו להדפיס ניתן לכם 'מאה רובל' נוספים, וכשתסיימו להדפיס ניתן לכם 'מאה רובל' נוספים"! ככה הוא נתן לו 'שלשת מאות רובל' – בשנים ההם!
ר' נחמן נסע משם לעיר טשעהרין, והוא עורר את כולם, געוואלד: "מקורבים חדשים שיש להם רק כדי פרנסתם, לא גבירים, והם נותנים מכספם לעינינו של הרבי 'שלשת מאות רובל'! מיד נהייתה התעוררות, ועד שנת תרי"ח ר' נחמן טולטינשער הדפיס את כל חלקי 'ליקוטי הלכות' – כל ההתעוררות הזו הגיעה מר' נחמן טולטשינער!
גם כאן ראו דבר זה, את העניין של 'ויהי נא פי שנים ברוחך אלי' – ראו זאת אצל הרבי ור' נתן, וכן אצל ר' נתן ור' נחמן – כל זה ראו אצלם!
*
גדולים צדיקים במיתתן…
הקדוש ברוך הוא ריחם עלינו, כשצדיק מסתלק – – זו התחזקות נפלאה, בוודאי הפסדנו כזה מין אור, 'הרבי' היה בוודאי – 'בית ראשון' היה בוודאי גדול מאד, קדוש מאד, ובפנימיות אכן ההשגות אלקות גבוהות יותר, ונעלות יותר, אולם הכוחות שנובעים, הן בהדפסת ספרים, הן בקירוב אנשים חדשים, ושכל אחד יתחזק מעט – – זה ביתר שאת דייקא לאחר הסתלקותו!
כך גם היה לאחר הסתלקותו של רבי נתן, רבי נתן נסתלק בשנת תר"ה, ואז הדפיסו בסך הכל רק כרך אחד של ליקוטי הלכות, חלק אחד מאורח חיים, לא יותר מזה, אפילו לא את כל חלקי אורח חיים – ר' נחמן הוא זה שהדפיס את זה – הוא נסע מביתו של ר' נתן, היה זה בחורף, אפילו נעליים לרגליו לא היו לו, הוא כרך את רגליו עם סחבות, והביא ליקוטי הלכות, הוא הדפיס חצי מאורח חיים – שליש מאורח חיים. לאחר הסתלקותו של רבי נתן הודפסו כל חלקי 'ליקוטי הלכות', ברוב פאר והדר! רואים אנו את כוחו של הרבי, שעניינו של הרבי הוא עניין שאינו נכבה לעולם! – –
וודאי שהרבי חסר לנו, האור של הרבי, האור הזה וודאי חסר לנו, אולם בכל זאת רואים אנו שדווקא עכשיו מודפסים ספרי רבינו – – זכורני עת התגוררתי באומן, רק אצל שתי אנשים, לא יותר, היו כל כרכי ליקוטי הלכות, היו צריכים למשכן חפץ ולשאול כרך ליקוטי הלכות! היום – ברוך השם – בכל בית ישנם מספר כרכים ליקוטי הלכות, יש ספרי ליקוטי מוהר"ן, גדולים, בינונים, קטנים, אפשר להחזיק ליקוטי מוהר"ן בכיס, ויש גם בגודל של גמרא – – רואים אנו שעניינו של הרבי הולך וגדל, הולך וגדל!
כמו כן נהיים יותר מקורבים, ישנם יותר מקורבים – הכל זה בחינה של 'ויהי נא פי שניים ברוחך אלי', שהתלמיד לוקח מרבו 'פי שניים'! ככה היה אצל הרבי ורבי נתן, וכך זה גם בזמננו! ממילא מותר לנו להיות חזקים ביותר בעניינו של הרבי; כל כח של הרבי, כל עצה של הרבי, כל מה שהיה בזמנו – צריך להיות גם עכשיו! צריך לחזור ולשנן זאת שוב ושוב, הרי זהו כל רצונו של הצדיק – שנלך עם ספריו, נלמד את ספריו, ולקיים את עצותיו – זהו עיקר עניינו של הרבי! הוא הרי לא רוצה שום דבר – כי אם התכלית האמיתי!
*
אינני סוחר של זפת…
ככה היה גם בחייו של הרבי, בפעם הראשונה לאחר שהרבי עבר לגור בעיר ברסלב, באו הקדרים, אלו שסוחרים בקדרות וסירים, הם נכנסו לרבי – – ככה היה נהוג ברוסיה, סחור שנסע ליריד, היה נכנס לאחר היריד לאיזה רבי, היה נותן משהו לפדיון והיה ממשיך לדרכו, הקדרים התגוררו בנעמירוב, והם נכנסו לרבי, בעיר ברסלב היכן שהיריד התקיים. בחזרתם לנעמירוב, הם אמרו: הגיע איזה רבי חדש! הוא מדבר רק מעבודת השם! הוא לא מעוניין לדבר כלום – כי אם מהתכלית, רק מעבודת השם! הוא לא רוצה לדבר שום דבר אחר"!
אנו יודעים – – אצל הרבי לא ביקשו אף בקשה, אצל הרבי היה רק דיבורים מהתכלית ומעלמא דאתי, זה מה שהיה אצל הרבי!
זה דבר ידוע, יהודי הגיע לרבי – הוא לא נמנה על אנשיו של הרבי – בבקשה לפרנסה או משהו אחר, הוא בא לרבי לבקש בקשה. אמר לו הרבי: היה סוחר שסחר בבדים, הגיע לקוח ורכש כמות גדולה של בדים, העמיס עגלה מלאה בבדים, אולם גלגלי העגלה לא היו משוחים ב'זפת', נכנס הלקוח לסוחר הבדים ואומר לו: תקשיב, אינני יכול להסיע את סחורתי, אין לי 'זפת'! נתן לו סחור הבדים מעט זפת – קח לך, לך משוח את גלגלי העגלה וסע לביתך!
ראה אותו חבירו ושאל אותו: "מהיכן היה לך זפת למשוח את גלגלי עגלתך"? אומר לו הלקוח "אחד נתן לי", הלך אותו אחד ונכנס לסוחר הבדים, אמר לו הסוחר: "וכי סוחר זפת אני"?! "חברך רכש אצלי כמות גדולה של בדים, והוא לא יכול היה לנסוע עם עגלתו, מוכרח הייתי לתת לו מעט זפת, כדי שיוכל לשוב לביתו, אולם אתה נכנס אלי רק כדי לרכוש זפת"?!
כך היתה ההנהגה אצל הרבי. הוא בא לרבי לעניין פרנסה, "וכי סוחר של פרנסה אני"?! "ההוא מדבר איתי רק מהתכלית, הוא הולך עם עצותי, הוא מציית לדברי, מוכרח אני לתת לו מעט פרנסה, כדי שיוכל ללכת, כדי שיוכל לעבוד את השם יתברך, הנני מוכרח לתת לו משהו, כדי שעגלתו תוכל לנסוע"!.
זה מה שהיה אצל הרבי! אצל הרבי העיקר היה רק התכלית, לדבר רק מעצות של התכלית, זה היה העיקר אצל הרבי! איי, צריך גם משהו כדי שהגלגלים יסעו?! נותנים משהו כדי שהעגלה תוכל לנסוע, שהגלגלים יוכלו להסתובב.
וכך גם מתנהג הדבר עכשיו, ובזה אנו צריכים להתחדש!
*
קולו של רבי נתן נשמע בעולם
היום חל הילולת רבי נתן, כבר עברו מאז שרבי נתן הסתלק מאה שלושים וחמש שנים, אכן ישנו קול – "הקל" בגימטרייה 'מאה שלושים וחמש' שנים, הקול הזה נשמע עדיין גם עכשיו, עדיין שומעים את קולו של רבי נתן ושל ספריו הקדושים!
ועיקר הנחת רוח – שיהיו "שפתותיו דובבות בקבר" – זה רק כשאנחנו נתחדש – נתחדש באמירת 'ליקוטי תפילות', בלימוד 'ליקוטי הלכות', להתחיל ללמוד את ה'מכתבים', זהו עיקר הנחת רוח! וזה מה שרבי נתן אמר בחייו – הוא כבר הכניס הרבה אנשים לגן עדן על ידי תפילותיו!
יוצא אם כן, שרבי נתן רוצה להיות כל כך מסור אלינו, לעשות מאתנו 'אנשים כשרים', לעשות מאתנו 'אנשים יראים וכשרים' – רק על ידי ספריו הקדושים! זהו עיקר הנחת רוח של הצדיק, זה מה שהוא רצה בחייו!
ברוך השם, ישנם כבר אלפי מקורבים – לאחר הסתלקותו של רבי נתן – על ידי ספרי ר' נתן, ובזמן שאחרים מתעוררים מספריו הקדושים, על ידי שדיבוריו נשמעים בעולם ומעוררים, בוודאי צריכים אנו להתחדש בזה ביום ההילולא!
ביום הילולא של צדיק צריך כל אחד לקבל על עצמו איזה סדר בלימוד ספריו הקדושים – ללמוד יותר, והעיקר הוא לעסוק יותר בתפילות! זה העיקר, זה עיקר עניינו!
*
'איך' – גלייך צום רבי'ן!
רבי נתן נסתלק ביום שישי לעת ערב, עוד יכלו לערוך לוויה, אולם בקושי רב, וההלוויה נדחתה ונערכה רק לאחר שבת. בשבת בלילה – ר' נפתלי שהתגורר באומן – ראה בחלומו, איך שרבי נתן רץ, אמר לו: "היכן אתה רץ"? ענה לו רבי נתן: 'איך' – גלייך צום רבי'ן! [אני – ישר לרבינו!].
ר' אברהם בן רבי נחמן היה מדבר על כך – מגדלותו של רבי נתן, שעוד לפני שהוא הגיע לקבורה הוא כבר שכן בצילו של הרבי! הרי הקבורה נערכה רק במוצאי שבת, ועוד לפני שהוא הגיע לקבורה הוא כבר היה אצל הרבי!
רבי נתן אמר: "אני – ישר לרבי"! מהו הלשון "ישר לרבי"?! היו מפרשים אנשי שלומינו כך: ר' נתן בחיים חיותו הוא היה 'ישר לרבי'! אחרת, כיצד שייך להגיע ישר לרבי?!
ר' עוזר מתלמידי מוהרנ"ת היה צדיק מופלג, הוא היה יוצא לשדה במוצאי שבת, וחזר לביתו בליל שבת, כל השבוע הוא בילה ביערות ובשדות, הוא היה אדם נעלה מאד.
כשר' עוזר נפטר אמר ר' נחמן טולטשינער לר' נתן: "ר' נתן, ר' עוזר כבר יכול להיות אצל הרבי"! אמר לו ר' נתן: "אזוי גיך איז מען פון דעם עולם ביים רבי'ן"?! ["וכי כל כך מהר מגיעים מהעולם הזה לרבי?!"] הוא אמר זאת על ר' עוזר – שהיה כזה מין צדיק –: "אזוי גיך איז מען פון דעם עולם ביים רבי'ן"?!
אולם אצל רבי נתן היה זה עוד לפני הקבורה – הוא כבר היה אצל הרבי! ישר לרבי! מדוע רבי נתן זכה לכך?! התשובה היא, כפי מה שאדם דבק בעולם הזה – כך הוא גם דבק בעולם הבא! וכלשון הזוהר הקדוש: "כפום מה דאתדבק בר נש ב'האי עלמא' כך הוא ב'עלמא דאתי'".
רבי נתן היה כל ימי חייו 'ישר לרבי', 'ישר לרבי', הוא הניח את כל חכמתו ושכלו! מה הפירוש ישר לרבי'?! "איני יודע כלום מעצמי" רק מה שהרבי אומר! אפילו בלימוד – הוא היה גאון בנגלה! אולם הכל היה על פי דרכיו של הרבי, או אז זו תורה אחרת לגמרי!
כתוב בזוהר הקודש שהתורה שלומדים 'לשמה', זו תורה גבוהה מאד, והקב"ה משתעשע עמה, ישנם כמה מלאכים שהם ממונים להביא לפני השם יתברך את התורה שלומדים לשמה, והקב"ה שומר את התורה הזאת אצלו!
רבי נתן אכן היה גאון בתורה גם לפני שהתקרב, הרי רואים שביום הסתלקותו הוא ביקש שיביאו לפניו 'כל טוב' (תנ"ך), רואים אם כן שגם ביום הזה הוא הספיק ללמוד הרבה, אולם – זהו לימוד מסוג אחר, מכיוון שהוא טעם מאורו של הצדיק, והוא טעם את ה'אמת' של צדיק – כמו שהרבי אמר: "איך האב אסאך אמת אין אייך אריין געבראכט"! [הכנסתי בכם הרבה אמת] – אזי זה לימוד אחר לגמרי!
זהו הפירוש 'ישר לרבי'!, כיוון שבחייו הוא היה 'ישר לרבי', לא היה לו שום דבר אחר. זה הכוונה 'תמימות'. הוא 'רוקן את מוחו לגמרי', ככה אמר רבי נתן: "איך האב אויסגעהוילט מיין מח אינגאנצן, געהערט א ווארט פונעם רבי'ן – דאס איז מיין מח, נאך א ווארט – האב איך נאך אביסל מח"! ["רוקנתי את מוחי לגמרי, שמעתי דיבור מהרבי – זהו מוחי, עוד דיבור – יש לי עוד קצת מח"!]. כשאדם הוא 'ישר לרבי' בחיים חיותו – כמו כן לאחר הסתלקותו הוא 'ישר לרבי'! זו גדלות נפלאה!
*
ר' נפתלי, כשנודע לו לאחר צאת השבת שר' נתן הסתלק, הוא אמר כך: "ראיתי לאחר ראש השנה על הריקוד שלו שבזה הוא נפרד מאיתנו"! ר' נפתלי ראה כיצד ר' נתן רקד באותו ראש השנה – "ראיתי לאחר ראש השנה על הריקוד שלו שבזה הוא נפרד מאיתנו"!
*
כל עניני הוא ראש השנה…
ר' נתן נוהג היה לומר 'הלכה' בראש השנה, בין יום לילה – בין היום הראשון של ראש השנה ליום השני. כך היה גם נהוג אצל הרבי באמירת תורה.
בראש השנה האחרון של רבי נתן הוא לא ירד לומר 'הלכה', ואנשי שלומינו מאד השתוקקו לשומעה, שעת אמירת ה'הלכה' היתה נוראה ביותר, אש להבה ממש, אש בערה בעת אמירת ה'הלכה' – אולם רבי נתן לא יורד לאמירת ה'הלכה'! נכנס ר' אפרים בן ר' נפתלי לר' נתן, ואמר לו: "רבי נתן, הציבור הרי כל כך משתוקק לשמוע ממכם"?! ור' נתן אמר לו איזה תירוץ מדוע הוא לא יכול לרדת.
אולם ר' אפרים הבין שזה רק תירוץ, ואכן באותו ראש השנה ר' נתן לא אמר הלכה, והוא אמר כך: הסתכלתי וראיתי שאנשים באים לראש השנה כי הם רוצים לשמוע ממני 'הלכה' – לכן הם באים על ראש השנה, אולם אני בסך הכל אדם, ומי יודע אם בשנה הבאה עוד אחיה – כך הוא אמר, ממש נבואה – יצא מכך שאנשים ישמעו שרבי נתן כבר אינו בין החיים, ולא צריך להיות על ראש השנה, כבר אין ממי לשמוע הלכה, אולם הרבי הרי אמר: "גאר מיין זאך איז ראש השנה" [כל עניני הוא ראש השנה], וזה לא קשור לאמירת 'הלכה'! הרבי הרי אמר "יא דאווענען נישט דאווענען" [אם להתפלל אם שלא להתפלל] – לכן רציתי להראות לכולם שראש השנה של הרבי לא תלוי באמירת ב'הלכה' שלי"!
מה מונח באמירתו של רבי נתן?! ישנה כזו מעלה בהתקרבות לצדיק שההתקרבות עצמה לצדיק היא כל כך חשובה, עצם הדבר – מלבד מה שהקב"ה עוזר וכתוצאה מההתקרבות נפעלים דברים טובים – אולם עצם ההתקרבות לצדיק, זה שהוא נקרא על שם הצדיק, שהצדיק חשוב בעיניו, שיש חשיבות בעיניו ששם הצדיק יתקדש על ידו, זה עצמו דבר נפלא מאד! מזה ממילא כבר נצמח דברים, כמו שמה'כלל' יוצאים 'פרטים'!
*
להתחדש בקיום העצות
ברוך השם יש לנו הכל, אולם דבר אחד חסר לנו, חסר לנו 'התחדשות' – שהעניין של הרבי יהיה חדש בעינינו – כל עצה של הרבי! שלא נשכח שהרבי אומר שיש עצה של 'קימת חצות', ושעת 'חצות' היא תמיד שש שעות מ'צאת הכוכבים', הן בחורף והן בקיץ – ואל לנו לעשות בזה שינויים! שנבקש על זה הרבה מהשם יתברך, שנשתוקק לחטוף את ה'עת רצון' הזה!
יש שיחה, שעשרים וארבע שעות שיש ביממה, הם כנגד כ"ד בתי דינים. בכל שעה – ישנה התגברות הדינים. אולם השי"ת ריחם על כלל ישראל, ונתן להם שתי שעות שאלו שעות של 'עת רצון'! אכן הרבי אומר "חצות מסוגל כמו פדיון" – הרבי אומר שחצות זה כמו פדיון! בכל יום אנו צריכים לעשות פדיון, הפדיון ממתיק את כל היום כולו, את הכ"ד בתי דינים, כשאנחנו עושים פדיון בשעתיים הללו, זו המתקה – זה פדיון שגורם שכל היום כולו יהיה 'נמתק'!
העצה הזו צריכה להיות חדשה בעינינו, לבקש על כך מהשם יתברך! אנו אין לנו 'רבי זקן', 'רבי צעיר', – 'הרבי' זה הרבי שלנו לנצח, הרבי שחי לפני כך וכך שנים – 'הוא' הרבי שלנו כיום! ומה שהוא אומר – אמור גם לזמננו!!!
*
הרבי אומר – בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה י': "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, הוא מחמת שאין להם ישוב הדעת"! רק בגלל זה רחוקים מהשי"ת, כי לא מיישבים דעתם! וליישב דעתו – לדבר דיבורים להשם יתברך – גם עצה זו צריכה להיות חדשה בעינינו!
אין לנו כי אם ה'עצות' הללו! הרבי אמר: "פון מיר ביז משיח, וועט נישט זיין קיין שום חילוק, קיין נייעס וועט נישט זיין, נאר איהם וועט מען פאלגן, מיר וויל מען נישט פאלגן"! ["ביני ובין משיח, לא יהיה שום חילוק, לא יהיו חדשות, רק שלו יצייתו, לי לא רוצים לציית"!] 'משיח' כשהוא יאמר שיהודי צריך שתהיה לו 'התבודדות' – יצייתו לו, כשהוא יאמר שעיקר עבודתו של איש הישראלי היא לקום ב'חצות', 'קימת חצות בחורף'! – כשהוא יאמר דיבורים אלו, יצייתו לו! לי לא רוצים לציית!
מילא אחרים שלא רוצים לציית לרבי – הרי הרבי נמצא בבחינת ההעלמה, "וזה בחינת ההעלמה". אולם אצלנו הרבי לא צריך להיות נעלם! הרבי הרי לא מתכוון שיהיו נקראים על שמו רק 'בשם המושאל' – הרבי רוצה שנלך עם עצותיו, שנלמד את ספריו הקדושים, שנאמר את 'ליקוטי תפילות', שנקיים את העצות הקדושות, או אז "שפתותיו דובבות בקבר"!
עניינו של הרבי הוא 'נצחי', זה בחינה של מה שדיברנו מקודם 'פי שניים'!
עכשיו בזמננו – ברוך השם – רואים שיש 'פי שנים' בספרים, בספרים שנתחברו. בשום זמן זה לא היה ככה. כמו כן כל העת נתווספים מקורבים חדשים, גם זה בחינה של 'פי שניים'. ומדוע? כיוון שהכח של הרבי הולך וגדל! הכח של הרבי בחיים חיותו; בחיי רבי נתן; בחיי ר' נחמן טולטשינער; בחיי ר' אברהם בן רבי נחמן; הכח הזה הולך וגדל כל העת! זה בחינה של 'פי שניים ברוחך אלי', זו התחזקות נפלאה עבורנו!
*
עסקכם יהיה להדפיס ספרים…
ברצוני לדבר כמה מילים, ישנו אברך בשם ר' אריה ויינשטאק (שיחי' לאויוש"ט, מייסד ומנהל קרן הדפסה דחסידי ברסלב), זה דבר ידוע, היהודי הזה בשנה האחרונה הדפיס ספרים – הוא הדפיס ספרים בסכום שלמעלה ממיליון פונט. הספרים הללו צריכים להימכר, אולם כעת הוא בעל חוב גדול.
ר' נתן השאיר אחריו צוואה, וכך הוא כותב: "'עזרא הסופר' מסתלק – הוא כינה עצמו 'עזרא הסופר' – וכשעזרא הסופר נסתלק, ו'טרייף פסול' מתגבר כל כך הרבה – אך 'דף אחד' מספרי רבינו יהיה תיקון על כל זה, אומר אני לכם שעסקכם יהיה – להדפיס את הספרים, שיקויים הפסוק "יפוצו מעינותיך חוצה", ותהיו חזקים ברצון בממון ובטרחה"!.
אם כן ראוי היה שכל אחד מאתנו יעסוק בהדפסת ספרים, אולם לא כולנו יכולים, לכן כשיש אברך שממש מסר את נפשו, הוא מוסר נפשו ונותן מעצמו, הוא לא חושב על פרנסתו, והוא כזה בעל חוב – האם ניתן להבין זאת?! בסכום שלמעלה ממיליון פונט הוא הדפיס ספרי רבינו! הוא מבקש שנבוא לעזרתו, שנשתתף בהוצאות.
*
אספר לכם סיפור מרבי מאטעלע טשארנבל'ער. היה פעם – בזמנו של רבי נתן – שר' מאטעלע היה בעיר ברסלב, שם היתה מגידותו. כשר' מאטעלע היה נוסע לעיירה, הוא לא היה נוסע לאכסניה, אלא היה נעמד ברחובה של עיר, ואז היו מגיעים הגבירים ומזמינים אותו לביתם, והם שילמו לו על כך שיבוא לביתם.
הוא הגיע לעיירה 'ברסלב'. הוא נעמד ברחובה של עיר. הוא עומד, והגיעו רבים מאנשי העיירה. נענה ר' מאטעלע ואמר: "הגמרא אומרת 'הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין, עליהן הכתוב אומר ואוהביו בצאת השמש בגבורתו', מה אעשה שאותי אף אחד לא מבייש?! אף אחד אינו מבזה אותי, כיצד יכול אני להיות מ'אוהביו'?! הרי היכן שאני מגיע חולקים לי כבוד רב?! וכך, תוך כדי שיחה עם האנשים שסביבו, אומר ר' מאטעלע: "אני צריך להשתתף עם היהודי שאותו כן מבזים! כאן בעיירה נמצא 'ר' נתן', אותו כן מבזים, והוא אינו משיב, הרי שהוא מ'אוהביו' – אם כן ברצוני להיות שותף ליהודי זה"! – ובמה אוכל להשתתף עמו?!
שלח ר' מאטעלע את ר' שלמה ראובן זלאטע'ס ואמר לו: "לך והבא לי את ספרו"! הביא לו ר' שלמה ראובן 'ליקוטי תפילות'! ובעד זה הוא שילם לר' נתן 'רובל' – ב'רובל' יש כדי קניית עשרים 'ליקוטי תפילות' – אמר ר' מאטעלע: "בזה אני שותף ליהודי שאותו מבזים"!
כך אמר ר' מאטעלע!
*
האמת היא שכולנו היינו צריכים לעסוק בהדפסה, אך האם כל אחד יכול לעסוק בהדפסה?! אולם כשיש אברך שכן מוסר נפשו, הוא מדפיס, צריך לראות לעזור לו!
יסובבו פה שני אברכים, ויאספו צדקה עבורו, שכל אחד ייתן יותר מכפי כוחו, לסייע לאברך זה שיוכל להחזיק עצמו בדבר הזה, מה שהאמת שזה מוטל על כל אחד.
הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו, וזכותו של רבי נתן הקדוש תגן על כל עם ישראל באריכת ימים ושנים אמן!
