ישנה נקודה עמוקה בדרך של בעלי תשובה, והיא 'בחירת ההזדהות'. כי אחת התופעות שיש אצל בעלי תשובה, שאחרי ה'קפיצה' הראשונה לתוך חיי היהדות, היינו ששמים כיפה על הראש, הולכים לבית כנסת, שומרים שבת וכד', הם לא ממשיכים הלאה עד כדי הזדהות והשתייכות שלמה לעולם היהודי של אלה שגדלו על תורה ויראה, ונשאר להם בלב מן הבחנה כזאת של 'אני והם' – אני בעל תשובה והם חרדים…

ראשית כל נציין, שהפער שיש בין חוזרים בתשובה לאלו שגדלו בתורה זו תופעה מובנת לגמרי שמקבלת חיזוק גם ממחנה בעלי המסורת, שיש שם תמיד את אלה שדואגים להזכיר לחוזר בתשובה, שאתה בסך הכל בעל תשובה…

אבל לחפש אשמים זה לא מה שיפתור את הבעיה, אלא צריכים להתעלות ולמצוא את הפתרון האמתי לבעיה, שהיא בעיה בוערת ממש, כי מי שלא מצליח לחזור עד הסוף לתוך צורת החיים היהודית המסורתית, נמצא בסכנה לסוג לאחור שוב, ואם לא הוא, בני ביתו בודאי בסכנה זו.

והעבודה הפנימית שצריך לעשות היא עבודה של הזדהות, היינו שאדם בתוך תוכיותו יעבוד על ההרגשות שלו, להזדהות כמה שיותר עם תכנים יהודיים וישאף להיות מושפע מחברת של תלמידי חכמים ויראי ה' וכל מי שמייצגים חיים יהודיים, וינתק את עצמו מההזדהות הטבעית שגדל אתה, שהזדהה עם אותו שחקן או מדען או כל דבר אחר, שלא משדר יהדות ולא מושרש ביהדות.

כי העולם הזה נברא בשביל הבחירה, ורבינו הקדוש אומר שליהודי יש על כל דבר בחיים בחירה. ישנם דברים שמאוד ברור שיש בחירה בהם, כגון אם לעשות ואם לא, כמו שרבינו הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן, שכך היא הבחירה בפשטות. אבל ישנם דברים שהבחירה בהם היא יותר דקה וקשה להבחנה, כגון מה שמתקשים רבים בו, והוא הציווי לאהוב 'ואהבת' או לירא מה' וכד'.

וישנה עוד בחירה שנעשתה בולטת רק בתקופה האחרונה, והיא הבחירה עם מה ועם מי להזדהות! האם להזדהות עם הדמויות והסגנון שמושרש מהילדות שהיתה תחת השפעה גויית, שזה כולל סולם של סדרי חשיבות גויי, מוסר גויי, חן גויי, וכמובן – לבוש גויי וכו' וכו', או להזדהות עם כל הנ"ל באופן היהודי של זה.

כשבעל תשובה מסתכל על היהודי שגדל בחיי תורה כמו מישהו שונה ממנו, זר וכו', הוא יוצר לעצמו מחסום לא רק להיות שייך לחברה הזו, שאילו זה היה המחסום היחידי ניחא. אלא הוא יוצר לעצמו מחסום לעיקר היהדות. נשמע קיצוני? תדע, שאצל כל הנושרים, הדבר העיקרי שמסמל אצלם את הנשירה הוא הסרת הסממנים החיצוניים. כשילד מתחיל לחשוב שלילי על ה'חרדים' וכיוצא בזה, בזה הוא מחבר את עצמו באופן אוטומטי לצד השני. שהרי אם הוא לא ילבש חולצה לבנה ומעיל שחור, מה הוא ילבש? טריקו צבעוני? מאיפה בא הטריקו הצבעוני? זה שייך לתרבות של גויים.

כמו בדוגמא של הנושרים שמיד מחליפים את הבגדים, יש עוד אין ספור פרטים שבהם צריכים בירור האם להזדהות עם זה או עם משהו אחר.

הפתרון לזה כאמור, הוא עבודה מודעת של הזדהות עם צורת חיים יהודית, סגנון דיבור, דרך מחשבה, סוגי הנאות וכו' – שלא יהיה באופן של הצגה ותחפושת אלא ביחד עם הזדהות עמוקה לכל מה שמייצג יהדות וחיים יהודיים, כי גם בדברים החיצוניים שיש בחברה היהדות יש הרבה פנימיות, כמובא בחז"ל שבשעת השמד צריכים להיהרג אפילו על הצבע של שרוכי הנעל, שלא יהיה כמו של הגויים. כמו כן ישנם מאכלים המובאים בהלכה לאכלם בשבת, כגון חמין ופשטידה וכו', שכל אלו הם חלק מהצורה של חיים יהודיים ויש להם משמעות עמוקה.

והעיקר הוא שזהו ממש צורך קיומי על מנת להצליח להכנס ולהכניס את כל המשפחה חזרה עמוק עמוק לחיק היהדות, כמו שהיא היתה צריכה להיות לולא הגלות שאבותיו של אותו בעל תשובה נפלו לתוכה.

מי הוא הגלותי פה?

הדבר ה'מצחיק' כאן, שהוא בעצם הדבר הכי עצוב, שאלו שנתונים בעומק הגלות הגויית, קוראים ליהודים ששומרים על צורת החיים היהודית המובהקת 'גלותיים' – זהו ממש היפוך האמת במאה ושמונים מעלות, שהרי זה שקשה לו ללבוש בגד שמיד מזהה אותו כיהודי, הוא זה שנתון בגלות תחת שליטת ההשקפה הגויית למה נאה ומה יפה ומה מכובד וכו', ודווקא היהודי שיכול ללכת עם הצורה היהודית שלו ברחבי העולם, הוא זה שחפשי מהגלות בזה שהוא חי בצורה יהודית מובהקת בלי להתבייש בכך.

ויש גם טענה שקרית שהכניסו המשכילים, שכאילו הביגוד הארוך החסידי וכד' הוא הביגוד הגויי של המאה הקודמת ולכן זה גלותי ללבוש כך, אז מה הם מציעים כנגד זה? ללבוש את הביגוד הגויי של עכשיו, ג'ינס קרוע וכו' – זה פחות גלותי…

אלא מה – כל מה שיהודי לובש וזה מיד צועק: כאן הולך יהודי – זה לבוש יהודי. וכל מה שיהודי לובש שגורם לו להשתלב בנוף הגויי – זה לא לבוש יהודי. מאוד פשוט.

ובאמת עניין הלבוש הוא לאו דווקא הדגש כאן. זה הרבה יותר משמח לראות אחד הלובש עדיין את הבגדים שהוא רגיל ללבוש יושב בשיעור של אחד מחסידי ברסלב שקיבל יהדות במסורת, מאשר לראות בעל התשובה שלובש את כל ה'תחפושת' החסידית, אבל נשאר בארבע אמות של בעלי תשובה כמותו ועוד חושב שהוא מבין יותר טוב מאלה שגדלו בעולם התורה מה זה להיות יהודי.

כי הראשון לפחות מבין איפה המקור והיכן לחפש את החיזוק שלו ליהדות, ואילו השני 'תקוע' עם עצמו והדמיונות שלו ושל כמותו, ומאבד את הקשר עם המקור של הכל, שהוא עולם התורה והיראה שקיבל את זה במסורת מאב לבן וינק אמונה ויראת שמים מקטנותו.

נקדישך ונעריצך

ובאמת, ההתקשרות והאהבה לתלמידי חכמים כמובא בחז"ל ובעיקר לצדיק שהוא הוא התלמיד חכם ב'הא' הידיעה, היא שורש ההזדהות עם כל הטוב וכל הקדוש, וממילא עיקר העבודה היא התקשרות באהבה לצדיק האמת, ומזה כבר מקבלת כל היהדות כח. בשביל להתקשר לצדיק באהבה כדאי מאוד להרבות בקריאת הספרים המתארים את דמותו ואת תנועותיו, כמו 'שבחי הר"ן' 'חיי מוהר"ן', 'ימי מוהרנ"ת', וגם ספר 'סיפורי מעשיות' שרוב הדמויות שם הם צדדים לדמותו של הצדיק, כגון הבערגיר או הבעל תפילה וכד'.

לכל אחד יש דמויות בחייו שהוא אוהב, מעריץ, מזדהה וכו', וכנגד מה שההזדהות והאהבה עם דמויות המושרשות בטומאה היא הרסנית לנשמה, מדה טובה מרובה וההתקשרות לצדיק האמת משפיעה טהרה וקדושה לנשמה ויכולה להביא את האדם לתיקונו בצורה פלאית ממש, ולכן חשוב לבטל את האהבה והתקשרות לכל מיני דמויות מהעבר, ולרכז את האהבה וההתקרשות ברבינו הקדוש ותלמידיו האמתיים.

 

בעיות חברתיות

כמובן שצריכים להיות מציאותיים ולדעת שלא כל מי שגדל בחברה היהודית המסורתית והיראה יכול להוות הדוגמא שלי, אבל מה שכן, הדוגמא שלי אכן צריכה להיות מתוך העולם הזה והעיקר להדבק בתלמידי חכמים וצדיקים. כי אצל היצר הרע אין הבחנה בין חרדי לבעל תשובה ובודאי שבכל מקום יש גם אנשים שטועים, אבל מה שבטוח הוא שאני כן צריך לחפש אנשים יראים שהם כן יהוו לי דוגמא, והם קרוב לודאי צריכים להיות מתוך עולם התורה והיראה, וממילא אני צריך לשבור את ההתנגדות הזאת שיש לי על הסגנון של אותם אנשים שגדלו בתורה, בגלל שבתוכם נמצאים גם אותם צדיקים ותלמידי חכמים שרק מהם אני יכול לינוק את האווירה והרוח של הדברים הנקראת 'אידישקייט' או יהדות.

הנקודה שבה יש אי הבנה וגורמת להתנגדות אצל בעלי תשובה, היא מה שמרגישים לחץ להתייחס לחברה החרדית כמודל מצד כל מיני דברים לגמרי חיצוניים שהרבה פעמים דוחים את בעלי התשובה ובצדק, כמו התנהגות לא מתחשבת, חוסר רגישות וכד', בזמן שבאמת הנושא פה הוא לא אותם דברים לגמרי חיצוניים, אלא אותם דברים המושרשים בהלכה ומנהג ישראל.

ואפשר שהשיחה הבאה של רבינו הקדוש תשפוך אור על הנושא הלא ברור וגם לא נעים הזה של ההתמודדות של בעלי תשובה עם החברה החרדית מבית, וזו לשונו בספר חיי מוהר"ן אות תכ"א:

"אמַר, הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו, הֵם יְקָרִים גַּם כֵּן מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִלְמָלֵא לֹא הָיָה בָּהֶם רַק מַה שֶּׁמְּרַחֲקִים מִמִּנְהֲגֵי הַקַּלֵּי עוֹלָם, הַהוֹלְכִים וּמַנְהִיגִים עַצְמָם דַּיְקָא בְּדַרְכֵי הָעַכּוּ"ם, וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת, וְכַוָּנָתָם דַּיְקָא לְהִדַּמּוֹת עַצְמָם בְּמַהֲלָכָן וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּבְמִנְהֲגֵיהֶם כְּמִנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וְאִם לֹא הָיוּ פּוֹעֲלִים הַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁמְּרַחֲקִין מֵהֶם גַּם כֵּן דַּיָּם. כִּי כָּל מַנְהִיג אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדָתוֹ, עַל כָּל פָּנִים הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵיהֶם, וְכֵן הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם. כִּי מֵאַחַר שֶׁמְּדַקְדְּקִין לִבְלִי לְהַנִּיחַ שֵֹעָר אֲחוֹרֵי פֵּאוֹת הָרֹאשׁ, מִמֵּילָא אֵינָם מְגַדְּלִים בְּלוֹרִית שֶׁקּוֹרִין בַּיי הָאר, וּמִמֵּילָא הֵם רְחוֹקִין מִמִּנְהֲגֵי הָעַכּוּ"ם וּמִכַּת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁמַּנְהִיגִים עַצְמָם בִּדְרָכִים כָּאֵלּוּ. וְזֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת וְהַפִילוֹסוֹפְיָה הוּא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הָרָעוֹת וְאֵין רַע מִזֶּה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָחוֹק מֵהֶם:

 שׁוּב אָמַר שֶׁגַּם הַצַּדִּיקִים שֶׁל עַכְשָׁו הֵם גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, כִּי הֵם מַנְהִיגִים בְּבֵיתָם כְּמוֹ מִנְהֲגֵי הַשָּרִים וְהָאֲדוֹנִים. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַכְשָׁו עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַנְהִיגִים עַכְשָׁו כְּמוֹ שָֹרִים, וְעַל יְדֵי בְחִינָה זוֹ נֶחְשָׁב גַּם כֵּן שֶׁהֵם מְעֹרָבִים עִמָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר תּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים קְצָת מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְהָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרָה גְּמוּרָה אֵין יְכוֹלִין לוֹמַר. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין תּוֹרָה אֵין יוֹדְעִין כְּלָל. כִּי אֲפִלּוּ נְבוּאָה הוּא גַּם כֵּן קְטַנָּה מֵהַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה מִן הַכֹּל וְכוֹלֶלֶת הַכֹּל וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה, מֵאַחַר שֶׁמַּנְהִיגִים בְּדַרְכֵי הַשָּרִים אֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה. וּמֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה הֵם מַנְהִיגִים עַצְמָם בְּמִנְהָגֵי הַשָּרִים. כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹרָה, הֵם מֻכְרָחִים עַל כָּל פָּנִים לִנְהֹג עַצְמָם בַּמִּנְהָגִים הַנַּ"ל. (כִּי בְּלֹא זֶה בַּמֶּה יִהְיֶה נִכָּר מַעֲלָתָם וַחֲשִׁיבוּתָם מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּנֵי תּוֹרָה) וְזֶהוּ בְּחִינַת (אֵיכָה ב), "מַלְכָּה וְשָֹרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה, גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה':" ע"כ.

רואים בשיחה זו את הכלליות של העניין, שמצד אחד בודאי מוכרחים להיות מחוברים לצד הטוב והנכון של אלו שגדלו בעולם התורה והיראה והחסידות וכו', מצד מה שהם רחוקים ממנהגי הגויים וכו', היינו לבושיהם וחכמותיהם וכו', ומצד שני, צריכים להתרחק מאותם דברים שחדרו למחנה היראים, שבאמת בזה הם מתדמים לגויים בלי משים, כמו שרבינו אמר.

ובודאי שצריכים גם הבחנה גדולה בתוך כל ציבור כי לא כל אפין שווין, וישנם הרבה מאוד קבוצות בתוך מה שמוגדר 'חברה חרדית', שחלקן יותר פתוחות לבעלי תשובה וחלקן סגורות, וגם בתוך כל חברה יש אנשים פרטיים שרבים מהם הם אנשים נפלאים ומכניסי אורחים וכו' ומסבירי פנים, בפרט בברסלב עצמה בודאי יש לאנשי שלומנו הרבה יותר גישה לבעלי תשובה, ועם רבים מהם אפשר לדבר ולהתייעץ, אלא שבעלי התשובה צריכים לזכור שאנשים שגדלו כחרדים רגילים לסגנון יותר סגור ושמור ולא תכף ומיד יהיו חברים שלך רק בגלל שדברת אתם פעם אחת, וממילא יתכן ולא יקדימו לך שלום בצהלה בפעם הבאה שיראו אותך, כי זה פשוט לא הסגנון שלהם ובעל תשובה צריך ללמוד ולהכיר את המנטליות ולא להבהל ממנה.

עוד עיין שיחה תס"ד בחיי מוהר"ן השופכת עוד יותר אור על הסוגיה שבה רבינו כותב שהאילן הוא אילן למרות הקלקולים שיש בו וזו לשונו:

"מֵעִנְיַן הַסִּפּוּר מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מִינֵי מַעֲשִֹיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם מֵעֲשִׁירִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים וּמִמְּפֻרְסָמִים שֶׁל עַכְשָׁו וְכוּ' (הערת המלקט – והמובן שספרו מכמה עוולות ועניינים לא טובים שאירעו שם), עָנָה וְאָמַר: אִם נְצָרֵף יַחַד כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִֹיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב, עִם כָּל הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ הַיְנוּ הַמְפֻרְסָמִים הַנַּ"ל הַכֹּל אֵינוֹ כְּלוּם.

 וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגָּדֵל בְּפַרְדֵּס אוֹ בְּשָֹדֶה וְשָׁם גְּדֵלִים כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת, וְגַם בְּאִילָן אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים, יֵשׁ שֶׁנִּכְמְשׁוּ עָלָיו בְּאֵיזֶה עָנָף, וְיֵשׁ שֶׁנִּתְקַלְקֵל הַגַּרְעִין שֶׁנִּכְנַס תּוֹלַעַת שָׁם, וְיֵשׁ בְּאֵיזֶה עָנָף, שֶׁהַפְּרִי סָמוּךְ לָרֹאשׁ נִתְקַלְקֵל, וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים וְקִלְקוּלִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁנִּמְצָאִים בְּאִילָן אֶחָד בֶּעָלִין וּבַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְאַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הוּא אִילָן, מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת.

 וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן קְצָת לַמֵּבִין כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בָּעוֹלָם מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים, וּמֵהֶם הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ הוּא אִילָן מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת הַיְנוּ נְשָׁמוֹת. כִּי כָּל הַנַּ"ל אֵינָם נֶחְשָׁבִים לִכְלוּם כְּעִנְיַן הַמָּשָׁל הַנַּ"ל:" ע"כ.

זו שיחה מאירת עיניים ממש לעניין בעלי תשובה, שבגלל איזה 'עלה כמוש' או 'גרעין עם תולעת', היינו בודדים שבאמת אינם מתנהגים כראוי, בשביל זה הם פוסלים בלבם את כל העולם המוגדר אצלם 'חרדי' כאשר באמת העולם הזה הוא האילן והוא הפרדס המגדל את גדולי ישראל ושומר על דרך היהדות במשך שנות גלות ארוכות, כמו שהובא לעיל במשל הספינה.

ולדעתי הריחוק של בעלי תשובה מהעולם המוגדר אצלם כ'חרדי' הוא המשך ישיר של הריחוק של החילונים מכל זה, והבעל תשובה שבתחילת דרכו התלהב והתקרב ואז נכווה במה שנכווה או שסתם ראה שאין באפשרותו להשתלב בעולם הזה, הוא חוזר לסורו להסתכל בעין רעה על אלה שמייצגים את עולם המסורת, שבאמת השורש של זה הוא העין הרעה של עמלק וההסתכלות הגויית האנטישמיית על כלל ישראל ומציאת פגמים וחסרונות מתוך התעלמות מוחלטת בכל הטוב הנפלא שיש בהם, חסד ותורה ויראת שים ועוד ועוד.

 

מעט ענווה

כאשר מתבוננים על עולמם של בעלי תשובה ומנסים לראות חתך של הצלחה בהחזרת כל המשפחה לחיק היהדות רואים שאלו שהצליחו היו אלו שהיתה להם מספיק ענווה בשביל לקבל את זה שהם צריכים להיות כפופים לעולם התורה המסורתי וביחד עם זה היתה להם גם ענווה לקבל את זה שהם באמת לא חרדים אלא בעלי תשובה וממילא לא לצפות שעכשיו יקבלו אותם מיד פנימה על כל המשתמע מכך, כגון שיתנו את בנותיהם לבעלי תשובה וימנו אותם לראשי מוסדות…

אבל בעלי תשובה שלא מקבלים את מרותה של ההשקפה היהודית המקובלת – הם נשארים בינם לבין עצמם ובוראים בריאה חדשה עם סגנון מיוחד לבעלי תשובה, דבר שיכול להיות מוצלח אך ורק עד שילדיהם גדלים וצריכים להשתלב במוסדות תורה וכו', שאז אותם ילדים לא יודעים מימינם ומשמאלם ואין להם שום זהות עצמית, והם לא יודעים מה הם: חרדים הם לא, וגם חילונים הם לא – הם בנים של בעלי תשובה, שזה מקום לא פשוט ולא קל להיות בו בלשון המעטה.

ואם הם כן מקבלים את מרותה אבל חושבים שבזה שהם לבשו מעיל ארוך וכובע ואמצו מיד את כל תהלוכת החיים המוגדרת בעיניהם 'חרדית', בזה הם כבר 'חרדים' והם נפגעים ומתרעמים על כך שלא מקבלים אותם למוסדות אלו או אחרים, אזי הם גם נשארים ערומים מכאן ומכאן וגם ילדיהם של אלו מתמודדים בהתמודדות לא קלה.

הדרך הנכונה היא כמו תמיד, שילוב של זה וזה, היינו עבודת הזדהות עם המהות היהודית שלי ושל משפחתי וממילא קרבת דעת ואהדה לצורה המסורתית ומציאת אנשים בתוכה שיעודדו ויקרבו אותנו כאשר העיקר הם תלמידי חכמים שבהם, ומצד שני, לזכור היטב שאנחנו בעלי תשובה וממילא לא לצפות שיתנהגו אלינו כאל חרדי מלידה, וגם לא להרגיש נחיתות מכך, אלא לדעת את המציאות ולמצוא את הדרך בתוכה.

מי שילך כך עם הרבה תפילה ימצא את הדרך, כי בודאי שעל ידי הידידות והאהבה שיש לו לחברים ואנשים חשובים מתוך הקהילה המסורתית הברסלבית, הוא ירגיש גם אהדה בחזרה וכאשר יכירו אותו בתור בעל תשובה אמתי, יש סיכוי גדול שילדיו יצליחו להשתלב בעולם היהודי המסורתי באיזה דרך שתהיה, כמו שרבים הצליחו.

 

קצב טבעי

צריך להדגיש שבכל מה שכתוב פה אין שום כוונה לדחוק בבעל תשובה לשנות את הרגליו וצורת לבושו וכד' תכף ומיד, ולהפסיק עם הדברים שעושים לו טוב שהם בתוך גדר ההלכה, אבל כן יש כוונה לדחוף אותו לשאוף להתקרב יותר ויותר לצורת החיים היהודית כולל כל המנהגים הקדושים שבה.

לשם המחשה, אם הקורא ינסה לשים לנגד עיניו דמות של יהודי צדיק שהוא מכיר ואוהב שבא מתוך העולם המוגדר אצלו 'חרדי', וינסה להמחיש לעצמו שאותו יהודי הוא גדל וחי בעולם החרדי, ומן הסתם בתור אדם בעל דעת, הוא מצטער על איזה שטויות והבלים שיש שם, אבל מצד שני הוא שם! ויש לו את כל הטוב שיש שם, כגון תלמידי חכמים, אנשים בעלי שכל שאפשר לדבר אתם, כל המנהגים שספג מילדותו הן בבית והן בחיידר והן בישיבה וכו' – כללו של דבר, הוא מוקף בעולם התורה עם דעותיו הנכונות והלא נכונות, שחייבים לזכור שרובם כן נכונות – לכזו מערכת אנחנו צריכים לשאוף – שזה יהיה הבית שלנו עם הטוב ועם הרע.

כי אם נשאר בעולם של חילונים ובעלי תשובה, אז אף שמצד אחד נדמה לנו שאין שם את הדברים הלא טובים שצורמים לנו ביותר מפני שלא התרגלנו אליהם, אבל גם אין את כל העושר של עולם התורה הפנימי יותר שלעולם לא תפגוש אותו אם תשאר שם בחוץ, במעגל של בעלי התשובה, וצריכים להבין שגם במעגל של בעלי התשובה יש הרבה שטויות, אלא שאלו שטויות שאנחנו רגילים אליהם ולכן הם לא מפריעים לנו כל כך, והשטויות של אלו הנקראים אצלנו 'חרדים' מקוממות אותנו כי אנחנו מצפים מהם להיות מעל זה.

הכלל הוא שאנחנו מחפשים את העולם היהודי האמתי! והוא נמצא במקום שרבינו ורבי נתן היו בו וגדלו בו, ושהרב פלוני שאנחנו כל כך נהנים משיעוריו נמצא בו וכו' וכו' ולכן אנחנו רוצים להיות גם שם בפנים כדי לקבל את הטוב שיש שם ולא בשביל להתפס לרע שיש שם.

 

נקודות טובות

יש דיבור שמסתובב באנ"ש, אני לא זוכר מה המקור או אם בכלל יש מקור או שזה דבר שהרבה אנשים שמים לב אליו, והוא: שקל מאוד לראות אח רחוק שכל כולו תאוות, מדות רעות, טומאות וכו', וכשהוא רק מניח תפילין על הבלורית הענקית שלו אנחנו כל כך מחבבים אותו ומנשקים אותו ואומרים לו: אחי! איזה צדיק וטהור אתה! וכו'.

אבל כשרואים יהודי שומר תורה ומצוות שמילדותו שומר שבת ומעולם לא אכל בשום צום, ולא עבר על התועבות שאותו חילוני עבר אלפי פעמים, ולמד תורה בחיידר וכו' וכו' – בקיצור, כל כולו מלא בטוב, והוא עושה איזה דבר לא יפה ואנחנו רואים רק את הדבר הלא יפה ומתעבים אותו בגלל זה ה' ירחם.

מצד אחד זה מובן, כי על הרקע של אותו אחד הרחוק מיהודות שריק מכל וכל, מאוד בולט הטוב שהוא עושה. ואילו על רקע כל הטוב והקדושה של אותו יהודי ירא שמים, מאוד בולט הדבר הלא טוב שהוא עשה. אבל אסור לשכוח מה מדובר כאן.

כבר כתבנו שהרתיעה וחוסר הסימפטיה שיש לבעל תשובה לאלה הבאים מעולם התורה והיראה דומה מאוד לרתיעה של חילוני מהחרדים – זה בא מאותו מקום. שוב תשים לנגד עיניך את אותו יהודי צדיק שאתה כן מעריך שגדל בחברה הזו שנקראת 'חרדית' – האם יש לו סלידה ורתיעה מהם? בודאי שלא – הם והוא מאותו רקע. וגם אם הוא רואה אחד מהם שעושה משהו לא טוב, אז הוא מבין שיש כאן אדם שעשה מעשה לא טוב, וזה לא מצטרף לו לסיכום הגורף הזה, ש'החרדים הם ככה וככה…'

אנחנו בעלי התשובה רוצים להגיע למצב הזה! שאנחנו מרגישים שייכים לעולם היהודי בלי המחיצות האלו, ואז אם אני רואה את פלוני עושה משהו לא טוב ואת אלמוני עושה משהו לא טוב, זה בכלל לא נכנס אצלי לחשבון אם הוא חרדי או חילוני – זה פשוט מאוד אדם שעשה מעשה לא טוב מאיזה סבות שיהיו שבגללם הוא באיזו גלות רוחנית ואם אני יכול לעזור לו מה טוב ואם לא אני אדון אותו לכף זכות כפי האפשר וכו' וכו'.

ההבדל הוא רק בעיניים – איך אני מסתכל על העולם סביבי. כבעל תשובה שעדיין מזדהה יותר עם החילוני שבו או כבעל תשובה שכבר מזדהה עם היהודי שבו.

אני בעל תשובה ואין סבה לשכוח את זה או לברוח מזה, אבל אני בעל תשובה שחזר בתשובה ושייך לעולם היהודי כבר, אני לא עם רגל אחת שם…

כתוב בגמרא במסכת סנהדרין שמי שהוא גר, אל תבזה גוי בפניו אפילו אחרי עשרה דורות! כי יש לו עדיין חיבה והזדהות עם הגויים שאצלם הוא גדל. ככה זה אנחנו, קשה לנו להתנתק מהחוויה החילונית שעברנו וממילא יש לנו איזה חיבה ונקודה חמה לעולם החילוני, ואיזה ניכור והתנגדות לעולם של אלו שבאו מהמסורת. ועל הנקודה הזאת צריכים לעבוד לבטל אותה, ולהגיע לאהבה ואחדות עם העולם היהודי המסורתי, בלי שום קשר למצב של איזה יחידים שם שהם לא נחמדים וכד'.

בהקשר לזה אפשר להביא הסיפור על רבינו זצוק"ל שביום חופתו דיבר עם בני הנעורים וגילה שהם רוצים את הבלי העולם הזה וחלקם בעלי עברה ממש וכו', ואז דיבר עם רבי שמעון ז"ל וניסה אותו ודיבר על ענייני העולם הזה ורבי שמעון שתק במבוכה כי לא הבין מה הקשר, ואז הרבי שאל אותו: מדוע אתה שותק? וכי אינך רוצה בדברים אלו? ואז אמר לו רבי שמעון: אני איש תם ורוצה יראת ה', ואז אמר לו הרבי שיהיו חברים וגילה לו את רצונו האמתי להיות עובד ה' וכו'.

רואים כאן שגם רבינו הקדוש היה צריך להתמודד עם השקר שיש בעולם, אבל הוא התמודד אתו בתוך העולם היהודי המסורתי שנקרא 'חרדי', ובטח לא הלך להסתובב עם משכילים או חילונים או כל מיני כיתות כאלה שהם לא על פי מסורת ויראת שמים וכו', רק בגלל שגילה שבעולם ה'חרדי' בני הנעורים רוצים את הבלי העולם הזה…

אין מקום מושלם

כל חסיד ברסלב צריך להגיע למצב שכאשר הוא יושב בבית הכנסת של ברסלב בכל מקום שהוא, הוא מרגיש בבית. ולא בגלל שאלו שנמצאים שם נותנים לו להרגיש בבית, אלא כי שם באמת הבית שלו לא פחות משלהם מאחר וזה מקום של הרבי. לא צריכים לחכות לחיוך שלהם ולא לשלום. כמובן שאם כולם יהיו לא נחמדים זה קשה מאוד ואין סבה ללכת לשם, אבל כל עוד שיש שם גם כמה אנשים טובים, מה אכפת לך מאלו שלא יודעים להסביר פנים?

זה נושא שבעלי תשובה צריכים להתפכח בו ולהבין שאין מקום מושלם, ואין עולם נקי מאנשים לא נעימים או קשים או אפילו רעים,  כי עולם מושלם יהיה רק לעתיד לבוא. אדרבה, כל רצון שכולם יהיו נחמדים ומושלמים זה עלול לנגוע ברעיון של הנאצים ימ"ש, שרצו 'לנקות' את העולם מכל ה'דפוקים'.

בכל בית כנסת ובכל מקום שתלך יש את כל סוגי האנשים, 'ציבור' ראשי תיבות: צדיקים, רשעים, בינוניים (כשזה כתוב בכתיב חסר 'צבר'). השאלה באיזה מסגרת נמצאים אותם 'צדיקים, בינוניים, רשעים'? כמה שזה במסגרת שיותר קרובה לאמת, לעבודת ה', לתורה וכו', אז זה עדיף, כי ממה נפשך אני אצטרך להתמודד גם עם שקר, אז שיהיה לפחות כמה שיותר קרוב לשורש ולאמת.

אינני יודע עד כמה ההגדרה הבאה נכונה בצורה גורפת, אבל כאשר קשה לאחד למצוא בית כנסת שהוא נהנה שם, הוא צריך להגיד לעצמו שבית כנסת לא אמור לענות לו על הציפיות החברתיות שלו בשלמות. אלא בית כנסת צריך להיות מקום שבו אפשר לענות קדיש וקדושה ושלא יפריעו לו להתפלל בכח כרצונו, וכל זמן שלא מתנגדים לו ולא משתיקים אותו וגם יש שם מניין, זה מה שהוא צריך ובינתיים ישקיע תפילות למצוא מקום אמתי של אנ"ש להתקבץ בו באהבה וכו' כמובא באריכות בפרק 'לעבור את הירדן'.

וביחד עם זה שמשתדלים להרגיש בבית בעולם היהודי המסורתי בלי להרגיש נחיתות, צריך גם להתחשב בדרך ארץ ובצורת התנהגות שמקובלים באותו מקום ולהיות מספיק רגישים שלא לעשות דברים מקוממים או מגוחכים שמיד יתנו לך את הכותרת של יצור מוזר…

לדוגמא: כשרק התחתנתי היה לי את המעיל המוזהב ה'קאפטין' אבל לא היה לי שטריימל, אז הלכתי בשבת לבית הכנסת עם הקאפטין ועם כובע…למזלי הטוב היה שם אחד עם רגישות ואהבת ישראל והוא פנה אלי בעדינות והסביר לי בשקט שזה לא הולך ביחד המעיל המוזהב עם כובע, ואם אין לי עדיין שטריימל עדיף לבוא בלי כובע או עם מעיל שחור מאשר כך, כי זה נראה מוזר.

 

אידישקייט ספרדי

יש להדגיש שבדרך כלל המושג 'אידישקייט' יושב על הסגנון האשכנזי ובפרט בברסלב שהרבי היה אשכנזי ותלמידיו היו אשכנזים עד לדורות אלו ממש, ולכן מי שמוצאו אשכנזי הרבה יותר קל לו למצוא את ה'אידישקייט' ולהתחבר אתו,  כי יש את כל נוסחאות התפילה וכו' ולשון האידיש שיש בה כזה חן נפלא וכו', אבל זה בכלל לא מחייב את מי שהוא ספרדי במקור, ויש לו יותר הזדהות עם סגנון של יהדות מסורתי ספרדי, לשנות ממה שהוא אוהב ונמשך אליו, אלא הוא צריך לעשות את אותה העבודה של הזדהות כלפי השורשים שלו, ולהדבק באלה שאוחזים בתורה ויראת שמים במסורת.

אמנם גם הוא, אם כספרדי הוא יפתח את אותו בוז והתנגדות שיש לרבים מהספרדים כלפי החברה החרדית האשכנזית, בצדק או שלא בצדק, גם הוא יאבד את הטובה שיש באותם צדיקים ויראי שמים שישנם שם בתוך העולם האשכנזי שבגלל הניתוק שלו מהם הוא לעולם לא יפגוש אותם ולא יוכל לקבל מהם.

הכלל שצריך להוביל אותנו הוא, שעם ישראל הוא עם של יראת שמים, תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים, מנהגים עתיקים שיסודם בהררי קודש וכו' וכו', וכל אחד שהתעוררה בו הנקודה היהודית והוא התחיל לחזור בתשובה, צריך ביחד עם ההסתגלות לקיום המצוות, שמירת שבת וכו', ולימוד התורה וכו', וההתבודדות וכו', צריך גם לעבוד על הנקודה שהוא יהיה מחובר נפשית, במקום הנמוך, החברתי, ההשתייכותי, לאלה מישראל שמעולם לא עברו במסלול הנורא שהוא עבר, בחיי הפקרות וחילוניות ומחשבה גויית וכו', אלא גדלו בתוך היהדות החמה, שמהם יוכל לקבל את האוירה והדברים הדקים שלא כתובים בשום מקום, אבל הם חלק מהמבנה של יהודי.

לכן בודאי שצריכים לבחור עם מה להזדהות, וכדי לבחור עם מה להזדהות צריכים להסתכל על האמת, ולחפש את האמת שאתה רוצים להזדהות. זה דומה מאוד למה שרבינו אומר בתורה ז', שלאמונה מגיעים על-ידי אמת, ולאמת זוכים על ידי התקרבות לצדיקים ולילך בדרך עצתם שעל ידי זה נחקק בו אמת – מה זה שהרבי השתמש במושג 'נחקק'? על כרחך שזהו תהליך שיש בו קושי, כמו שחוקקים וחורטים באיזה גוף, שזה מצריך כח וזה גם יכול להיות כואב, אבל התוצאה היא דבר שחקוק חזק ולא ישתנה כבר.

לכן כשמדברים על יהדות פשוט והזדהות עם העולם היהודי השמרני, זה לא בשביל להזדהות עם איזה אדם שם, שמצד עצמו יכול להיות שהוא מלא בגאווה ומדות רעות וכו', אלא ההזדהות היא עם דבר אחר שמשותף לו ולי והוא עצם ה'יהדות פשוט', ששייך לי לא פחות מאשר לו, אלא שהוא גדל עם זה ונמצא בסביבה כזו, שהיהדות פשוט מוחצן ומוגדר, ממילא על ידי ההתקשרות שלי לחברה הזו, סופגים וקולטים הרבה יהדות פשוט.

כלומר, אני לא רוצה את ה'אדם' הלבוש ביהדות פשוט, אני רוצה את היהדות פשוט עצמו. ואם תאמר לי 'מי אומר שזה יהדות פשוט?' התשובה היא: זה יהדות פשוט…כי זה משדר יהדות וכל מי שרואה את זה רואה יהדות, ויש בזה את היציבות הזו שעוברת מדור לדור, שזה מה שאנחנו מחפשים.

 

לבושו של אדם כבודו

הלבוש היהודי הוא אמנם נושא שרוב בעלי תשובה כן מבינים אותו, אבל או שלוקחים אותו בצורה חלקית, או בצורה חיצונית בלבד בלי האהבה והכיסופים לזה. צריכים להבין שמדובר על הזדהות באופן שזה נעשה אצלי לחלק ממני. לא מדובר על חיקוי והתחפשות, אלא שבאמת האדם מרגיש שזה מה ששייך לו.

ומצאתי בספר קדושת יום טוב (פרשת תולדות) שמזכיר את עניין הלבושים וגם את השאלה 'מי אמר' ואת התשובה 'עובדה שזה נקרא לבוש יהודי' וזו לשונו:

"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו' ותלבש את יעקב בנה הקטן, וצריך להבין הרמז הנרמז במקרא קודש הזה הנראה לכאורה שעיקר מה שקיבל יעקב את הברכות היה רק ע"י שלבש את בגדי עשו, והתורה הוא נצחית ומה מלמדינו להועיל בזה?

 אכן יאמר על פי דרך רמז מוסר השכל, בביאור גם כן מאמר הכתוב (תולדות כו יב) ויזרע יצחק וגו' "וימצא" מאה שערים ויברכהו ה'. דלכאורה קשה דהנה מציאה שייך על הדבר שבא בהיסח הדעת לאשר לא עמל בו כלל, אבל כאן שיצחק זרע בהארץ ועבד את האדמה למען תת כחה, האיך יתכן על זה לומר לשון מציאה.

 והנראה בזה, דהנה באמת עיקר עבודת האדם בדרכי השי"ת היא בלב, כי רחמנא לבא בעי (סנהדרין ק"ו ע"ב), אכן צריך לעבודת הלב התעוררות האברים החיצונים, כדי שעל ידם יתעוררו האברים הפנימים בתשוקתם לעשות רצון הבורא ית"ש בלב טהור. והתעוררות החיצונית היא על ידי מה שהאדם מתנהג עצמו בכל ענינים על פי התורה הקדושה, הן בתואר פרצוף פנים שיהיה על פי חוקי התורה והמצוה, ובעניני המלבושים אשר ילבשם בם שיהיה נעשים הכל כמנהג ישראל, ולהגביר ימין על השמאל כדרך אבותינו הקדושים שהיה מלבושם מימין על שמאל. וכבר ידוע אשר היה מרגלא בפומיה דאבא מורי זצוללה"ה לומר בכל עת בכוונת הכתוב (שופטים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, היינו בעניני המלבושים שיאמרו לך על ימין שצריך להיות על השמאל, אתה מצווה לשמוע מהם, כי הוא ממצות התורה הקדושה והוא בכלל לאו ד'לא תסור' שיתנהג בכל ענינים כמו שצוה לנו מפי חכמינו ז"ל.

 ואם יאמר האומר: מאין נדע כי הוא זה המלבושים צריכים להיות כך וכך על פי התורה, והלא לא מצינו בתורה צורתם ותוארם, ואפשר זה הדרך הוא על פי התורה כמנהג אשר הוא נוהג בו? אף אתה אמור לו: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו שעיקר הוא לאחוז בדרכי אבות, אבותינו ואבות אבותינו שנודע להם בוודאי שכך הוא דרכה של תורה, וכל ההולך בדרכי אבות הקב"ה מסייע לו בזכות אבות (ב"ר פע"ו ד)". עד כאן לשונו.

וכן מובא בליקוטי הלכות (הלכות תפלה ד)

"…דרכי המחקרים והפלוסופים אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים …והולכים בדרכי העובדי כוכבים ובמנהגיהם ומכריחים את עצמם ומרגילים את עצמם בכל עת ללכת בדרכיהם ובמנהגיהם דיקא הן בעניני הדירות וכלים ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם כמפרסם. אשר התורה הקדושה הזהירנו על זה (ויקרא יח) ובחקתיהם לא תלכו. שאסור להתדמות להם בשום דבר, כמבאר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קעח[1])."

היסוד כאן הוא שבעל תשובה צריך יציבות והוא צריך לבחור עם מה להזדהות גם מבחינה חברתית וחיצונית, למרות שזה לא נעים להגיד וזה לא נשמע טוב. אבל מה לעשות, הרמב"ם כותב שהאדם הוא יצור חברתי ומאוד מושפע מהחברה שסביבו. אם בעל תשובה ממשיך להזדהות עם מה שהוא רגיל להזדהות, ממילא הוא נשאר תחת השפעה של אותם דברים.

כמובן שהטוב ביותר הוא להזדהות עם תכנים פנימיים, אמוניים, מוסריים וכד', אבל המציאות (שכוללת הרבה מאוד את האשה והילדים) לא מסתפקת בכך. הראיה היא שהרבה בעלי תשובה, עשר או עשרים שנה אחרי שהתחילו את התהליך, הם 'תקועים' בהרבה אופנים, בגלל שהם לא מתאמצים להמשיך הלאה ולהזדהות עוד יותר ויותר עם ההגדרה היהודית שלהם, שאם הכל היה בסדר ולא היתה הגלות החילונית, ההגדרה והזהות שלהם היתה המשך ישיר למסורת האבות, אבל לצערנו זה נקטע ונכנס משהו זר, ועכשיו צריכים לעשות מאמץ לדלג על הקטע הזר ולהתחבר שוב למה שאני באמת – יהודי בכל רמ"ח ושס"ה, כולל החיצוניות וכולל עוד אינסוף פרטית שמציירים ציור של 'יהודי' – זו השאיפה.

 

ההינדיק שחזר להיות נסיך

רבינו הקדוש אמר משל לדרך שבה הצדיק מרפא את נשמות ישראל מחולי הנפש והגלות, וזה תוכן המשל כמו שמובא בכתבי הרב שמואל הורוביץ זצ"ל:

"פַּעַם אַחַת בֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְשִׁגָּעוֹן שֶׁהוּא עוֹף הַנִּקְרָא הִינְדִיק, וְצָרִיךְ לֵישֵׁב עָרֹם  תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְלִגְרֹר חֲתִיכוֹת לֶחֶם וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ הִינְדִיק. וְכָל הָרוֹפְאִים נוֹאֲשׁוּ מִלַּעֲזֹר לוֹ וּלְרַפְּאוֹתוֹ מִזֶּה, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה בְּצַעַר גָּדוֹל מִזֶּה. עַד שֶׁבָּא חָכָם אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְרַפְּאוֹתוֹ, וְהִפְשִׁיט גַּם כֵּן אֶת עַצְמוֹ עָרֹם וַיֵּשֶׁב תַּחַת הַשֻּׁלְחָן אֵצֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, וְגַם כֵּן גָּרַר פֵּרוּרִים וַעֲצָמוֹת. וּשְׁאָלוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ: מִי אַתָּה וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? וְהֵשִׁיב לוֹ: וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הִינְדִיק, אָמַר לוֹ:אֲנִי גַּם כֵּן הִינְדִיק.

 וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד כָּךְ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ רְגִילִים זֶה עִם זֶה. וְאָז רָמַז הֶחָכָם וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם כְּתֹנֶת, וְאָמַר הֶחָכָם הָהִינְדִיק לְהַבֶּן מֶלֶךְ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִינְדִיק אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ עִם כְּתֹנֶת, יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָבוּשׁ כְּתֹנֶת וְאַף עַל פִּי כֵן יְהֵא הִינְדִיק, וְלָבְשׁוּ שְׁנֵיהֶם הַכְּתֹנֶת. וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מִכְנָסַיִם. וְאָמַר לוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁעִם מִכְנָסַיִם לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִינְדִיק וְכוּ' עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַמִכְנָסַיִם, וְכֵן עִם שְׁאָר הַבְּגָדִים.

 וְאַחַר כָּךְ רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מַאַכְלֵי אָדָם מֵהַשֻּׁלְחָן וְאָמַר לוֹ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אוֹכְלִים מַאֲכָלִים טוֹבִים אוּז מֶען שׁוֹין קֵיין הִינְדִיק נִיט, מֶען קֶען עֶסִין אוּן אוֹיְךְ זַיין הִינְדִיק [כְּבָר לֹא נִקְרָאִים הִינְדִיק, אֶפְשַׁר לֶאֱכֹל וּלְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הִינְדִיק] וְאָכְלוּ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִינְדִיק מֻכְרָח לִהְיוֹת דַּוְקָא תַּחַת הַשֻּׁלְחָן, יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִינְדִיק וְלִהְיוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן.

 וְכֵן הִתְנַהֵג עִמּוֹ עַד שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לַמְּבִינִים (אָמַר הַמַּעְתִּיק [הלא הוא הרב שמואל הורוביץ ז"ל]: יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הֲלֹא הוּא הִינְדִיק מְלֻבָּשׁ בְּחָמְרִיּוּת וְכוּ'. וּבְדֶרֶךְ זֶה יְכוֹלִים מְעַט מְעַט לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁנִּכְנָסִים לְגַמְרֵי. וְכֵן בְּהִתְקָרְבוּת אֲנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ זֶה. וְדַי לְחַכִּימָא)."

רואים במשל הזה שלצאת מהשגעון זה לא מיד על-ידי שמטפלים בעצם השגעון בצורה הכללית שלו, אלא זה מתחיל מפרטים שונים שנראים חיצוניים, ולכן הם לא מאיימים על השגעון לסלק אותו, אלא כביכול אומרים לו: אתה יכול להשאר בדיוק מה שאתה, רק תדע שאם תלבש כך וכך זה לא סותר את מה שאתה וכו'.

ובאמת לא התחלת הטיפול בלבד היא בחיצוניות אלא אף ההמשך, כמו שרואים שהחכם המשיך הלאה בטיפול בהתנהגות חיצונית, ובאמת על פי דרכי הפנימיות והחסידות, זה ברור, שכל נקודה שמתקנים היא תמיד רק לבוש לנקודה פנימית וגם כשנכנסים יותר ויותר פנימה ולדקויות, תמיד יש את הלבוש החיצוני של הנקודה היותר פנימית.

וכעין זה תראה בתורה כ"א שכאשר עולים במדרגה, אזי הפנימיות של המדרגה שמתקנים עולה ונעשית לבוש למדרגה שמעליה.

ולענייננו, הנקודה הפנימית באמת היא כל-כך מופשטת, שאי אפשר להגדיר אותה בלי לבוש וממילא לדבר על 'אמת' פנימית שנקיה ממלבושים זה מופרך מעיקרו.

כלומר – מבחינה חשיבתית וחוויתית וכד', אין שום 'אני' אמתי. האני הוא אוסף של דעות וחוויות שאספתי כל ימי חיי, ממילא אני צריך להחליט מה מרכיב אותי – איזה דעות, איזה שאיפות – הכל חיצוני לעומת הנקודה הפנימית שהיא עצם הנשמה שלה אין לה הגדרה בשכל אנושי.

לקרב וגם להכניס

ידוע שהחסידות התחילה על ידי הבעל שם טוב שהרבה מהעניין שלו היה לקרב, וממילא אפשר להגיד שמי שממשיך את זה, היינו אלו שעוסקים בקרוב רחוקים הם החסידים האמתיים ואילו כל אלו שאמנם נקראים 'חסידים', אבל הם סגורים בתוך עצמם, לא ממשיכים את דרכו של הבעל שם טוב.

אבל צריכים לשים לב לפרט קטן, שכל זה נכון וזה הכל טוב ויפה כשיש חברה חזקה ויציבה שמקרבת לתוכה את החלשים והרחוקים, אבל מה קורה כשכל החברה כבר מורכבת מחלשים ורחוקים? מי יקרב את מי, או מי ירחיק את מי?

אפשר לומר על זה משל: המחזירים בתשובה הם כמו שער לקדושה. באמת, הם אלו שנותנים לציבור פתח להכנס על-ידו פנימה. אבל מה שקורה שהרוב נשארים בפתח ונעשה שם צפוף, וממילא נשמעת הקריאה: להכנס פנימה! להכנס פנימה!

הקריאה הזו, זו הקריאה שאנו רוצים להביא בחיבור זה. קריאה של חיבה לכל בעלי התשובה שהתקרבו, נכנסו אמה או שתיים אבל רבים מהם נשארו בכניסה ומשם חלק גם נפלטו החוצה לצערנו הרב, להם הצדיק קורא בקריאה של חיבה: הכנסו יותר פנימה! כבר עשיתם את המאמץ העל אנושי לחזור בתשובה, קרעתם את עצמכם מכל מה שמוכר לכם, מהרבה עניינים, ועכשיו אתם נשארים רק בפתח, פוסחים על שתי הסעיפים, לא כאן ולא כאן – כנסו פנימה יותר! אל תפחדו! עוד מאמץ קטן ותוכלו לגלות עולם מלא כל טוב של יהדות ותורה ודרך ארץ.

ובאמת אפשר להסמיך את זה על המובא במסכת ברכות (דף ח), שמי שבא לבית הכנסת צריך להכנס שיעור שני פתחים פנימה ולא להשאר סמוך לפתח שבזה הוא מראה כאילו הוא רק מחכה לברוח מבית הכנסת, כך אדם שנכנס לבית הקדושה צריך להמשיך יותר פנימה ולא להשאר בפתח, שהרי ממה נפשך, אם רצונו באמת לקבוע מקומו בבית הקדושה, עליו להכנס עמוק פנימה ולהתמקם שם היטב היטב.

 

לשמוח בלבושים החדשים

שייך לזה: במעשה מחכם ותם ראינו, שאחרי שהתם התנהג בדרכו בתמימות, והכניע את קליפת עמלק בעניין השמחה בחלקו, ואחרי זה עם הטענות של אשתו, ואחרי זה עם הליצנים שרצו לשים אותו ללעג ולקלס כדרכם, ואחרי כן הגיע ה'חכם' שורש הקליפה אליו הביתה והתווכח אתו, ואז התם כבר ניצח והכניע אותו לגמרי כשאמר שהוא רואה שקשה יותר שיבוא החכם על שלו, שיהיה תמים ושמח בחלקו וכו'.

ואז הגיע הקריאה של המלך, להעלות אותו למדרגה עליונה, ומיד קיבל מלבושים חדשים (שמצא בעגלה ששלח לו ראש המחוז) ואחרי כן גם קיבל חכמות ולשונות, כי לא נאה שלא יוכל לדבר עם המלך לפי דרכו שנוטה לעניין זה ומדבר חכמות ולשונות וכו' עיין שם כל המעשה.

אפשר להשליך את זה על בעלי תשובה שהצליחו להכנס פנימה לפלטין של מלך, שאחרי שמתנהגים בתמימות שנים ארוכות בדרך של בעל תשובה, ה' יתברך רוצה להריץ אותם מהבור, וממילא מלביש אותם במלבושים חדשים, וחכמות ולשונות, היינו שנותן להם הרגשה יותר דקה בדרך ההתנהגות של בן של מלך, וקצת מלבושי התנהגות ששייכים לעולם התורה, דהיינו נימוסים ששווים להם ולא התנהגות בוטה של בעל תשובה וכו'. וכל זה בשביל שיוכלו להתייצב בין מלכים 'מאן מלכי רבנן', ויוכלו לשאת ולתת בדברי תורת רבינו הקדוש עם אותם אלה מרבנן שהן 'מלכי' היום בעניין רבינו ז"ל, היינו להתקרב לעניין של רבינו יותר על פי דרכם של אנשי שלומנו וכו' ולא יבוש במחיצתם מחמת התנהגות שאינה תואמת את נימוסי המלכות, וגם הם לא ידחו אותו מחמת זה.

כל זה חיזוק גדול לבעל תשובה, שידע שבודאי החשוב ביותר הוא להתנהג בתמימות לפי מדרגתו במקום שהוא, אבל מצד שני שתמיד יכסוף להתקרב יותר ויותר לרבינו הקדוש, וממילא, כשיגיע הזמן לכך שלא יהיה סגור ו'תקוע' בעניין שלו כבעל תשובה, אלא ישמח ללכת הלאה וללבוש מלבושים חדשים כמו התם ששמח במלבושים החדשים מאוד וגם הסכים ללמוד חכמות ולשונות וכו'  – הכל לכבוד המלך.

זה ממש ההבדל בין ללכת ישר לחיצוניות, היינו לנסות מיד להשתלב מבחינה חיצונית, שזה כמו להקדים אך החכמות והמלבושים לפנימיות, לבין ללכת קודם על העיקר שהוא תמימות ופנימיות העבודה, אבל לא לקוץ בגלל זה בעניינים חיצוניים, היינו מלבושי התנהגות ונימוסים ולשונות וכו', כי אזי ישאר כל ימיו רצען במקום שיוכל להיות 'מיניסטר על כל המיניסטריס'.

[1] זו לשון השו"ע יורה דעה – סימן קעח  שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים:

(א) אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם. ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע. ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים: הגה – אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים):