כפי ההתחזקות כך הרוחניות
מדרגת האדם בעבודת השם – אומר מוהרנ"ת – נמצאת ביחס ישר ליכולת ההתחזקות שלו!
"מדוע היה רשב"י מה שהיה? כי היה לו כך וכך ממידת ההתחזקות. ומדוע זכה האריז"ל למה שזכה? כי הייתה לו כו"כ התחזקות. כיצד זכה הבעש"ט הק' למה שזכה? כי הייתה לו כו"כ התחזקות. ומדוע היה רבינו הק' מה שהיה? כי היתה לו כו"כ התחזקות. ומדוע אני הנני מה שאני?" – חתם מוהרנ"ת – "כי יש לי כו"כ התחזקות!"
בליקוטי הלכות (אונאה ג') כותב מוהרנ"ת כדברים האלו ממש: "וְזֶה עִקַּר הַכְּלָל וְהַיְסוֹד בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ לְעוֹלָם, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מִימוֹת עוֹלָם, שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ – אַשְׁרֵי לָהֶם, אַשְׁרֵי חֶלְקָם – כֻּלָּם לֹא בָּאוּ לִשְׁלֵמוּתָם, כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ – עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמָן לְעוֹלָם… כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זָכוּ לְהִתְחַכֵּם וּלְהִתְגַּבֵּר לִבְלִי לִפֹּל מִשּׁוּם יְרִידָה וּנְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם, רַק הִתְחַזְּקוּ עַצְמָן בְּכָל פַּעַם, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁעָבַר. וְעַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת שֶׁלָּהֶם (שֶׁקּוֹרִין דֶּער הַאלְטִין זִיךְ) זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, אַשְׁרֵי לָהֶם."
הכלל העולה מדברים אלו הוא – שקומתו הרוחנית של האדם הינה לפי תוצאת המתקבלת בחיבור סך התגברויותיו והתחזקותו בכל העתים אשר יעברו עליו, בימי חייו.
אין לנו את האפשרות להתייאש
באילן הנפלא של תורת רבינו הק' ענפים רבים. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם מגבירים את כוח העוסקים בהם. ענף אחד יש שפוארותיו ופירותיו מפוארים ומרובים יותר מכולם – ענף ההתחזקות. על כל תורת רבינו – ובפרט במקומות בהן הורחבה והתבארה ע"י בחי' "פיו ועטו" – הלא הוא מוהרנ"ת ז"ל – חופפת רוח חיים. רוח של נחמה והתחזקות. טל של תחיה, אשר יש בו די והותר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים עד סוף כל הדורות. כי ממנו עד משיח לא תהיינה עוד חדשות.
אמרו חכמים: "לא ניתנה תורה לישראל אלא מפני שהם עזים" כלומר – מתחזקים (ליקו"ה בהמ"ז ה"ד). רביה"ק לא המציא את מידת ההתחזקות. יכולת ההתחזקות והעליה מכל מצב, הינה תכונה יהודית עתיקה המושרשת בשורש נפשנו. ירושה היא לנו מאבותינו. תרומתו של רביה"ק היא בחיזוק ההתחזקות. פירוש – בהבאת ראיות והוכחות מכל חלקי התורה ומעשה בראשית – החל בחלל הפנוי וכלה בתכלית נקודת המרכז של עולם העשייה – כי ההתחזקות היא אמת! והחלישות הינה שקר! שלהתחזק זה נכון! להתגבר זה צודק! שיהודי יתחזק בכל רגע – הוא רצונו האמתי, ללא ספק של הבורא יתברך!
כדי לאסוף את שלל הראיות הללו ולהלבישן בדברי תורה השווים לכל נפש, טייל וסבב רביה"ק כביכול בכל העולמות וההיכלות, לא השאיר כביכול אבן על אבן שלא הפך. תיאר בעיני רוחו את כל שלבי סדר השתלשלות מעשה הבריאה והתלבשות האור ממדרגה למדרגה והראה לעינינו כי הבריאה הינה בריאה המיוסדת על התחזקות. ולאחר שבחן בעיניו הק' כל מהלך העלול להראות ולהתפרש כמחליש או כסיבה צודקת לכניעה, הניח לפנינו את מסקנתו ועדותו הנחרצת -* אין יאוש בעולם כלל! – קיין יאוש איז גארנישט פארהאנדין! יש עניין שנתהפך הכל לטובה. *
ומאחר שצפה שלמרות כל הראיות – אנו עלולים להתפתות להאמין בטעות ולחשוב כי יש איזה הגיון בייאוש, במצבים מסויימים – קרא בלב מורתח:*"געוואלד! אל תתיאשו! זייט אייך נישט מייאש!" *
רבינו פשוט לקח מאתנו את הזכות והאפשרות להתייאש. אך דבר אחד לא חפץ רבינו ליטול מעמנו – את זכות הבחירה. עלינו מוטלת, אפוא החובה לבחור בחיים ולתת אל ליבנו את תורות ההתחזקות.
מבול של דעת ו'תיבה'
בליקוטי מוהר"ן, ממשיל רבינו הק', לא אחת, את השגותיו המופלאות, לתופעות טבע שונות (עיין לדוגמא ערך רעמים וגשם בתורה ה' וס"ז, חוש הראות בתורה י"ג, ע"ו, תהלוכות הדמים בתורה נ"ו וח"ב ב', רפואת המכה בתורה ד' שם ועוד) ולא בכדי – "כִּי כָל בְּנֵי אָדָם וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וּצְמָחִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם… הֵם רַק רְמָזִים לִדְבָרִים הַגְּבוֹהִים מֵהֶם" (ליקוטי מוהר"ן כ"ב). אף אנו נחרה נחזיק אחריו, וננסה לאחוז בפלך זה.
ידועים דברי קדשו של רשב"י, אשר צפה בימיו כי בשנת ת"ר לאלף הששי ירד מבול של דעת ויציף את העולם. ואכן – באותן שנים, נפתחו ארובות השמיים ומבול של חכמה החל שוטף את פני תבל. מצד הקדושה – התגלתה והתפשטה בעולם תורתו של רבינו הק'. ולהבדיל – בצד שכנגד – "זה לעומת זה", ירד מבול של חידושים והמצאות ששינה את חיינו לבלי היכר. אך בעוד זמנו של המבול הקדמון נקצב לארבעים יום – מי המבול הנוכחי היורד על ראשנו – הולכים ומתרבים מיום ליום כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק (כאשר צפה רבינו הק: " אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד, שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל בָּעוֹלָם כִּי מִלְּמַעְלָה יָבוֹא אֶפִּיקוֹרְסוּת בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן"* (שיהר"ן ל"ה, ר"כ) ובני הדור האחרון מתמודדים עם נסיונות קשים, יתלבנו ויצרפו רבים והמשכילים המעטים יזהירו תרתי משמע. ה"י עלינו ועל צאצאינו).
המעמיק בינתו יבחין כי המבול הזה, של המצאות וחידושים, נובע ומתפתח מחידוש אחד ויחיד – הגדלת טווח הקליטה של החושים. בעוד דורות הראשונים לא ידעו דבר מהמתרחש מתחת ומעל טווח הראיה והשמיעה הטבעיים, הרי שבדורות האחרונים – כאשר גזרה חכמתו ית' להושיט המצאות חדשות למוחם של המחקרים, השתנו פני הדברים. ראשית חבשו לעינינו משקפיים, אח"כ הניחו לפנינו זכוכית מגדלת ובהמשך הומצאו 'מיקרוסקופים' שהלכו והשתכללו משנה לשנה וחשפו עולמות זעירים של חיידקים, וירוסים וחלקיקי חומר. תהליך דומה התרחש בתחום תהלוכות השמיים – טלסקופים ענקים הולכים ומגדילים את טווח הראייה האנושי וחושפים לפני האדם מעט מצפונות צבא השמיים.
קיצורו של דבר – האדם הגדיל את יכולותיו החושיים ובלא מאמץ יכול היום לראות ולשמוע, כל מאורע המתרחש בכל פינה בתבל. אבל לנו אין זו ישועה, רחמנא ליצלן. על הראשונים אנו מצטערים – כאילו לא היה די לנו ביגיעת המלחמה התמידית על שמירת עינינו ואוזנינו – באו אלו והכפילו לאין שיעור את שטחו של שדה הקרב.
אבל, אל דאגה. הקב"ה, ברחמיו הקדים תרופה למכתנו, ובטרם החל המבול הנ"ל לרדת, המציא לנו, ית"ש, תיבה בטוחה להצלתנו – את רבינו הק' ותורתו הק' – נחל נובע מקור חכמה, ובחכמתו העצומה אף הוא פתח את שערי השמים לפני בריות תבל, והגדיל את טווח השגתן הרוחנית עד אין סוף ותכלית. השגות נעלמות, אשר היו מכוסות ולא שזפתן עין אדם – הפכו לנחלת הכלל, ומה שחשוב מכל – באופן פשוט ושווה לכל נפש. בשפה ברורה ובנעימה המביאה לידי מעשה וממציאה עצות לכל דורש, בכל מקום, בכל זמן ובל מצב אשר יעבור עליו.
לראות מה שבין האותיות
על היקף המקיפים הנעלמים וההשגות המופלאות הנשגבות מבינתנו, הוסיף רבינו בטובו והניח לפנינו , מעין אספקלריא מגדילה, אשר חשפה לפני עיני שכלנו, תהליכי נפש דקים, הרוחשים מתחת לפני השטח, בוחשים וגורמים לשינויים הרבים והמימות המחולפים העוברים עלינו – עליות וירידות, חושך ואור, סכלות ודעת.
ומעל הכול – כפי שחוזר מוהרנ"ת ומזכיר – הוא "גודל כוחו של זקן דקדושה סבא סבין",אשר דרך אוזניו ופיו של מוהרנ"ת – העביר לנו את בקשתו, תחינתו – מכל הנשמות הנאנקות תחת מימי המבול בדור האחרון – *"סמכו על כוחי!" – "דופיט אוף מיין כוח!"*. ובשלוש מלים הקנה לנו – הן את הכלים והן את מקור הכוח להתמודד עם שטף מי המבול. להכיר נכונה את מצבנו, לשרוד – חרף הגלים הגבוהים המתנפצים על ראשנו חדשים לבקרים, ולא זו אף זו – גם להעפיל למדרגות גבוהות כהבטחת רביה"ק: " אִם הָיוּ מְקֹרָבִים אֵלַי וּמְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי, לֹא הָיָה שׁוּם דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְבִיאָם לְאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה."(חיי מוהר"ן שנ"ד)
סיכומו של דבר – רבינו הק' ומוהרנ"ת נתנו לנו יכול מופלאה של התבוננות במבט מוגדל מאד, (רזולוציה גבוהה), שלא הייתה כמותה מאז ברוא אלוקים אדם על הארץ. ועלינו מוטלים העמל והיגיעה לחפש ולמצוא את עצמנו בתוך דבריהם. להעמיק ולחתור תדיר אל המצב בו יתיישבו הדברים על ליבנו ונראה את תהלוכות נפשנו ואת העובר עלינו בתוך דבריהם, בבחינת "במגילת ספר כתוב עלי"(ליקו"מ קכ"א)
במאמרים הבאים ננסה בס"ד לפסוע בדרך הזו, אשר סללו לפנינו, להניח את זכוכית המגדלת על האותיות הק' של ספרי רבינו זצוק"ל, להעמיק בהם את עיונינו וע"י הפרדת וחלוקת המושגים לחלקיקים דקים ככל האפשר, לזהות במוחנו ובליבנו את המחשבות והרגשות, המכשילים את כוחנו ואת התשובה הניצחת והתרופה שהקדים לנו רביה"ק כנגדן. כי "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים" והעיקר הוא לבוא לידי מעשה, לידי תיקון מחשבותינו ומידותינו כרצון רבינו הק' המתגלה בתורתו.
גילוי דעת
חשוב לציין ולגלות דעת – על אף שאולי זה למותר כי הדברים ברורים מאליהם – כל אשר נאמר ויאמר, נכתב ויכתב על ידינו, עונד לראשו תדיר את כתר וכותרת שיחת החברים ותו לא. אין בשורות הנכתבות, התיימרות להשפיע ולומר קבלו דעתי ח"ו, אלא רק לגלות את הנובע מנקודה שבלב הכותב. ומשכך, יכול כמובן כל אחד לסבור ולחשוב אחרת, להקשות ולהתנגד. וטובה נחזיק לו, אם יעלה את דבריו על הכתב, ישגרם למערכת "אבקשה" למען החכימנו, וב"ה הדברים יפורסמו.
