כמה פניות בעיקולי סמטאות צפת העתיקה, ממול לבית הכנסת רבי בנאה המפורסם כ'בית הכנסת הצדיק הלבן', ליד בית הכנסת הגדול של קהילת נחל נובע, אנו מוצאים עצמנו מול דלת מעוצבת בסגנון עתיק ועליה רשום 613 כמנין תרי"ג.
ר' יואל מקדם את פנינו כשחיוך רחב מאיר את פניו, זקנו יורד על פי מידותיו, וכל דמותו מגלמת את היהודי השמח.
אנחנו פוסעים פנימה. חדר המבוא מוביל לחדר העבודה הענק – הסטודיו, בית צפתי טיפוסי שקירותיו ותקרתו המקומרים הן חטיבה אחת, מואר באור צהוב רך. בהמשך נשמע כי המקום מעורר ההשראה משמש גם להתכנסות מדי שבת בשבתו בסעודת רעווא דרעווין ליהודים מכל החוגים, הזוכים להתענג על תורתו של רבינו הקדוש.
ר' יואל מצייר לפרנסתו כבר שנים רבות. שיטת הציור שלו שייכת לתקופה קדומה, וכיום כמעט שאין אמנים העושים בה שימוש. "מדובר במאה וחמישים שכבות צבע עדינות. רובן שקופות כמעט לחלוטין" הוא אומר תוך שאנו מביטים יחדיו ביצירות האמנות המקשטות את החדר. "היום הציירים רוצים מלאכה קלה ולכן כמעט ואין ביניהם כאלו שמציירים בשיטה הזאת".
הרובד הנסתר
אם ניתנת רשות להמשיל את אמנות הציור
לפרד"ס התורה, הרי שהסגנון בו הוא מצייר מזכיר יותר את עולם הסוד. לא תמצאו בין יצירותיו, ציורים המזכירים את עולם ה'פשט'.
איך נקרא סגנון הציור בו אתה משתמש?
'מופשט'. הוא לא עוסק ב'צורה החומרית' אלא ב'מהות הרעיונית'.
אומרים על בצלאל שזכה לבנות את המשכן בזכות שהיה ב'צל' ולא התגאה. מה יש להתגאות בכישרון? הרי זו מתנה שקיבלת מהשם!
מגזע קדושים
נולדתי בפריז. סבי רבי משה תורג'מן זצ"ל היה רבו של ה'בבא סאלי' זצ"ל. בהמשך, נסעתי ללמוד באקס-לה-בן, בישיבת 'חכמי צרפת' של רבי חיים יצחק חייקין, תלמיד ה'חפץ חיים' זצ"ל.
באקס-לה-בן, לאחר גיל הבר-מצוה הלכתי לבקר את הרב יצחק בזנסון שליט"א, שכידוע הנו צייר-אמן וותיק. הוא בדיוק חזר מקנייה עם שקיות של צבעים ומברשות, עזרתי לו לפרק את השקיות וכך נוצר בינינו הקשר הראשוני
היית כבר מקורב אז לברסלב?
לא. הייתי כאמור תלמיד בישיבה ליטאית, אצל הרב חייקין זצ"ל. למדו שם בעיון מופלג, התעכבנו על כמה מילים בודדות במשך שבוע שלם!
אז עדיין לא היתה קהילה של ברסלב באקס-לה-בן. רבי יצחק היה שם לבדו. באותם ימים הוא רק החל את מסירת השיעורים. (לפניו היה שם הרב אילוביץ, חסיד סאטמאר שהפך להיות ברסלבר)
ההתבודדות הראשונה
היו לי אז אופניים, רבי יצחק אמר לי "יש בברסלב ענין כזה שנקרא התבודדות", שאלתי מה זה? אמר לי "אתה צריך ללכת לשדה או ליער, ולדבר". זה נשמע לי כמו התנסות רוחנית מוזרה. לקחתי את האופניים ויצאתי ליער. ואני אז בחור בן 13 וחצי.
זו היתה חוויה, שאתה מגלה עולם. עד היום עבורי התבודדות היא הרגש רוחני מאוד מיוחד וחזק, אם לא החזק ביותר. אני משתדל לצאת לשדה, להתבונן סביבי, כדי שמשהו יעורר אצלי את ההתפעלות. לא כמו מי שממלא את חובתו גרידא, הולך, חוזר. אלא שתהיה לי השפעה רוחנית מהותית על הנפש.
הספר האהוב עלי באותה תקופה היה 'שפת אמת על התורה'. זהו ספר שמקובל גם בישיבות הליטאיות. כעבור תקופה נסעתי בבין-הזמנים לביקור בארץ ישראל והתארחתי אצל איזו משפחה. כאן אמרו לי "אתה לומד שפת אמת? אתה יודע, זה לא רק ספר, יש תנועה חסידית, גור, שהמחבר היה מאדמו"ריה".
הציעו לי להיכנס אל האדמו"ר מגור, ה'בית ישראל' זצ"ל להתברך, נעניתי מיד בשמחה. כשעמדתי לפני הבית ישראל אמרתי לו שבקרוב עלי לעלות לישיבה-גדולה, ושאלתי האם אלמד בישיבה באנגליה או בצרפת.
היה לו מבט נוקב מפלח כליות ולב. הוא הביט בי ופסק: "אתה נכנס לישיבת חידושי הרי"ם".
כשחזרתי לצרפת, אמרתי לרב חייקין שאני נכנס ללמוד בישיבת חידושי הרי"ם, הוא התפלא ושאל "מי אמר?", "הבית ישראל מגור" עניתי. "על הבית ישראל לא שואלים שאלות" השיב.
ואז טסתי חזרה ארצה ונכנסתי לישיבת גור.
באותו זמן, בעקבות ההיכרות עם הרב בזנסון, היה לך כבר קשר עם ברסלב?
נהגתי להתבודד. כמו כן האזנתי לשיחות-נפש וסיפורים של ר' יצחק, אבל עוד לא התקרבתי ממש.
אחרי הסתלקות ה'בית ישראל' למרומים, מכיוון שלא חשתי חיבור לחסידות גור עצמה, אלא ל'בית ישראל', שהיה דמות בזכות עצמה, חשתי חלל גדול.
אמנם הושפעתי מאוד מהחשיבה הפולנית הנקייה, ה'סדר' הפולני, התחלה של סדר יום ב-3:45 לפנות בוקר בדיוק, מקווה, סדרי לימוד במשך היום. ב-9:30 בערב בדיוק – אתה במיטה. אין דבר כזה לעלות לישון ב-9:31. המשמעת. אבל אתה מבין שיש צד נוסף בך, שלא מתחבר לשם.
הכל כאן
חזרתי לצרפת, ואז כבר התחילה ההתקרבות של הרבה חברים אצל רבי יצחק. המקורבים הראשונים. באותם ימים נוצרה הקהילה. באותו זמן הגעתי למסקנה, שאין שום מקום שבו אמצא את כל שלושת הדברים שראיתי אצל הליטאים, החסידים והספרדים, מלבד בברסלב.
העיון וההתמדה הליטאיים, ההתלהבות החסידית, והאמונה התמימה הספרדית.
וזה לא רק בגלל שאין מקום אחר שבו אפשר למצוא את שלושתם. אלא שכאן זה המיטב של כולם, כשהם מחוברים יחד.
אמונת הצדיקים אצל הציבור הספרדי, זה קודש קדשים. עד כדי כך, שכשאדם נמצא בצרה, הוא שם צדקה בקופה של רבי מאיר, מדליק נר, ומבקש. והוא לא חושב "אולי זה יעזור". זה הדבר! זו אמונה שהולכת עם ביטחון ותמימות מוחלטת. בלי עוררין. בלי הבנה. זה הדבר.
כמו שאתה מסובב את הידית ופותח את הדלת, כאן זה אותו דבר. נותנים צדקה לכבוד רבי מאיר, מדליקים נר, ואוטומטית תיפתח הדלת. אין כאן "אולי". זה לא "סגולה". זה עובד. פשוט. אמונה תמימה.
השילוב של שלושת הדברים האלו, זו אומנות הנפש של דרך ברסלב בעיני. רק כאן אתה יכול להגיע לשלמות של החיבור של שלושתם.
אם לא. אתה בחרת משהו, וחסר לך משהו אחר.
אתה רוצה אמונה שלמה? יש. רוצה לימוד בעיון, בהתמדה ובסדר כמו ליטאים? יש. רוצה התלהבות של החסידות ועניין כח הצדיק? יש.
מתי נסעת לראשונה לאומן?
בעת נפילת הקומוניזם, נסענו מצרפת כמנין וחצי מקורבים. עדיין היו נהלים מתקופת מסך הברזל. לקחו לנו את הדרכונים ואסרו עלינו לצאת מקייב, החדר שלנו היה בקומת הקרקע, ברחתי מהחלון, יחד עם עוד חבר, עצרנו נהגים, ואחד מהם הסכים לקחת אותנו לאומן, שכבנו בספסל האחורי, הגענו לציון ואמרנו תיקון הכללי.
כשהגענו למלון באומן כדי לשכור חדר ללינה, ביקשו ממני להראות דרכון וויזה. כיון שהדרכון שלי היה בקייב, נתתי לפקיד את רישיון הנהיגה הצרפתי שלי… היו בו ארבעה דפים וחמש חותמות. האוקראיני הסתכל, וחברי מכה על כתפי מאחור, "מה אתה עושה?!"…
הגוי הבור החזיק את הרישיון הפוך, ושאל מה זה? "פרנסוסקי ויזה" ויזה צרפתית, עניתי, תוך שאני מבין שאינו יודע לקרוא. צרפת אצלם היתה חשובה מאוד. באותה תקופה, לאחר שאוקראינה הפכה לעצמאית, היא שאפה לכונן קשרים עם צרפת. הוא קיפל בחזרה את רישיון הנהיגה, נתן לי מפתח, וכך קיבלנו חדר במלון…
הסוף היה, שכשהגיעו יתר חברי הקבוצה מצרפת עם ויזות אמיתיות, שאל אותם הפקיד "איפה הויזה הצרפתית?"…
כשגרתי בצרפת, הייתי טס לאומן בכל ערב ראש חודש!
בארץ הקודש
בהמשך, עליתי לארץ ישראל. גרתי אז ברח' סלנט במאה-שערים ובכל בוקר כשרבי יעקב מאיר שכטר שליט"א היה הולך ל'שול', הייתי מתלווה אליו.
הכרתי אז את רבי מרדכי אלעזר רובינשטיין זצ"ל. הוא היה כבר חולה אז, אבל הקול והנעימה שלו בחצות לילה – זה דבר שאי אפשר לשכוח. אתה רואה לפניך יהודי מבוגר שגופו נפוח והוא סובל כאבים ברמה בלתי נתפסת, שאפילו אדם צעיר לא היה עומד בהם. נראה שכל רגע עומד הוא להתמוטט, והנה כשמגיע חצות, פתאום הוא נראה כמו אריה שיצא מהכלוב שלו, הוא כמו השתחרר מהגוף המסובל בייסורים, והקול שלו מתנשא והופך לשאגה בניגוני ברסלב של חצות, כמו נער בן שמונה עשרה…
הוא היה אומר לי "הניגונים הולכים להשתכח" שאלתי למה? "בגלל שאין עוד אנשים שמכירים אותם". "אז מה צריך לעשות?" "לבוא ולהקליט" הוא השיב.
הרגשתי שהדבר הזה הוא מאוד חשוב, ונתתי את חלקי בסיוע לדבר.
עד היום אני ובנו של רבי יעקב מאיר שכטר, ידידים בלב ונפש. באים האחד לשמחות השני. לפעמים הוא עולה על אוטובוס מירושלים לצפת, אך ורק כדי שנלמד ביחד כמה שעות, ואז הוא חוזר לירושלים.
יפוצו מעיינותיך
מתי התחלת במסירת שיעורים בתורת רבינו?
מירושלים הייתי יורד לתל-אביב למסור שיעורים. גם בהמשך, כשגרתי בבית-שמש, נסעתי לתל-אביב.
זכיתי להוציא לאור 4 חוברות, ויש לי עוד כמה בהכנה בעזרת השם. אחת החוברות נקראת 'גשר' – 400 שאלות על מהות החיים, השם נועד לבטא את מהות החיבור בין העולמות. ועוד ספר באנגלית על איך לומדים ליקוטי מוהר"ן.
את הספר 'מה לכם לדאוג' כתבתי בעקבות כך שכאשר באתי מגור לברסלב, הבנתי שכאן יש משהו שאינו נגמר. שיש המשכיות.
אתמול בשיעור של סעודה שלישית היו כאן חמשה שולחנות מלאים ביהודים מכל הסוגים, מתולדות-אהרן ועד אנשים רחוקים מאד, הצימאון גדול.
שתף אותנו בסיפורים על השיעורים.
בחור ישיבה ליטאי שהיה כאן לפני חודשיים אמר לי שהוא לא מצליח להיכנס לעומק הבנת הלימוד, שאלתי אותו אם הוא מתמיד, אמר לי: "כן, מתמיד מאוד". אמרתי, אם כן זה ענין של נשמה. עניתי לו שיש את סגולת לימוד ח"י פרקי משניות ביום (כפי שציווה רבינו לרבי נתן), זה דבר שפותח את הנשמה.
לא מזמן הגיע חבר שלו וסיפר לי שחברו לקח את העצה ברצינות, והנה הוא מחר עושה את הסיום…
פעם בשיעור בשמחת שבע-ברכות בבית-שמש אמרתי שהתמדה פירושו להיות גזלן, כמובא בליקוטי מוהר"ן רפ"ד. היו שם בעיקר בעלי בתים העמלים לפרנסתם. אמרתי: אם אתה לא יכול לקבוע שעה, תקבע חמש דקות. אבל על חמש הדקות האלו אל תוותר. יתהפך העולם. אמרתי להם: קחו אתכם בכיס 'קיצור שולחן ערוך' קטן, ובכל פעם שיהיה לכם זמן פנוי, תחטפו.
יום אחד ביקשו ממני לבוא ולדבר בפני קבוצה, כאן בבית כנסת בעיר העתיקה. כשאני מגיע אני רואה סעודה ערוכה, הם סיפרו לי שהם עורכים סיומי מסכתות. זיהיתי כמה אנשים שהיו מוכרים לי, ואז אחד מהם אמר "אני רוצה לדבר. אני נהג הסעות, אתה זוכר שדיברת על להיות גזלן? אחרי שדיברת, הלכתי וקניתי קיצור שולחן ערוך, שמתי בחלון הקדמי של הטנדר, והרי כל הזמן יש לי הפסקות, עד שהילדים באים לטנדר וכו', בינתיים אני חוטף כמה סעיפים. כל הנוכחים, חלקם היו כשדיברת, וחלקם 'נדבקו' מחבריהם, והחליטו להיות גזלנים, ועכשיו אנחנו עושים סיומי ספרים ומסכתות…
השילוב של הנקודות בעבודת ה' שיש בברסלב הוא פלא.
בנוסף, כאן בבית המדרש ברסלב בצפת יש את השיעור השבועי מדי יום שלישי בליקוטי מוהר"ן בשפה האנגלית.
כמו ביצירה אמנותית, אם אתה לא מוציא אותה לפועל על הקנבס (בד ציור), אין לה צורה ממשית, כך בעבודת ה' אם אתה לא מוציא את הנקודה לפועל בשיחת חברים, שהיא אחת משלוש נקודות, אז אין לנקודה צורה וביטוי.
המיזוג של הגוונים הוא שיוצר את התוצאה הייחודית. הרמ"ק ב'שער הגוונים' (פרדס רימונים שער עשירי) מסביר זאת לפי הספירות, יכול להיות שאצלך יש חלק מספירה מסוימת, שהיא גוון מסוים, שאצלי לא קיימת בכלל… ולכן חייבים שיחת חברים.
בתורת רבינו מצויה תורת רפואת הנפש האמיתית. עניין זה מוזכר רבות בחוברות שזכיתי להפיץ
יצא לי בעבר להיפגש עם קבוצת פסיכיאטרים ופסיכולוגים מחו"ל. שבאו לארץ ישראל למטרת לימודיהם, אמרתי בפניהם: תראו, פסיכולוגיה היא דבר מאוד מוגבל. הגישה הזאת גרמה לאדם להרגיש 'עברתי טראומה'. 'אני מוגבל'. אבל יש אמן גדול לתורת הנפש, והוא רבי נחמן מברסלב. דיברתי איתם באריכות, לא כולם ידעו על תרי"ג מצוות, והם יצאו מכאן עם הסתכלות אחרת לגמרי על הנפש. בכל השיחה צוטטתי שלי היו אך ורק מתוך תורת רבינו ורבי נתן. הם הרי מדברים הרבה על הגוונים, ועל הניגון. על פחדים, דאגות. איך לסדר את ה'זיכרון' ועוד. כל הנושאים בהם עוסק רבינו בספה"ק ברקיחת צרי מזור ותרופה לנפשותינו
תרי"ג מצוות
על השולחן מונח קונטרס "תרי"ג מצוות" לבעל הש"ך. מה הביא אותך להוציאו לאור? אנו שואלים.
שנה אחת, בשמחת-תורה, כשרקדתי כאן בבית הכנסת של הצדיק הלבן עם ספר תורה בן 500 שנה, חשבתי לעצמי הרי כאן יש תרי"ג מצוות, ואז התחלתי להדפיס את הקונטרס של תרי"ג המצוות לבעל הש"ך זי"ע, לזַכות יהודים פשוט באמירה. עצם אמירת המצוות זה דבר עצום.
איפה אתה מפיץ את זה?
בכל מקום שבו אני מסתובב. כתוב הרי בצוואת ריב"ש של הבעש"ט הקדוש, שמי שמתקשה בקיום מצוות 'עשה' או 'לא תעשה', שייקרא בפיו את הפסוקים בתורה המדברים מזאת המצווה, וזה יעורר אצלו את הרצון והכוח לקיים את אותה המצווה.
בתור חסיד ברסלב חם שהוא גם צייר, מה התובנה שלך במשל של רבינו על אותו צייר שבמקום לצייר, יצר 'מראה' שבה השתקפה היצירה שממול?
למעשה, הכל ענין של מראה. הצדיק מנקה לך את המראה ואומר לך: תראה את היופי שבך.
כל מיני שיטות שיש היום, הם כפירה ממש. איך אתה מסוגל לקרוא 300 עמודים שכתב איזה פסיכולוג שאינו יודע כלום, כאשר יש לך כאן ליקוטי מוהר"ן שהוא 'פלא יועץ'. תיכנס בתוך כל מילה ותגלה עולם בתוך עולם, רובד לפנים מרובד.
כשרבינו מביא פסוק, הוא סומך על זה שאתה תתעמק בפסוק ההוא, ותשאל מדוע הוא לקח מתוך הפסוק דווקא את הקטע הזה, עד המילה הזאת דווקא, ואז אתה נכנס לתוך אמנות הנפש.
רבינו מדבר אליך אישית, אבל צריך התמדה. אצל רבינו אין 'טיפים'. רבינו נותן פתרונות.
עמקות עם ידיעה רחבה
בלימוד ליקוטי מוהר"ן אני הולך בעיקר עם שני הכללים הראשון והאחרון מהח"י כללים ששניהם שונים לגמרי אך הם משלימים זה את זה.
הכלל הראשון אותו שינן באוזני רבות ר' שלמה אהרן גוטליב זצ"ל ללמוד 'מיניה וביה', ולא לחפש להבין את התורה מתורות אחרים.
ומאידך הכלל ה 18 הפחות מוכר, אותו קבלתי רבות בשיעורי הרי"מ שכטר ובמשך השנים הרבות גם בהן למדתי חברותא עם בנו ר' נתן שיחיה, המלמד להבין את הפשט בליקו"מ ע"י הבנת כל המשמעויות שישנן לכל מילה, לדוגמא: למילה "תורה" ישנן משמעויות רבות בספרי חז"ל, ועלינו להבין את משמעותה בכל הצורות והגוונים כדי לזכות להבנה נכונה יותר בדברי רביה"ק, באופן זה הוצאתי כעת לאור בס"ד חוברת באנגלית בת 150 עמ' וכולה עוסקת רק ב 15 השורות הראשונות של תורה א'. נוכחתי שהלימוד באופן הנ"ל מועיל מאד ומכניס את האדם לפנימיות הדברים באמת ובכך הוא זוכה לרפואה עצומה לנפשו.
יהיו כחדשים
במשך עשרת השנים בהם למדתי בחברותא עם רבי שלמה אהרן גוטליב זצ"ל לפחות פעם בשבוע, היינו עוסקים במילים הקדושות בכזו חיות ועמקות, שעבור 5 מילים נדרשו לעתים רבות כשעתיים וחצי רצופות! הוא היה פותח את הליקוטי מוהר"ן ואומר: "בוא נפתח את הספר ונגלה מה שרבינו הקדוש אומר וע"י זה נגלה מה שיש בעולם…" והיית רואה בעיניים שלו התחדשות של 'בראשית', למרות שלמד את התורה הזו כבר מאות פעמים. זו הייתה אומנות של ממש. כמו שמספרים על רבי משה פיינשטיין שבזקנותו היה לומד את המשנה כמו ילד שמגלה עכשיו לראשונה את המשנה. גם על החזון איש מסופר, שהיה מסוגל במשך שבועות ארוכים להתעמק במשנה אחת.
רבי יצחק בזנסון שיחיה, באמת גאון בזה. כמו שרואים היום את הפירות של 'פאר הליקוטים'. כשמתבוננים בכל מילה, מתחדשת הבנה והארה.
התנאי להתקרב לתורה, מסכם ר' יואל בחיוך, זה שאתה ניגש לזה מחדש, אתה מרוקן את כל מה שאתה יודע, כדי לקבל את האור הקדוש הזה. לא לבוא 'על אוטומט'.
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים! שנזכה.
