יֵשׁ הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְהוֹדִיעַ כָּל זֶה

על ניצוצות אישו הגדולה של רבינו

שתפו את המאמר

Share on print
Share on email
Share on whatsapp

בס"ד אנו עומדים בפתחה של סדרת מאמרים תחת השם "בעקבי הצאן", כשבסדרה זו נקיף אי"ה כמה וכמה נושאים יסודיים במשנתה של ברסלב, מתוך ניסיון להעמיד את הדברים בקרן אורה; לצאת בעקבי הצאן, להתבונן בדרכי אבותינו הראשונים, ולסקל המסילה מכל מיני שיבושים ועיוותים.

  • מהי מטרת סדרת המאמרים?

מטרת סדרה זו היא אחת ויחידה: להעלות על הכתב ולהנציח את ההרגשות הפשוטות והבסיסיות של כל חסיד ברסלב, לגבי כל מיני סוגיות עיקריות ביהדות בכלל, ובברסלב בפרט.

כִּי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים נִשְׁכָּח הַכֹּל, וּמִי יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה יִתְאָרֵךְ עוֹד זְמַן גָּלֻיּוֹתֵינוּ. וְהַלְּבָבוֹת הוֹלְכִים וְנִתְמַעֲטִים בְּכָל עֵת, לָכֵן הַהֶכְרֵחַ לְהַעֲלוֹת גַּם זֹאת עַל הַכְּתָב.

כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, פתיחה

הציבור הוותיק בברסלב, נולד וגדל עם הרגשות אלו, ואין בהם חידוש עבורם. אך גם הם ישמחו לבטח לראות את הדברים כתובים בצורה מסודרת וברורה, ועצם שינון יסודות אלו יהווה עבורם חיזוק גדול. וכדבריו הידועים של הרמח"ל שכתב בראש ספרו "מסילת ישרים":

אָמַר הַמְחַבֵּר: הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּי לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר, וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל. כִּי לֹא תִמְצָא בְּרֹב דְּבָרַי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁכְּפִי רֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִתָּתָם גְּלוּיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה.

מסילת ישרים, הקדמת המחבר 

במיוחד יועילו הדברים, לאלו אשר הורתם ולידתם בחסידות ברסלב הייתה בקבוצות וקהילות מסוימות, בהם רגילים לחשוב אחרת. והדברים שיופיעו כאן, יעזרו להם להאיר את עיניהם לדעת את הדרך אשר הלכו בה אבותינו מעולם. 

  • כיצד נוצר הצורך למאמרים אלו?

ברוך ה', חסידות 'ברסלב' מתרחבת, ופורצת ימה וקדמה צפונה ונגבה, ובכל שנה ושנה נוספים 'מקורבים' חדשים, כן ירבו. ובחלוף הימים והשנים, דברים שהיו פשוטים וברורים ועברו במסורת, הולכים ונשכחים, ואפילו מתעוותים. ולפעמים, אף משתרשים בחסידותנו דברים שהם ההיפך הגמור ממה שהיה פשוט פעם לכל בר בי ברסלב דחד יומא.

ישנם רבים ש'מייבאים' ממקומותיהם הקודמים מוסכמות והשקפות מסוימות, ואף מוצאים לכך סימוכין בספרי רבינו, באין מבין שהדברים לא רק שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת בברסלב, אלא אף סותרים ומשבשים אותה. 

ואם בזמנו כבר התבטא מוהרנ"ת על אמתחתו שהיא "מלאה עפר וצרורות ובלואי הסחבות, אשר מלאוה זרים להסתיר ולהעלים פניני גנזיו". וכותב:

כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיַּחְתֹּר וִיבַקֵּשׁ אַחַר הַבְּאֵרוֹת מַיִם חַיִּים קְדוֹשִׁים, בְּוַדַּאי יִמְצָא בְּאַמְתַּחְתִּי אַמְתַּחַת הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן הַנִּרְדָּף מְאֹד מְאֹד מִכָּל צַד, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה אַמְתַּחְתּוֹ מְלֵאָה עָפָר וּצְרוֹרוֹת וּבְלוּאֵי הַסְּחָבוֹת, אֲשֶׁר מְלָאוּהָ זָרִים לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים פְּנִנֵּי גְּנָזָיו. עִם כָּל זֶה, מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לא יִשְׁטְפוּהָ, וְכָל מִינֵי חֹשֶׁךְ וְהַסְתָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לא יוּכַל לְהַעְלִים אוֹרוֹת מַטְמוֹנֵי אוֹצְרוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר כְּבָר נִתְגַּלָּה מֵהֶם מַה שֶׁנִּתְגַּלֶּה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וַעֲדַיִן עֲדַיִן אַתֶּם צְרִיכִים יְגִיעוֹת לַחְפֹּר אֶצְלִי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן. וּבְוַדַּאי תִּמְצְאוּ אִם תִּתְיַגְּעוּ, וְאֵין צְרִיכִים יְגִיעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָבְלָם רַק בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹוֹתוֹ.

עלים לתרופה, מכתב מיום ראש חודש כסליו תקצ"ח

על אחת כמה וכמה בימינו, בוודאי מוטלת עלינו החובה לחפש ולחתור באמתחתו של רבינו ותלמידיו, ולברור אוכל מתוך פסולת. לנער את העפר והצרורות ובלואי הסחבות, אשר מלאוה זרים מבית ומחוץ, ולרענן לעצמנו את האמת העתיקה.

  • האם אנחנו חושבים לשנות את ברסלב?

איננו מתיימרים בסדרה זו 'לתקן את העולם' ולשנות את ברסלב. זה לא נראה לנו מציאותי, וזה גם לא מתפקידנו.

וּכְבָר אָמַר אַדְמוֹ"ר מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן זְצוּקַ"ל כְּשֶׁגָּבַר עָלֵינוּ הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד, הֶחֱיוּ עַצְמָם בְּזֶה הַפָּסוּק "הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם", שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר הָאֱמֶת לְעוֹלָם.

נתיב צדיק, פה (ועיין באריכות בכוכבי אור, חלק 'סיפורים נפלאים')

השם יתברך בעצמו הוא זה ששומר וישמור את האמת הצרופה, כך שאין לנו מה לדאוג… 

מה שעמד לנגד עינינו, היה רק דבר אחד, וכפי שכתבנו כבר: להעלות על הכתב ולהנציח את ההרגשות הפשוטות והבסיסיות של כל חסיד ברסלב, למען יעמדו לדורות, בבחינת "והודעתם לבניך ולבני בניך".

וּפַעַם אֶחָד אָמַר בְּפֵרוּשׁ: גַּם לִבְנֵיכֶם תּוֹדִיעוּ אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ. וְאָמַר אָז זֶה הַפָּסוּק בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל כְּגַחֲלֵי אֵשׁ: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אַיֶיערֶי קִינְדֶיר זָאלְט אִיר מוֹדִיעַ זַיין וָואס דָּא הָאט זִיךְ גִּיטָאן". וְאָמַר בְּרֶתֶת וְזִיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָא: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". 

שיחות הר"ן, רט

מה גם, אשר כבר הקדים להודיענו איש האלקים רבי אברהם ב"ר נחמן, שיתכן מאד שברבות העתים והזמנים יישכח מה שיישכח, והאש הגדולה של רבינו תמשיך ללהט ולבעור בצורה חבויה של 'ניצוצות קטנות ומועטות'. ואם כן, בוודאי עלינו לחרוט עלי גליון את נקודות האמת אשר הורישונו אבותינו מדור דור, למען יעמדו ימים רבים. וכלשונו הזהב של רבי אברהם:

וּלְדַעְתִּי יֵשׁ הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְהוֹדִיעַ כָּל זֶה, כִּי מִי יוֹדֵע כַּמָּה יִתְאָרְכוּ עוֹד חַס וְשָׁלוֹם יְמֵי הַגָּלוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ (בִּלְשׁוֹן זְשַׁרְגָאן) "מַיְין פַייעֶרְל וֶועט שׁוֹין טְלוּאִין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען" [הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ], מֻכְרָח בְּכָל זֹאת לְכָל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהַמְצִיא לָזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא בְּכָל יְמֵי חַיָּיו. כִּי כְּפִי עֶצֶם פֵּרוּשׁ 'טְלוּאִין' בִּלְשׁוֹנֵנוּ, יֵשׁ בָּזֶה לְצַדֵּד בְּפֵרוּשִׁים שׁוֹנִים, כִּי גַּם אִם לֹא נִשְׁאַר מֵהַתַּבְעֵרָה וְהַמּוֹקְדָה, רַק נִיצוֹצוֹת קְטַנּוֹת וּמֻעָטוֹת נִקְרָא זֹאת בִּלְשׁוֹנֵנוּ בְּשֵׁם 'טְלוּאִין'

כוכבי אור, שיחות וסיפורים, ג

מוהרנ"ת בעצמו חזה וצפה את ירידת הדורות, גם בתוככי חסידות ברסלב: 

וְכֵן סִפֵּר פַּעַם אַחַת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַזַא טִישׁ וִויא בַּיְיא מִיר, וֶועט שׁוֹין נִיט זַיְין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען [= כָּזֶה 'שֻׁלְחָן' כְּמוֹ אֶצְלִי כְּבָר לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ]. וְכַאֲשֶׁר דִּבֵּר מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל מִקִּיּוּם זֶה הַמַּאֲמָר מִיּוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ וָהָלְאָה, הוֹסִיף בָּזֶה מֵעַצְמוֹ, וְאָמַר: אַזַא טִישׁ וִויא בַּיְא מִיר, וֶועט שׁוֹין אוֹיְךְ נִישְׁט זַיְין בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען [= כָּזֶה 'שֻׁלְחָן' כְּמוֹ אֶצְלִי כְּבָר גַּם לֹא יִהְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ].

וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִין וְהִשְׂכִּיל גַּם זֶה מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁבְּכָל זֹאת יִהְיֶה נִמְצָא מִפְּלֵטַת הַשְׁאָרָתוֹ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל. וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, דָּא וֶועלִין זִיךְ שַׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשִׁין, אִין דָּא וֶועלִין זִיךְ שַׁאשְׁקֶען עֶטְלִיכֶע מֶענְטְשִׁין [פֹּה יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים וּפֹה יִתְלַחֲשׁוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים]. וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב בְּמַלְאָכִי "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" וְכוּ'.

שם, ד

כך שאין אנו מתיימרים במאמרינו, אלא לבוא ולקיים את חזונו של מוהרנ"ת; "להתלחש" בין החברים המקשיבים, על ניצוצות אישו הגדולה של רבינו, ולחזור ולהלהיבם בלבנו. 

*

ולכן גם, חשוב להדגיש ולציין:

לא באנו בדברינו אלה להתווכח ולהתנצח, אלא לשנן לעצמנו את הידוע לנו מכבר. ומי שלא יחוש בנוח עם מה שייכתב כאן, בל יתרעם עלינו, אלא ילך בְּשֶׁלּוֹ ואנו בְּשֶׁלָּנוּ.

וכבר לימדנו רבינו, שאין שום תועלת בוויכוחים והתנצחות: 

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת הָאֱמֶת, כִּי אַף אִם יִרְאֶה לָעֵינַיִם דְּבַר אֱמֶת, יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן, וְזֶה מְבֹרָר מְאֹד.

ליקוטי מוהר"ן, קכב

אין אנו חֲפֵצֵי ניצחון, אלא ברצוננו לחזור ולשנן את הנגלות לנו ולבנינו; לזמר את הזמורות הזרות אשר חדרו בכרמנו, השיטות החדשות אשר התאזרחו בתוכנו, ולהיכנס מחדש ל"חיידר" של רבינו, ללמוד ספריו ולילך בדרכיו בתמימות ובפשיטות. 

וכפי שכבר כתב רבי שמשון ברסקי זצ"ל, נכד רבינו, לפני מעל 100 שנה – בשנת תרס"ט, בתקופה בה התחילה הנהירה הגדולה בפולין לחסידות ברסלב – במכתבו לאנ"ש:

אִם הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מֵהַהִתְעַסְּקוּת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל כְּפִי הַהֶכְרֵחַ, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לֵידַע כִּי עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל בִּפְנִימִיּוּת הָאֱמֶת, וּבִפְרָט לִבְלִי לְהַגִּיד דַּעְתּוֹ בְּתִּקּוּנִים וְהַנְהָגוֹת, כְּפִי הֶרְגֵל הַמַּכָּה הַזֹּאת אֲפִילוּ בְּכַמָּה מֵאֲנַ"ש אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא טָעֲמוּ שׁוּם טַעַם כָּרָאוּי וְכַנָּכוֹן בְּאוֹר הָאֱמֶת, וְרוֹצִים שֶּׁיִּתְנַהֵג הַכֹּל כְּדַעְתָּם, וְהַפְּגָם הַזֶּה גּוֹרֵם מַה שֶׁגּוֹרֵם. 

מִכָּל הַנַּ"ל מוּבָן כִּי עָלֵינוּ מוּטָל לְהַשְׁלִיךְ מֵאִתָּנוּ שֵׂכֶל עַצְמֵנוּ לְגַמְרֵי, וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לָבוֹא לְבֵית־הַסֵּפֶר הַכּוֹלֵל בּוֹ כָּל מִינֵי תִּקּוּנֵי הַדַּעַת שֶׁבָּעוֹלָם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, הוּא: לִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל.

נעימות נצח, מכתב כז

  • כיצד בנויים המאמרים, ומה סגנונם?

כפי אשר תחזינה עיניכם מישרים, השתדלנו מאד לא להיכנס לפלפולים ארוכים ודיוקי לשונות, אלא לכתוב בצורה ישירה וברורה, חדה וחלקה.

אין אנו רואים תועלת בעיסוק רב מדאי בפלפולים ודיוקי לשונות, שכן אין עִסְקֵנוּ אלא לשנן ולחדד את המסורה לנו מדור דור, כך שהציטוטים אינם באים אלא לחיזוק ולא כ'הוכחות', ומי שהמסורת אינה ברורה לו כל צרכה, לא יועילו לו ריבוי ציטוטים ודיוקים. 

לכן גם, העדפנו לצטט – בעיקר – מתוך מכתביהם של אנ"ש, ושיחות שנמסרו בע"פ, אשר שם ניתן לראות בְּיֶתֶר בהירות את 'הלך הרוח' ששרר בין אנ"ש ביחס לכל הסוגיות דלהלן.

נסיים בתפילה, שחפץ ה' בידינו יצליח, לחדש הנושנות, "לפאר מקום מקדשי, לחדש הדר זיוי". 

כִּי כָּל עִסְקֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לֹא יִהְיֶה רַק לְחַדֵּשׁ אֶת הַתּוֹרָה הַיְשָׁנָה בִּכְתָב וּבַפֶּה אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. כִּי הַהִתְחַדְּשׁוּת לֹא דָּבָר רֵיק הוּא, וְאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה.

כוכבי אור, שיחות וסיפורים, כו

כתיבת תגובה