ולא תונה את עצמך
המגמה של כל הורה, היא לראות את בנו מתעלה בתורה ועבודה וגדל לעובד ה' ותלמיד חכם היודע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
מאמרינו זה מתייחס לתחום ההוראה (הכללית והפרטית) ומגלה זויות חשובות וחיוניות לכל מלמד, חונך, והורה במישור זה.
התופעה עליה מדובר במאמר זה, קשה במעט לאבחון, לפיכך נציג בתחילה את שני צידי המטבע.
ישבתי עם תלמיד ותיק שאני לומד איתו כבר מספר שנים, צעדתי איתו משלב החומש עבור למשניות, וכעת גמ'. מהשלב הראשון הרגלתי אותו להבין באמת את הכתוב, ולא לדקלם את מה שאני אומר. כאשר למדנו קטע גמ' ביחד, והגמ' שאלה שאלה. השאלה היתה ממש שלו. היה איכפת לו ממנה, ואז הוא שאל אותי בתמימות האם יש לגמ' תשובה על השאלה. (כי בהרבה מקומות הגמ' נשארת בתיקו, תיובתא, קשיא) עניתי לו שכן, לגמ' יש תשובה על כך. הילד היה ממש סקרן לדעת מהי התשובה. כך היא הצורה האידיאלית.
ומן החיוב אל השלילה –
בתקופה האחרונה התחלתי ללמוד עם עוד ילד, וראיתי תופעה מענינת שחוזרת על עצמה גם אצל עוד ילדים, – הילד מדקלם תשובות מדויקות ונכונות – ללא הבנה! הדבר נשמע מופרך ומושלל, אך הוא בהחלט קיים, כדלהלן:
למדנו משנה מסוימת, ששואלת שאלה על דברי חכמים, שאלתי אותו – מה לא מובן בדברי חכמים? למה שואלים עליהם שאלה?
תשובתו של הילד, מפתיעה מאוד. אך היא נשמעת מהרבה ילדים.
המשנה שואלת את השאלה! כלומר לי בעצמי לא קשה כלום. אין לי שום בעיה בדברי חכמים, הכל מובן, רק מה, למשנה יש איזו שאלה. אני מדקלם את השאלה ולאחריה את התשובה, אבל לא שהיתה כאן שאלה, לא היה כאן אי הבנה, שדברי חכמים לא היו מובנים, חיפשו תשובה ומצאו, וכעת דברי חכמים מובנים. ממש לא. (ילד כזה יצליח במבחן בחיידר גם בע"פ וגם בכתב, כי הוא 'יודע' את התשובה. אך הוא לא 'הבין' אותה. וזה עלול להטעות מאד)
במכתב ששולח מוהרנ"ת זיע"א לבנו ר' יצחק זצ"ל אודות דרך הלימוד, כותב כך: "ותשים עיניך ולבך, להבין הדברים היטיב, ולא תונה את עצמך" (עלים לתרופה מכתב ו')
גם בלימוד העצמי שלנו יתכן שנשלה את עצמינו, שאנחנו מבינים, ומוהרנ"ת מזהיר אותנו על כך, וודאי שכך אצל הילדים, אם לא נהיה קשובים להם, להבנתם, יתכן שנהיה משוכנעים שהם הבינו והם יודעים, בזמן שהם יודעים רק לדקלם, ללא הבנה…
הנה עוד מספר דוגמאות סטנדרטיות, שמראות לנו קצת את תפיסתו של הילד בגישתו ללמוד. דברים שצריכים לקרבם אל תשומת הלב, ולקחתם בחשבון, שעה שאנו ניגשים למלאכת הקודש, ללמוד עם בנינו היקרים.
תפיסתם זו, היא מנת חלקם של ילדים בינוניים ואף מוכשרים, ולא רק של החלשים.
א'] למדתי פעם עם ילד אחד, קטע גמ', הגמ' שאלה שאלה, וענתה תשובה, שהיתה נראית פשוטה מאד. שאלתי את התלמיד, מה חשבה הגמ' מקודם, בשאלה, היא לא ידעה תשובה כזאת פשוטה? אומר לי התלמיד, שהגמ' ידעה כבר את התשובה גם מלפני כן, המשכתי ושאלתי – א"כ מדוע שאלה הגמ' את השאלה, עונה לי הילד תשובה מיוחדת במינה – האמוראים היו צדיקים גדולים בעלי רוח הקודש, והם כבר ידעו ברוח הקודש את כל השאלות ואת כל התשובות, וככה זה גמ' – שאלות ותשובות… כלומר, הוא הבין שיש איזה ענין (סתם…) לשאול שאלות ולענות תשובות, כי ככה זה גמ', אבל זו לא באמת שאלה שמצריכה תשובה, רק משחק כזה של שאלות ותשובות…
עם תפיסה כזאת, לא שייך להבין "מהלך" של גמ'.
ב'] שאל אותי פעם תלמיד באמצע לימוד משותף בגמ', "בשביל מה עשו את הגמ'" מה לא מספיק בחומש ומשניות. הרי מהחומש לבד לא יודעים את כל ההלכות, ולכן צריכים את התורה שבע"פ, ולשם כך יש לנו את המשניות, א"כ בשביל מה צריכים את הגמ'? זה סתם מחלוקת כל הזמן!
הילד הזה, לא הבין את תפקידה של הגמ', שהיא – לברר את כוונת המשנה. למה בדיוק התכוונה, ואיך ההלכה למעשה. ולכן הילד התייחס אל הגמ' כאל דבר לא רציני, שסתם מסבך את העניינים במחלוקות, ללא שום סיבה…
ג'] למדתי פעם עם ילד דל-כשרונות, והתקדמנו באטיות ובניחותא, לפי הקצב שלו. עד שהשלמנו מהלך שלם של גמ', שכלל – קושיא ותירוץ ראשוני, ולאחריו פירכא על התירוץ הזה, וראיה מברייתא, מדוע התירוץ הוא לא נכון, עד שלבסוף לאחר דין ודברים הגמ' מתרצת תירוץ אחר, שמוצא חן בעיניה, ונשארת עם זה למסקנא.
לאחר שסיימנו את המהלך, שואל אותי התלמיד, שאלה מעמקי הלב, – בשביל מה הגמ' כתבה את כל השקלא וטריא, בשביל מה אני צריך לדעת מה האמוראים חשבו בהתחלה, ומביאים ברייתא וחופרים בה וכו', שיגידו מיד את המסקנא. משאלתו זו נראה, שהוא כן הבין באמת את המהלך, השאלות והתשובות, התירוצים והדחיות, אבל זה היה לו קשה, ולכן הוא מצא פתרון טוב בכדי לחסוך את המאמץ הזה, שהגמ' תגיד רק את המסקנא.
אך, חסר לו יסוד חשוב בלימוד הגמ', שמלבד ההלכות שהגמ' מלמדת אותנו במסקנות, יש תועלת חשובה גם להו"א ולכל השקלא וטריא, והיא – ליישר לנו את הראש – שיתרגל לחשוב ע"פ תורה, מהשקלא וטריא הראש נהיה ראש של תורה. ובכך ידע בהמשך לדמות מילתא למילתא, בלימוד ההלכה.
יסוד זה, הוא גם נחוץ מאד, להחדיר וללמד את התלמידים.
כאשר נהיה עסוקים בהצלחות של "כאן ועכשיו" נסתדר מצויין גם בלי הבנת הילדים, הם יצליחו במבחנים, יסתדרו עם המלמד ועם ההנהלה, ויהיה להם גם מעמד טוב בכיתה.
אך, כאשר אנו חפצים בטובתו של הילד לעתיד, יש כאן נקודה יסודית מאד, שדורשת טיפול ושיפור.
נתחיל להשתדל ולהסביר לילדים היטב, מבלי לרמות את עצמינו ואת הילדים, נהיה קשובים לתלמידים לראות אם אכן הבינו, נדאג שיקלטו שיש כאן קושיא, ולאחריה תירוץ שאמור לבטל את הקושיא, נסביר להם את התפקיד של הגמ' והמשניות ביחס לחומש, ונחבר אותם בסייעתא דשמיא אל התורה הקדושה.
