בעקבי הצאן

בהיכל בית מדרש גבוה 'לייקווד' שבארצות הברית, בינות לאלפי בחורים, יושב בחור בעל מוגבלות גופניות קשות וכל מעייניו נתונים רק לדבר אחד 'התקשרות נצחית לאור

רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל מספר: היה זה בימי ראש השנה האחרונים שזכיתי להיות באומן. סכנת מות ריחפה עלי מה"אנקוודה" (הבולשת הרוסית) מאחר והייתי אצלם

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי  במאמר הקודם התבאר שעל אף שישנם צדיקים רבים ואמיתיים בכל דור, אשר עליהם נאמר "רבות בנות עשו חיל",

הדרך היחידה לקבל מרבינו הקדוש היא: התמימות והפשיטות! ללכת בדרכו של מוהרנ"ת שהשליך שכלו לגמרי, ולהישמר מכל משמר מה'חכמות' שחדרו למחננו באחרית הימים לכבוד הילולת

בס"ד אנו עומדים בפתחה של סדרת מאמרים תחת השם "בעקבי הצאן", כשבסדרה זו נקיף אי"ה כמה וכמה נושאים יסודיים במשנתה של ברסלב, מתוך ניסיון להעמיד

'תאוות ממון' תופסת מקום רב במשנת ברסלב, כשעשרות דפים נכתבו אודותיה בליקוטי הלכות ובשאר הספרים. איך כל זה שייך לאדם שאין לו שייכות עם אותם

מי ראוי להיות 'תלמיד'? אחר כל הדברים האלה, מובן מאליו, שהתלמידים אינם נמדדים לפי גדלותם הרוחנית מצד עצמם, אלא לפי דבקותם ברבינו הקדוש והתבטלותם אליו.

במאמרנו הקודם התבאר שצורת ההנהגה בברסלב – אותה קבע רבינו, והנהיג מוהרנ"ת הלכה למעשה – היא, שההתבטלות וההתקשרות היחידה היא לרבינו הקדוש בעצמו, והתלמידים שבכל

גם באופן כללי, מעודד אותנו רבינו 'לחדד את השכל', ולהבין כל מה ששייך להבין בשכל האנושי.  כִּי הָאֱמֶת, מַה שֶּׁהִגְבִּיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיּוּכַל

בס"ד מאמר כז – תמימות ופשיטות (ב) ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, אשר סיימנו בחסדי ה' לבאר את סוגיית ההתייחסות לכלל הצדיקים, יחד עם

בשני המאמרים האחרונים, התחלנו להיכנס לסוגיית ה'מפורסמים של שקר'; דבר שעורר את חרדתם וזעמם של 'מפורסמים' רבים ברחבי תבל, כשחלקם אף מאיימים בהתקפות סייבר על

כהמשך למאמרנו הקודם בו פירטנו את צורת הנהגתם של ה"תלמידים" האמיתיים שבכל דור, נבוא לבאר בס"ד כיצד נהגו גדולי אנשי שלומנו בענין נתינת עצות לזולת

וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ במאמרנו הקודם התבאר ענין ה"וידוי דברים" בציון הקדוש, אשר על ידה אנו מקבלים מרבינו "דרך ישר לפי שורש נשמתו". במאמרנו